12/11/2025
בצעד דרמטי הורה בית המשפט על חלוקת הבית והקרקע הרשומים במזכירות הקיבוץ על-שם האישה, לאחר ששוכנע כי בני הזוג ראו בהם נכס משותף
בפסק דין דרמטי שניתן לאחרונה קבע בית המשפט למשפחה בראשון לציון שבית מגורים של נשואים לשעבר בקיבוץ יחולק ביניהם שווה בשווה במעמד הפרידה, הגם שהקרקע שעליה נבנה ניתנה לאישה מכוח חברותה בקיבוץ ואילו הבעל לא הצטרף כחבר. מסקנת השופטת הבכירה רבקה מקייס הייתה שבין הצדדים התגבשה כוונת שיתוף ספציפי, מכוחה זכאי האיש ל-50% מהנכס.
הצדדים נישאו זה לזו ב-2012 והביאו לעולם 2 בנות. חודשיים טרם חתונתם חתמה האישה על הסכם הצטרפות לקיבוץ, מכוחו זכתה בקרקע שעליה נבנה לימים בית מגורי בני הזוג. הבעל, מצדו, בחר מטעמיו שלא להצטרף כחבר קיבוץ. במהלך 2022 חל קרע בנישואי הצדדים, ובינואר 2023 הגיש הבעל את התביעה הרכושית, במסגרתה עתר לקבל חצי מהנכס.
טענתו המרכזית הייתה שחרף רישומו הפורמלי של הבית בספרי הקיבוץ על-שם האישה, בפועל הוא משותף לצדדים. התובע הצביע על מספר אינדיקציות המגבשות, לטענתו, כוונת שיתוף ספציפי ביחס לנכס, כגון מערכת היחסים הארוכה שהחלה לפני הנישואים ונמשכה 16 שנים, כמו גם לקיחת משכנתה משותפת והעובדה שהצדדים לא חתמו על הסכם ממון.
מנגד טענה האישה כי מעולם לא התכוונה לשתף את בעלה לשעבר בבית. בהקשר לכך טענה כי משבחר בהפגנתיות שלא להפוך לחבר קיבוץ - איבד את זכותו לטעון לשיתוף. לשיטתה הזכויות כפי שרשומות בספרי הקיבוץ מייצגות גם את הבעלות על הנכס בפועל, ובנסיבות העניין עליה לשלם לתובע רק מחצית משווי ההשקעה המשותפת בבניית הבית ובפיתוח.
"כוונת שיתוף מובהקת"
אבל השופטת מקייס חשבה אחרת. היא כתבה כי הגם שהוכח שהבעל לא היה מעוניין להתקבל כחבר קיבוץ ולפיכך לא זכאי היה, ביחסים מול הקיבוץ, להתקשר בהסכמים הנחוצים על-מנת לבנות בית שישויך על שמו, הרי שביחסים בין בני הזוג הייתה כוונת שיתוף "ברורה ומובהקת".
היא ביססה את קביעתה הדרמטית על מספר אינדיקציות המלמדות על שיתוף, כגון לקיחת משכנתה בסך 550 אלף שקל שהצדדים החזירו מחשבונם המשותף, היעדר הסכם ממון, ניהול הליך בניית הבית ביד רמה על-ידי התובע בלבד ללא מעורבות הנתבעת, וריהוט הנכס - כמו גם התקנת אלמנטים הכרחיים למגורים, כמו מטבח וכיורים - מכספים משותפים.
סממנים אלה ואחרים, לדברי השופטת, מעידים ללא ספק שהצדדים חיו חיי שיתוף מלאים וראו בבית כנכס משותף. "ברי כי לו המציאות העובדתית בין הצדדים הייתה אחרת, לא היה משקיע האיש משאבים, מאמצים, זמן וכדומה בבניית בית שאין לו בו זכויות", חידדה.
לקראת סיום נקבע שיש להתייחס כמקשה אחת לבית ולקרקע שעליו נבנה - ששוויה כ-2 מיליון שקל. לדברי השופטת כל ניסיון לטעון להפרדה בין הנכס לקרקע הוא מלאכותי, ומכאן שהבעל זכאי ל-50% משניהם.
בנסיבות אלה נתנה השופטת צו לפירוק השיתוף בנכס וחלוקת תמורתו שווה בשווה בין הצדדים, בקיזוז כספים שחייב הבעל לאישה עקב נשיאתה לבד בהחזרי המשכנתא בתקופה שלאחר פרידתם.
ב"כ התובע: עו"ד דין עדני
ב"כ הנתבעת: עו"ד אסתר (שאנן) לנדס ועו"ד יעקב קצין
עו"ד דן (דני) שגב וימר עוסק ב- דיני משפחה, מושבים וקיבוצים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
