עו״ד ענבל שיר - משפט, חוסן, קול הציבור

עו״ד ענבל שיר - משפט, חוסן, קול הציבור Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from עו״ד ענבל שיר - משפט, חוסן, קול הציבור, Lawyer & Law Firm, שלמה אבן גבירול 190, Tel Aviv.

עורכת דין מתמחה בדיני משפחה וגירושין, ניהול סכסוכים מורכבים ועוולות ציבוריות.
מובילה מאבק במדיניות אכיפת נת״צ של עירית ת״א במסגרת מיזם מקצועי שהקמתי ״קול הציבור״.
מנטורית ומאמנת לחוסן מנטלי וצמיחה מתוך משברי חיים. אנו מצווים בתורה: צדק צדק תרדוף 🏹

שאלות של הורים מחדר האימון 🙋איך להפסיק להיגרר לדרמות עם מתבגרים בלי לצעוק ובלי להסביר את עצמנו מחדש? הורים רבים מוצאים א...
13/08/2026

שאלות של הורים מחדר האימון 🙋
איך להפסיק להיגרר לדרמות עם מתבגרים בלי לצעוק ובלי להסביר את עצמנו מחדש?

הורים רבים מוצאים את עצמם בלופ מתיש מול בני הנוער. ויכוחים אינסופיים, תחושת חוסר אונים והרצאות חוזרות ונשנות שרק מעצימות את החיכוך בבית.

הסוד לשליטה בקוקפיט המשפחתי אינו טמון בעוד שכנועים, או בבחירת המילים והטון, אלא במעבר מניהול רגשי לניהול עובדתי (Zero J.A.D.E).

מי, מה, מו?

כתבתי פרוטוקול אימון תודעתי לשימוש עצמי באמצעות הפלטפורמה של ה AI. אחסוך לכם את השאלה כבר עכשיו - זה לא דומה לשום תשובה שתקבלו בצ׳אט שלכם.

הפרוטוקול מתוכנת לפעול כמאמן (קוצ׳) אנושי שיעניק לכם ערך משנה חיים בכל תשובה, ובעיקר יחזיר לכם המון כוח שקיים בכם.

❇️ לקבלת הפרוטוקול
https://tr.ee/jc7grrWons

זה לא כלי שיתן לכם עוד ״עצות חינוכיות רכות״.

הפרוטוקול מיועד להוציא אתכם מהלופים המתישים מול המתבגרים ויאפשר לכם להחזיר מייד את השליטה והסמכות לבית באפס חיכוך.

קצת רקע לפני ״הסוד״

מי שלא יודע אני אם חד הורית, עו״ד עסוקה עם דפוסי ילדות של ריצוי ואשמה המלווים אותי גם בהורות. אני מאוהבת בעולם ההתפתחות אישית. מתאמנת ומאמנת מזה 5 שנים, מלווה גברים ונשים המצויים במשברי חיים (פרידה, ניכור, נרקיסיזם במשפחה). וזה הרווח הכי משמעותי שהשגתי עד כה במהלך חיי.

אני מאמנת לחוסן מנטלי ותודעה גבוהה, משלבת שיטות אימון, פסיכולוגיה וקבלה.

התפתחתי מתוך משברים משפחתיים ובזכות ״הסוד״ למדתי לברך על הרעה כשם שאני מברכת על הטובה. בזכות הדבקות והנחישות לצאת מהמיצרים (מצרים) של עצמי קיבלתי שפע של מתנות מאבינו בשמים ואני מחויבת כלפיו.

ובחזרה אליכם ולמטרת הפוסט.

קיבלתי פקודה להעביר הלאה את הסוד לכל מי שיגיד אני רוצה. כי הכל הולך אחר הרצון.

ומה שתקבלו ממני

מנוסה ובדוק! 💯

אז ככה

המתנה הראשונה 🎁: פרוטוקול קוקפיט להורים ומתבגרים. יאמן אתכם לנהל את האירועים בבית בזמן שהם קורים (לא בקליניקה).

על קצה המזלג איך זה עובד?

1. אימון לזיהוי הקוד ההפוך
הבנה שחוצפה, שתיקות או התנגדות הן בדרך כלל לא ״מתקפה אישית״ אלא בדיקת עומס של הילד על הגבולות שלכם.

2. אימון לניטור ואפס דרמה
הפסקת ההסברים וההצדקות האינסופיות שנותנות למתבגר תחמושת להמשיך להתווכח.

3. אימון להצבת גבול קפוא
מעבר למסרים קצרים, מדויקים ויבשים באפס טמפרטורה רגשית. כאלו שאינם מזמינים פינג פונג אלא מחזירים מיד את השקט והסמכות לבית.

הדבר המופלא כאן שמהר מאוד תפתחו שריר תודעתי חדש. וחסכון של שנים של סבל, מריבות, עוגמת נפש וטיפולים משפחתיים.

עוד על ארכיטקטורת הפרוטוקול תקבלו בדף ההסבר שיצורף לקוד.

❇️ לקבלת הפרוטוקול שולחים הודעה בלינק
https://tr.ee/jc7grrWons

את הפרוטוקול תקבלו ממני ישירות דרך הוואטסאפ
עם הוראות פשוטות:
מדביקים אותו לצאט AI האישי שלכם
ומתחילים לעבוד.

לפרטים ושאלות:
בוואטספ: 050-5222571

https://bit.ly/2SSPkmX

—————

How to Stop Arguing with Teens – Without Yelling or Over-Explaining
Many parents find themselves trapped in an exhausting loop with their teenagers: endless arguments, feelings of helplessness, and repeating the same lectures over and over, which only increases friction at home.
The secret to keeping control of your household cockpit isn't about "convincing" them more—it’s about shifting from emotional management to fact-based leadership (Zero J.A.D.E).

Here is how the real-time event management protocol works:
* Decoding the Inverse Code: Understanding that backtalk, silence, or resistance are rarely a "personal attack"—they are stress-tests of your boundaries.
* Zero Drama & Zero Justification: Dropping the endless explanations that give teens more ammunition to keep fighting.
* The Frozen Boundary: Shifting to short, precise, emotionally neutral communication—messages that don't invite a ping-pong match, but instantly restore calm and authority to your home.

Want to get the full script toolkit for managing household friction with zero resistance?

Send me a DM.

https://bit.ly/2SSPkmX

מיומנה של עורכת דין למשפחהפרק א׳: אדם, שם בדויבתחילת הפגישה ראיתי לכאורה תיק גירושין וניכור הורי. ככל שאדם שיתף יותר, הת...
10/08/2026

מיומנה של עורכת דין למשפחה

פרק א׳: אדם, שם בדוי

בתחילת הפגישה ראיתי לכאורה תיק גירושין וניכור הורי. ככל שאדם שיתף יותר, התחלתי לזהות מערכת משפחתית של מחנות, תפקידים, פחד ונאמנויות. במקביל התברר לי שהמצב הכלכלי אינו רק סוגיית מזונות, אלא מציאות שבה אדם ממשיך לממן משק בית שכבר אינו חי בו, בעוד הוא עצמו חושב ופועל מתוך תודעת חייב.

ככל שהתמונה התרחבה, הגיעו גם הלבטים המקצועיים. האם נכון לפתוח בהליך משפטי כאשר הוא חושש שההליך יחריף את הנתק בינו לבין הילדים. האם הסכם מהיר עשוי לייצר להם עוגן, או שהוא תולה בהסכם תקווה שאינה יכולה להתממש בלי טיפול בדינמיקה המשפחתית. האם נכון לכוון לחלוקת זמנים שווה ולמינוי גורמים מקצועיים, או לבחון מהלך הורי תקיף יותר. כיצד עוצרים את התשלומים על הבית בלי לחשוף אותו להליכי גבייה מצד בעל הדירה, ואיך דורשים השתתפות בחובות תוך בחינה מלאה של כלל הזכויות שנצברו בתקופת החיים המשותפים.

ובתוך כל זה הייתה גם מחשבה על האדם שמנהל את התיק.

זיהיתי שהמילה ״מהר״ חוזרת אצלו שוב ושוב. במקום לקבל אותה אוטומטית כמטרת הלקוח, ניסיתי להבין מה עומד מאחוריה. היה ברור שהוא רוצה חופש אמיתי. לצאת מן המצב הקיים, לבנות לעצמו בית, להחזיר לעצמו יציבות ולחזור להיות אב נוכח בחיי ילדיו. לצד זה, ככל שהקשבתי, הבנתי שהדחיפות לסיים עשויה לנבוע גם מן הרצון להפסיק את הכאב.

זו הבחנה חשובה בעיניי, משום שרצון לסיים מהר יכול להיות אסטרטגיה מצוינת, אבל הוא יכול להיות גם ניסיון לקבל הקלה מיידית ממצב שכבר קשה לשאת. כאשר אדם נמצא לאורך זמן בתוך מתח, אי ודאות, ריחוק מילדיו ולחץ כלכלי, ההקלה של עכשיו עלולה לקבל משקל גדול מן המחיר של ההחלטה בעוד כמה שנים.

מכאן נולדה אצלי החלטה שלא לבנות אסטרטגיה שכל מטרתה סיום מהיר, אלא כזו שמחזיקה יחד שלושה צירים: גירושין, שיקום משפחתי ושיקום כלכלי.

גם הרצון שלו בחופש לצד הרצון לשמור על המשפחה לא נראה לי כסתירה. לפעמים אדם יודע היטב מה הוא רוצה, אלא שהמציאות כבר אינה מאפשרת לו לקבל את כל הדברים באותה צורה שבה הכיר אותם עד היום. אפשר לרצות לצאת ממערכת זוגית שפוגעת בך ובאותו זמן להתאבל על המשפחה שקיווית שתהיה לך. אפשר לרצות חיים חדשים ועדיין לפחד שכל צעד קדימה יגדיל את המרחק מהילדים.

זה בדיוק המקום שבו בעיניי משפט ותודעה נפגשים.

המשפט יכול להסדיר זכויות, לקבוע זמני שהות, לאזן רכוש ולבנות מסגרת. אך אינו יכול לבדו לשנות את המקום שממנו האדם מקבל את ההחלטות שלו.

אצל אדם בלטה מאוד תודעת החייב.

הוא דיבר על הלוואות, על תשלומי הבית, על מזונות ועל הצורך להמשיך להחזיק את המערכת, אף שכבר אינו חי בה. ככל שבחנו את התמונה המשפטית, התחילו להופיע גם זכויות. שאלות של השתתפות בחובות שנוצרו לטובת המשפחה, זכויות סוציאליות, תשלומים שבוצעו לאחר הפרידה והצורך לבצע איזון כלכלי מלא.

שם חזרתי שוב לאותה מחשבה. אדם שרגיל לראות את עצמו כמי שצריך להחזיק, לשלם, להציל או לפצות, עשוי להמשיך לפרש גם מציאות חדשה דרך אותו תפקיד. המשפט יכול לומר לו שיש לו זכות. הוא עדיין צריך להיות מסוגל להרגיש שמותר לו לעמוד עליה.

בתוך הפגישה בניתי כבר בראש מהלך שלם. ראיתי איך אפשר לחבר בין הסדרה הורית, טיפול משפחתי, איזון כלכלי, עצירת הדימום הכספי ומשא ומתן להסכם. הרגשתי שיש כאן תיק מורכב מאוד, אבל גם כזה שנמצא בדיוק בליבת העשייה שלי.

ואז הגיע החלק שבדרך כלל נמחק מסיפורי הצלחה מקצועיים, ובעיניי דווקא אותו חשוב לתעד.

אדם שילם לי מיד עבור פגישת הייעוץ וקיבל לידיו את פרוטוקול הפגישה, המלצה על אסטרטגיה ראשונית והצעת מחיר מדורגת. לא זולה אך כדאית עבורו. הוא הביע התלהבות רבה, אמון ורצון שאייצג אותו. הוא חתם על הסכם שכר טרחה ועל ייפוי כוח ונדרש להעביר מקדמה. אדם ביקש להגיע לפגישה נוספת ואחריה עוד פגישה, ושילם עבור כל אחת מהן. וכך דחה ללא אמירה מפורשת את תשלום המקדמה.

בשלב הזה מצאתי את עצמי בדילמה אחרת.

מבחינה מקצועית ראיתי תיק שמתחבר כמעט באופן מושלם לעולמות שבהם אני פועלת וחושבת. כבר בניתי בראש אסטרטגיה שלמה וראיתי כיצד אפשר לעזור לו לצאת מהלופ, לבנות מחדש עמדה פנימית יציבה ולפעול ממנה גם בתוך ההליך המשפטי.

ידעתי שיש לי הרבה מה לתת לו.

אבל ההתנהלות שלו המחישה פער עקבי בין אמירה לביצוע. הוא התחייב להסדיר את התשלום, אך דחה את ההעברה.

הפער הזה עניין אותי לא רק ברמה העסקית.

הצהרות במילים, חתימה על הסכם והבעת אמון יכולים לייצר אצל אותו אדם תחושה מיידית שהוא כבר התקדם. הוא בחר, קיבל החלטה, טיפל בבעיה. כל עוד הפעולה אינה דורשת ממנו מחיר ממשי, אפשר להישאר באזור שבין כוונה לבין ביצוע.

אצל אדם הפער הזה הלך והתחדד. הוא ידע לומר בדיוק מה הוא רוצה, ידע לבחור בי, לחתום ולהתחייב, אבל ברגע שבו נדרשה פעולה שממש מעבירה אותו לשלב הבא, משהו אצלו נעצר.

בעיניי, זה כבר לא היה סיפור על תשלום בלבד. זו הייתה נקודה שבה יכולתי לראות את הקושי שלו להפוך החלטה למחויבות ממשית.

לפעמים אדם רוצה מאוד שינוי, אבל מתקשה לשאת את הרגע שבו השינוי מתחיל לקבל צורה, מחיר ותוצאה.

לפעמים זה ביטוי נוסף לדפוס תודעתי של אדם שתופס את עצמו ״חייב״.

במקרה הזה, העברת המקדמה לא סימנה רק תחילת עבודה עם עורכת דין. היא סימנה עבורו כניסה ממשית להליך. להתחייב מבלי להשאר חייב. מעבר מן האפשרות לדבר על שינוי אל המקום שבו השינוי מתחיל לקרות.

בשלב הזה שאלת הכדאיות בניהול התיק חזרה אלי.

תמחרתי את הייצוג לשנה אחת בסך של 95,000 ש״ח, לנוכח המורכבות של התיק, היקף העבודה הצפוי והאחריות המקצועית שהוא דרש.

זה היה סכום משמעותי.

וזה היה גם תיק שרציתי לנהל.

ראיתי את המורכבות, את המשמעות, את המקום שבו אני יכולה להביא ערך אמיתי, ואת האפשרות לעשות עבודה שאני מאמינה בה מאוד.

דווקא בגלל זה היה לי חשוב לבדוק גם את עצמי.

כשאנחנו כבעלי מקצוע רואים תיק טוב, מורכב ומשמעותי, יש לנו באופן טבעי גם משיכה מקצועית וגם אינטרס כלכלי. אין בכך דבר פסול. זו הפרנסה שלנו והשליחות שלנו.

אבל בשלב מסוים הבנתי, שאני צריכה להפריד בין ההתלהבות שלי מהתיק לבין הנתונים שהלקוח עצמו מספק לי בהתנהלות שלו.

כבר בפגישה זיהיתי אצלו דפוס של אדם שחווה את עצמו כחייב, נושא על גבו התחייבויות רבות ומתקשה לייצר תנועה יציבה בתוך העומס הזה. כשהדפוס התחיל להופיע גם מולי סביב עצם תשלום המקדמה והכניסה לתהליך, כבר לא יכולתי להתייחס אליו כאל פרט טכני.

התחלתי לראות את המחיר האמיתי של מערכת היחסים המקצועית שעומדת להיווצר עם דפוסי התנהגות כמו של אדם.

לא מיהרתי לסרב רק משום שהרגשתי אי נוחות. קבעתי מבחן התנהגותי ברור. המשך טיפול ופגישה נוספת יתקיימו לאחר הסדרת התשלום.

כאשר גם הגבול הזה נבחן, כבר לא היו חסרים לי נתונים נוספים. מכאן ההחלטה לסיים את ההתקשרות שרק החלה כבר לא הייתה תגובה רגשית להתנהלותו, אלא החלטה מקצועית שהתבססה על מה שראיתי בפועל.

זו תובנה בפני עצמה.

האבחון של תיק אינו מסתיים באבחון הצד שכנגד. גם האופן שבו הלקוח מתקשר, מקבל החלטות, עומד בהתחייבויות ומגיב לגבולות הוא חלק מהמידע הדרוש לעורכי דין עליו נבנית אסטרטגיה.

יחסי עורך דין ולקוח מבוססים על הדדיות.

אני מתחייבת לאחריות מקצועית, לנאמנות, ליסודיות, לשמירה על האינטרסים של הלקוח, לעמידה במה שסוכם ולכיבוד המסגרת המקצועית. מן הצד השני נדרשת אותה מחויבות להסכמות, לגבולות, ליושרה, לתום לב ולעמידה בהתחייבויות שמאפשרות לעבודה הזאת להתקיים.

האמון אינו נוצר רק משום שהייתה פגישה טובה או משום שהלקוח אמר שהוא סומך עליי. אמון נבנה כאשר שני הצדדים עושים את מה שאמרו שיעשו.

והכסף שהיה מונח על השולחן היה משמעותי.

ובכל זאת, בשלב הזה כבר לא שאלתי רק אם אני רוצה את התיק. שאלתי על איזו תשתית מקצועית ההתקשרות הזאת עומדת להיבנות.

הבנתי שגם בתיק משמעותי, עם שכר טרחה משמעותי, אני צריכה לבחון לא רק את העבודה שאני יכולה לעשות אלא את הבסיס שעליו היא אמורה להתקיים. יחסי עורך דין לקוח דורשים הדדיות, אמון, עמידה בהתחייבויות וכיבוד המסגרת משני הצדדים.

אז לא התעקשתי על הלקוח.

לא ניסיתי לשכנע אותו לשלם, לא הזזתי את הגבול כדי לשמור על העסקה ולא נתתי לערך הכלכלי של התיק להשתיק הקול הפנימי שלי.

וזה, מבחינתי, היה חלק מהעבודה לא פחות מכל אסטרטגיה משפטית שבניתי.

במקצוע הזה אף פעם לא משעמם.

יש תיקים שיחדשו לי על הדין ופסיקה. יש תיקים שיחדשו לי על אינטרקציות בין אנשים. ויש תיקים שיזכירו לי גם אחרי שנים במקצוע, שהמקצועיות שלי נבחנת בין היתר ביכולת שלי לשמור על גבולות מקצועיים, לדבר אותם ולהקשיב לקול הפנימי שתמיד יודע.

ולוותר על תיק גם אם נראה שזה תיק שווה.

- - - -

עו״ד ענבל שיר

Coach Teen: פרוטוקול אימון אישי חכם קוצ׳ לא יתן לכן עוד ידע על הורות. הוא יאמן אתכן בזמן אמת להשתמש במה שאתן כבר יודעות....
06/08/2026

Coach Teen: פרוטוקול אימון אישי חכם

קוצ׳ לא יתן לכן עוד ידע על הורות. הוא יאמן אתכן בזמן אמת להשתמש במה שאתן כבר יודעות.

כתבו לי בתגובות או בפרטי קוצ׳ נוער ואשלח לכן את הפרוטוקול להתנסות במתנה.

ענבל שיר | משפט. תודעה. AI
טל׳: 050-5222571

#הוריםלמתבגרים #סמכותהורית #הורותמודעת #אימוןלתודעה #ויסותרגשי

30/06/2026

למה אנחנו מאפשרים לגזל להתקיים בחיים שלנו?

למה אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים שמאפשרים לנו לא לשים גבול ולא לתבוע את ההשבה?

מה אנחנו מרוויחים מזה שגוזלים אותנו?

כשאנחנו מאפשרים לגזל להמשיך להתקיים בחיים שלנו, במציאות שלנו, אנחנו מספרים לעצמנו שאין מה לעשות.

אנחנו מספרים לעצמנו שלא שווה להתאמץ, שממילא לא נצליח לאכוף את החוק, שאין לגזלן כסף, ש”לא נעים” ש”הוא גם ככה מסכן” שאין לנו סיכוי לעמוד מול רשויות, מול בנקים או מול אנשים חזקים מאיתנו.

אבל אלו רק סיפורים.

בפועל, בכל פעם שאנחנו מאמצים את הסיפורים האלה, אנחנו מאפשרים לגזל להמשיך להתקיים. אנחנו מפסיקים להילחם על מה ששייך לנו, למרות שבתוכנו אנחנו יודעים שנעשתה כאן פגיעה בפרנסה שלנו, בזכויות שלנו ובכבוד שלנו.

במובן הזה, אנחנו לא רק נפגעי העבירה. אנחנו, מבלי להתכוון לכך, הופכים להיות גם שותפים לעבירה ולשימור שלה במציאות.

כשאנחנו מכשירים גזל באמצעות הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, אנחנו כאילו אומרים לקב”ה

״תודה על הפרנסה שקצבת לי, אבל על החלק הזה אני מוותר. אין לי כוח (או לא שווה לי) לתבוע את מה שמגיע לי״.

אבל הוויתור הזה אינו רק ויתור על כסף.

כשאנחנו לא דורשים את ההשבה, אנחנו מאבדים גם את תחושת הערך שלנו. אנחנו מלמדים את עצמנו שאפשר לקחת מאיתנו, ואנחנו נמשיך הלאה. וכשזה קורה פעם אחר פעם, זה כבר לא נשאר רק בתחום הכספי.

זה מחלחל לזוגיות.

להורות.

לעבודה.

לעסק.

לכל מערכת יחסים שבה הגבולות שלנו נבחנים.

גזל שלא זוכה למענה, נוטה לחזור על עצמו. לא משום שהגזלן התחזק, אלא משום שאנחנו התרגלנו אליו. בכל פעם שאנחנו מוותרים על מה שמגיע לנו, אנחנו מחזקים בתוכנו את הרשות לוותר גם בפעם הבאה, ומהדהדים למציאות ״תפגישי אותנו עם עוד גזל״.

ואולי זו בכלל השאלה האמיתית.
לא למה גוזלים אותנו? אלא למה אנחנו כל כך עסוקים בלשכנע את עצמנו שזה לא נורא. לא שווה את המאבק וכו׳.

זה בדיוק אותו מנגנון של נרמול.

אותו מנגנון שמאפשר לאנשים לפרוץ את הגבולות שלנו פעם אחר פעם, בזמן שאנחנו ממשיכים להסביר לעצמנו למה לא כדאי להגיב.

המשמעות של השבה היא הרבה מעבר להשבת כסף.

השבה היא תיקון. השבה היא מניעה.

השבה היא אמירה ברורה לעצמנו ולעולם

הגבול שלי קיים, והפגיעה בו אינה עוברת בשתיקה.

כי ברגע שאנחנו מפסיקים לנרמל את הגזל, מתחיל תהליך ההשבה.

קודם של הכסף. אחר כך של הגבולות.

עו״ד ענבל שיר
משפט ותודעה
טל׳ 050-5222571

#גזל #משפטותודעה #שופטיםושוטריםתשיםלךבשעריך״ #התומרדבורה״ #פרנסהמשמים

28/06/2026

אני הולכת לחשוף בצורה אותנטית איך בונים תיק ראיות נגד הפרויקט הלאומי של הרכבת הקלה.

אשתף את הסיפור שלי כבעלת עסק בתל אביב שסובלת מרעשים בלתי פוסקים של עבודות תשתית במשך תקופה ארוכה ולא מקבלת הכרה רשמית כעסק נפגע עבודות רכבת.

אני מחויבת בארנונה גבוהה כ- 1,327 ₪
אגרת שילוט בסך 4,591 ₪
ועוד היטלים נוספים.

אני נפגעת מסגירה חלקית של דרכי גישה, אני נפגעת מהעדר חניה ומקבלת עשרות דוחות חניה בחודש על בסיס קבוע.

הכספים שאמורים לשמש את הוצאות המחיה שלי ושל בנותיי, בפועל מעשירים את קופת העיריה המעוולת.

כשאני נפגעת זה לא מסתכם רק בי, יש לנזקים האלו השלכות מצטברות חמורות על תושבים, על לקוחות, על בעלי עסקים אחרים, על החברה בכללותה.

עד כה הפרויקט לא מגשים את יעדו, אין עמידה בזמנים, הקריטריונים לזכאי הפיצויים על פי נוהל קרן הסיוע שמספרו 913, אינם מעודכנים ואינם מותאמים למציאות דהיום, במחצית השניה של שנת 2026, לא נלקחו בחשבון שינוי נסיבות במהלך השנתיים האחרונות לפחות, קרי מצב בטחוני ומדיני (מלחמת חרבות ברזל, מלחמת שאגת הארי) שיש להם השלכה אדירה על עסקים בישראל, כך שאני עסק באבן גבירול נפגעת פעמיים, גם מנזקי המלחמה וגם מנזקי עבודות הרכבת.

כל זה ולא דיברתי על יוקר המחיה, עליה בשיעור הארנונה, עליה של מע״מ, הפחתה בשיעור הנחת ארנונה לחד הוריות או בגין זכאות אחרת, מלכודות כבישים בשל שינויי נתיבים ואכיפה לא חוקית של עבירות נת״צ.

אני קוראת לכל ברי הסמכא, עירית תל אביב, משרד התחבורה, נת״ע, משרד האוצר, ראש ממשלת מדינת ישראל, לעצור לאלתר את מדיניות האכיפה הפוגענית כנגד בעלי עסקים, נהגים ותושבי העיר.

לא אאפשר להשלכות הרפורמה בתחבורה ציבורית לפגוע בזכות שלי לחיים בכבוד, בזכות שלי לקניין וחופש עיסוק, בזכות שלי לפרטיות ובזכות שלי לחיי רווחה נקיים ממאבקים מול המדיניות הקלוקלת.

אני פותחת פה דלת וקוראת לבעלי עסקים הנפגעים מעבודות הרכבת הקלה, להתאחד ולעתור.

אני פה בכל הכוח
לוחמת הצדק שלכם,

עו״ד ענבל שיר
תושבת תל אביב
אזרחית ישראל

טל׳ 050-5222571
[email protected]

#רכבתקלה #נת״צ #תחבורהציבורית #עיריתתלאביב

ראית פעם את הילד שלך מסתכל עליך במבט של בוז וזלזול מוחלט? המבט הזה, שגורם ללב שלך להחמיץ פעימה ותחושת חנק מציפהזה לא שלו...
08/06/2026

ראית פעם את הילד שלך מסתכל עליך במבט של

בוז וזלזול מוחלט?

המבט הזה, שגורם ללב שלך להחמיץ פעימה

ותחושת חנק מציפה

זה לא שלו במקור,

זה וירוס.

זה מכתב שסבתא שלו כתבה

אמא שלו שלחה,

ועכשיו הוא מקריא לך אותו.

קוראים למבט הזה

ניכור הורי

וזה עובר בדם של המשפחה

פושט צורה ולובש צורה

עד שמגיע הורה אחד שאומר

סטופ ✋🏽

המשחק נגמר.

ענבל שיר, עורכת דין
מאמנת להתפתחות תודעתית
מנטורית לחוסן מנטלי
טל׳: 050-5222571

04/06/2026

פיתחתי כלי לעורכי דין שמאפשר להם לתת גם שירות משפטי וגם מענה רגשי ללקוחות בסכסוכי משפחה וגירושין.

במשך שנה וחצי אימנתי את הבינה את מתודולוגית האימון התת שלבית שפיתחתי לחוסן מנטלי ושינוי תודעתי.

תוכנית ליווי ייחודית
ליוצאי קשרים נרקיסיסטיים
אלימות במשפחה
ניכור הורי

כל הפרטים אצלי
ענבל שיר עו״ד
מאמנת אישית וזוגית
מנטורית לחוסן מנטלי
טל׳ 050-5222571

# #משפטותודעה #חוסןמנטלי #קוצ #מאמןאישיחכם #ליווירגשי

18/05/2026

״תבחרי את המלחמות שלך״
זה יכול להישמע כמו עצה בוגרת, פרקטית
אפילו חכמה.

אבל בהקשר של גזלייטינג,
במיוחד בתוך מערכת יחסים כוחנית
מול רשות, מול בית משפט, מול בן זוג לשעבר
או מול מערכת שמבקשת להשתיק אותנו
המשפט הזה לפעמים הופך לכלי אלגנטי של
מחיקת טענות עוד בטרם הוגש כתב תביעה.

המשפט הזה לא תמיד אומר “תנהלי אנרגיה בתבונה״
אלא יותר כמו:
“האמת שלך לא חשובה אל תתעקשי עליה״,
״זה לא עוול (אולי קצת)…״,
״את לא חושבת שאת מגזימה?״,
״אולי את טועה?״, ״אולי את אשמה?״,
״מה יקרה אם תפסידי?״,
״את קשה מדי״, ״אל תהיי צודקת תהיי חכמה..״

וזה בדיוק המקום המסוכן של הגזלייטינג,
כי מאחורי המשפט הזה מסתתרת דרישה אחת פשוטה שמתחילה בשתי אותיות שליליות
״אל…״
אל תפריעי למצב הקיים
אל תדרשי תיקון
אל תעמדי על האמת שלך.

ולפעמים זה גם הקול של הפחד, של זה שייעץ לך מה שייעצו לו אנשים חכמים שייעצו להם לפחד במקום לבטא את האמת שלהם.
וזו אמונה מתגלגלת, לא אמת, לא צדק ואין
בה טיפת חוכמה.

ואז יוצא ששנים פוגעים בך, מעוולים כלפיך ואת שותקת, כי את חכמה ולא צודקת.
ואז יוצא שאת בכלל לא נלחמת אלא יותר נכון, מובסת מלכתחילה. אם כך לא באמת בחרת, נכון?

ואז עולה עוד שאלה
מי קובע מהי מלחמה ראויה?

יש מלחמות שהן לא מלחמות כהתרסה, אלא החזרת גבול, החזרת קול, החזרת תוקף למציאות.
כי לפעמים מה שאחרים רואים כמלחמה מיותרת
זה בדיוק המקום שבו הגבול שלך נרמס.

לפעמים כשאומרים לך ״עזבי” זה ביטוי לדפוס של דורות שלמים שהושתקו ומה שאחרים קוראים לו “התעסקות בפרטים” הוא המקום שבו מסתתרת העוולה.

הנקודה העמוקה בעיניי היא לא שכל דבר צריך להפוך למאבק. ממש לא.
הנקודה היא ש״לבחור את המלחמות שלך״ אמור להיות משפט שמחזיר לך בחירה לא משפט שלוקח אותה ממך.

במילים אחרות, כשאני אומרת לעצמי “אני בוחרת לא להילחם כאן” זו עוצמה. כשאומרים לי “תבחרי את המלחמות שלך” כדי לגרום לי לוותר על אמת, על גבול, על זכות או על קול - זו כבר לא עצה. זו גזלייטינג בתחפושת של חוכמת חיים.

עו״ד ענבל שיר
מנטורית לחוסן מנטלי
מאמנת לתודעה גבוהה

#חוסןמנטלי #גזלייטינג #תבחריאתהמלחמותשלך #תודעהגבוהה #משפטיתודעה

משפחה בשדה קרב (מקרה אמיתי) 1. המציאות שמאחורי דלתות סגורותפרידות וגירושין לעולם אינם מסתכמים בחתימה על מסמך משפטי. זו ר...
16/04/2026

משפחה בשדה קרב (מקרה אמיתי)

1. המציאות שמאחורי דלתות סגורות

פרידות וגירושין לעולם אינם מסתכמים בחתימה על מסמך משפטי. זו רעידת אדמה רגשית המעצבת מחדש את תשתית הנפש של כל המעורבים. אך לעיתים, הסכסוך ההורי אינו נותר בגבולות האינטרקציה זוגית, אלא עובר לילדים והופך לדרמה אנושית יצרית, הנחשפת במערומיה.

דרך ניתוח קליני של הודעות וואטסאפ (דרשתי לקבל יצוא של הצ'אטים), הודעות קוליות (שעברו תמלול לצורך ההליך), דוח חקירה וניתוח משפטי פסיכולוגי מקיף שממצאיו חשפו כי, מאחורי המילים המוקלדות מסתתרת מניפולציה הרסנית ומסוכנת.

בתיק המיוחד הזה, יש שתי נפשות, סבתא ואב, קטינה בת 12, ואם אחת שדמותה הפכה למטרה לחיסול ממוקד. זהו אינו רק סכסוך משפחתי על רקע גירושין, אלא ניסיון אקטיבי למחיקת זהותה של האם, וילדה שנדרשת להקריב את עולמה הפנימי כדי לשרוד. וסמכו עליי, אני לא עושה שימוש "סתם" בניסוחים מפציצים.

2. אהבה מותנית: כשערכי האבהות הופכים לכלי נשק

במערכת יחסים בריאה, אהבת הורה היא עוגן אקסיומטי, בלתי תלוי בדבר. אולם, במקרה של האב ובתו בת ה-12, יש עדות לפתולוגיה של "אהבה מותנית". האב משתמש במושג "אבא טוב" ככלי להצבת תנאים דרקוניים, תוך שהוא הופך צרכים בסיסיים של הילדה כמו שיעורי עזר באנגלית או תמיכה לימודית, לקלפי מיקוח במאבק הנאמנות. כאשר הבת אינה מיישרת קו עם הנרטיב שלו, הוא מאיים לבטל את שיעורי החשבון והאנגלית ("אני שולח עכשיו הודעה למורה שבינתיים לא תיפגשו") ומגדיר את אהבתו כחוזה עסקי לכל דבר.

האב מנתק איתה קשר על כל מילה "לא במקום" ונעלם מחייה לחודש-חודשיים ("אין לך אבא"), מבקש ממנה לשנות את הזהות שלה ("תשתני ככה לא טוב") ומשדל אותה לעזוב את בית האם ("היא לא אמא, אל תקראי לה אמא", לא חיה בבית את חיה בטינופת.. תעברי אלי אני אהיה עבד שלך").

האב משליך על הילדה את השנאה שלו כלפי אמה:

"זה התנאי שלי להיות אבא שלך שאוהב אותך ודואג לך... את לא תהיי בן אדם כזה [כמו אמא שלך] נקודה. אם את מסוגלת קדימה, אם לא אז לא נורא."

הצבת "תנאים" לאהבה היא אקט המערער את תחושת הביטחון הקיומית של הילד. המניפולציה הרגשית מחלחלת עמוק יותר כאשר האב מזהיר את הילדה שלא תהיה "(מציין את שם האם) מספר שתיים", ומגדיר את אמה "מפלצת ונבלה". כשאב משמיע לילדה שהוא "התגרש ממפלצת" ומתנה בצורה מפורשת את הקשר שלו עם הילדה בשינוי אופיה ("את רוצה להיות נבלה כמוה או אדם תחליטי"), הוא כופה עליה רצח אופי עצמי.

3. סבתא מחממת: כשהדור השלישי מתדלק את האש

הסכסוך במקרה זה אינו נותר במישור הדו דורי. תפקידה של הסבתא (אמה של האם!! כן כן) חושף מעגל בין דורי הרסני.
באחד מפסקי הדין שפורסמו העוסקים בניכור שנעשה ע"י סבתא, השופט ארז שני עמד על כך שטינתה של הסבתא באותו עניין ספציפי, שנובעת ככל הנראה מגירושיה המרים בעבר, הועתקה אל עבר בנה (האב) ובמקביל תועלה להסתה פרועה נגד האם (גרושתו).

"... הסבתא אינה משמשת כגורם ממתן היא "המבעירה"..." כך נקבע בפסק הדין, "...ומשתמשת בנכדתה כחיילת בשירות המרירות שלה".

עוד באותו פסק דין, גרסתה של הסבתא כי היא "אוהבת את בנה" לבין המציאות שבה היא מקללת את אם נכדיה בצורה דה הומנית, מעידה על עומק השבר.

ובחזרה למקרה החי בענייננו.

הסבתא הצהירה באחת השיחות עם האם:

"מאחלת לך שתהיי סיעודית... שתקרסי ותהיי סיעודית, ושהבת שלך (הנכדה) תהיה זאת שתצטרך לטפל בך."

[אצלנו אומרים על דבר כזה: בטל ומבוטל, בטל ומבוטל, בטל ומבוטל]

הקללה הזו חושפת אכזריות מזוקקת. הסבתא אינה רק מאחלת חורבן לאם, היא חומדת את עתידה של הנכדה והופכת אותה, כבר עכשיו, לכלי שרת בעולמה המיוסר.

4. ילדות תחת מצור: קונפליקט הנאמנויות של הנכדה

הנכדה לכודה בתוך קונפליקט נאמנויות קלאסי, אך עוצמתי בצורה בלתי נתפסת. מהודעותיה עולה זעקה של ילדה שזהותה נקרעת בין הקטבים. מצד אחד, היא משתפת פעולה עם ההסתה כדי לרצות את אביה וסבתה, אך ברגעי אמת היא כותבת לאמה מסרי אהבה שבירים.
השבר הנפשי ניבט מכל שורה, כשהיא מבטאת את המצוקה של ילד שהופקר לטובת האגו של המבוגרים כך כתבה בהודעת וואטספ לאם:

"כולם עם האגו המפגר שלהם ואף אחד לא דואג לי".

"אמא, את האור שלי תמיד מראה לי את הדרך כשחשוך... אני רוצה שתהיה לנו משפחה נורמלית."

הניגוד בין המילים הללו לבין הטקסטים שבהם הבת בעצמה נאלצת לקרוא לאמה "אישה דוחה" (ביטוי שהעתיקה מהאב) כדי לשרוד את הדינמיקה איתו, ממחיש את המצור הרגשי שבו היא מצויה. כשהיא כותבת "אין לי אף אחד בעולם, אין לי אבא, אמא, סבתא", היא מצהירה על בדידות קיומית בלב סביבה רועשת.

5. השפה שקופה: האלימות המילולית כנורמה

השפה שבה משתמשים האב והסבתא כלפי האם אינה רק "סגנון דיבור", היא כלי לדה לגיטימציה טוטאלית. מדובר ברשימת כינויים המופנים בעקביות כלפי האם וכלפי הילדה ביחס לאם, כדי להפוך את האם לתת אדם.

קבלו טעימה:

חלאה של המין האנושי
חתיכת זנזונת
זבל
נרקומנית
חיה
נבלה
אפס מאופס
אני לא ילדתי אותך אני חירבנתי אותך

[האם קיבלה ממני הנחיה לחסום כל אמצעי תקשורת מול הסבתא והגרוש]

שימוש עקבי בכינויים כאלו מול ילדה בת 12, נועד לייצר אצלה נרטיב שבו ניתוק הקשר מאמה הוא מעשה מוסרי של הצלה. זו אינה רק אלימות מילולית, אלא ניסיון אקטיבי למחוק את זהות האם מעולמה של הילדה, תוך הפיכתה לייצור דמוני שאין להרגיש כלפיו חמלה.

6. החדשנות המשפטית: קנס על השחרה

בפסק הדין התקדימי שהזכרתי מעלה, תיאר השופט ארז שני את מגבלות הכלים המשפטיים המסורתיים. לצד זאת במקרים מסויימים, הכרחי להניח צו שיגן מפני הסתה והטרדה, וימנע את הפגיעה בחיי האם ובתה.

במקרים מסויימים, יכולה להשמע טענה שצו ההגנה / מניעת הטרדה עשוי להיות חרב פיפיות ככל שהילדה קשורה רגשית לאותן דמויות החשש הוא שהרחקה פיזית עשויה להחריף את קונפליקט הנאמנויות של הילדה כלפי האם. אולם ניתן לאיין חשש זה כל מקרה לגופו, ובפרט ככל שמדובר בניכור הורי ברור וחמור.

אפשרות נוספת שעלתה בפסק הדין של ארז שני היא שימוש סנקציה כלכלית מרתיעה ככלי ל"חינוך מחדש".

המבנה המשפטי שנקבע בפסק הדין (לגבי הסבתא):

7,500 ש"ח הוצאות משפט מיידיות שבהן תישא הסבתא.
15,000 ש"ח נוספים "על תנאי" למשך חמש שנים.

ההיגיון המשפטי כאן מבריק, יצירת מחיר כלכלי מוחשי לכל מילה רעילה. השופט הבהיר כי אם הסבתא תשוב לסורה ותמשיך בהסתה, המחיר יהיה מיידי. זהו ניסיון לייצר בלם חיצוני במקום שבו הבלמים הפנימיים והמוסריים קרסו לחלוטין.

7. סיכום: לאן הולכים מכאן?

המקרה המטלטל הזה מזקק את הטרגדיה המודרנית של הגירושין. מצב שבו המבוגרים מאבדים את הראייה האובייקטיבית של טובת הילד והופכים אותו לכלי נשק. כשהמאבק עובר מהסלון אל נפש הילד, אין מנצחים - יש רק פצועים. הניצחון בקרב על נאמנות הילד הוא תמיד "ניצחון פירוס", המותיר אחריו נפש חרוכה ובדידות תהומית.

על כל הורה ובן משפחה הנמצאים בלב סכסוך לעצור ולהביט במראה, רגע לפני שהמילים הופכות לכדורים.

תודה שקראתם.

ענבל שיר, עורכת דין
עו״ד ענבל שיר - משפט, חוסן, קול הציבור

לתכנים נוספים ופעילות המשרד
בקרו בלינקטרי 🔗

https://linktr.ee/Inbalshir

ניכור הורי בראי הקבלה: שבר זמני, תיקון נצחי‏אולי ההבדל הכי עמוק בין תפיסת עולם גשמית לתפיסת עולם קבלית, נמצא בשאלה מאיזה...
07/04/2026

ניכור הורי בראי הקבלה: שבר זמני, תיקון נצחי

‏אולי ההבדל הכי עמוק בין תפיסת עולם גשמית לתפיסת עולם קבלית, נמצא בשאלה מאיזה מקום אנחנו מסתכלים על מה שקורה לנו.

‏האם אנו רואים את חיינו דרך ״האני״ - ‏הכאב שלי, העלבון שלי, המשבר שלי, האכזבה שלי, הפצע שלי?

‏או שאנחנו מסכימים להתבונן על מה שעובר דרכינו גם דרך השליחות שלנו.

‏תפיסה גשמית נוטה לשאול ״למה זה קרה לי? איך יוצאים מזה? מי פגע בי? איך אני משיבה לעצמי שליטה? איך אני מתקנת את עוול פרטי?״

‏תפיסה קבלית לא מבטלת את הכאב הפרטי, אבל היא מוסיפה עליו קומה. היא שואלת לשם מה הנשמה שלי עוברת דווקא את הסיפור הזה? איזה תיקון מתבקש כאן? מה מתברר דרכי? איזה דפוס דורי, שושלתי, תודעתי או רוחני מבקש לעבור ריפוי דרכי?

‏אנו רגילים להסתכל על ניכור הורי כתופעה פסיכולוגית, שבה ילד חצוי בין שתי דמויות היסוד של חייו, לכוד בקונפליקט נאמנויות כה עמוק, עד שהוא כמו נאלץ לפצל את עצמו כדי לשרוד. במקום חופש לאהוב את שני הוריו, הוא לומד להזדהות עם הורה אחד דרך דחיית האחר.

לא פעם, ההורה המנכר משליך על הילד צרכים רגשיים לא פתורים - צורך בנאמנות, אישור, שליטה או הזדהות - מבלי לראות שהוא מעמיס עליו תפקיד שאינו שלו, ובכך מדיר את ההורה השני מחייו של הילד.

גם ההורה המנוכר מביא לעיתים כאב, הצפה או קושי רגשי משלו, שלא יוצר את הניכור, אבל עלול להקשות עליו להישאר עוגן יציב מול מציאות פגומה. ‏
תפיסה קבלית אינה מבטלת את הרעיון הזה, אלא מחזיקה גם את האפשרות שנשמה גדולה חתומה על ניסיון אכזרי, כדי לעצור דפוס של ניכור העובר בין דורות, וכדי להוציאה אמת מתוך ההסתרה.

מניכור הורי לכבוד עצמי.
הכבוד של ההורה הפגוע המנוכר, נשמר דווקא כשהוא מפסיק לראות בעצמו רק קורבן ומקרה פרטי. הוא מסכים לראות שבתוך הכאב שלו יש גם שליחות - לא להתיר עוול ולא לשתף פעולה עם הרס נפשו של הילד.
משמעות הדבר עבורו, לא לוותר על זכות, להוציא אמת מהשקר, לא לאבד נאמנות עצמית, להוריד חסד איפה שיש דין גדול, להשיב גבולות וסמכות פנימיים, לעצור את השבר הבין דורי. בין היתר.

בעולם הרגשי, ניכור הורי מרגיש כמו דחייה, חרם משפחתי, נידוי. בעולם המשפט, הוא נתפס כעוולה. בעולם הקבלה זה ״מאבק״ של הנשמה על אהבה ותיקון שורש הקלקול. על משמעות כיבוד הורים ארחיב במאמר הבא.

הילד המנוכר בראי הקבלה הוא נשמה שהסכימה לרדת לתוך קונפליקט. הקבלה מלמדת שלפני ירידת הנשמה לעולם, היא בוחרת את התיקונים שלה כולל ההורים, המקומות, והאתגרים שיביאו אותה לצמיחה הגבוהה ביותר. היא חתומה על חוזה נשמתי ולכן לא משנה מה נעשה אחרת, מה שיועדנו לעבור - נעבור. אין לנו בחירה.

עבור הילד שנקרע בין שני הורים, הוא "לא נפל בין הכיסאות" אלא נשלח לשם. נשמה כזו בחרה לרדת למקום שבו האהבה לא שלמה, הקשר סבוך, והזהות שלה נבנית מתוך כאב, בלבול ונאמנות חצויה.

למה? כדי שילמד לבחור ״עץ הדעת טוב ורע״, כדי שיפתח תודעה עצמאית בתוך שדה טעון וכדי שיום אחד, הוא יהפוך לאדם בוגר שידע להכיל מורכבות, כי זה חלק מהיעוד שלו בעולם.

לצופה מהצד, ההורה המנוכר עובר תהליך ארוך, כואב, ובלתי נסבל. בניגוד לאובדן ילד כתוצאה של מוות, כאב של ניכור משול לשכול שאין לו תכלית. ללמדנו על כוחות הנפש האדירים של ההורה המנוכר.

כדי שיהיה לנו קל להבין מה תפקידו הרוחני של ההורה המסית כגורם הנזק הגדול, אם זה לנפש של הילד או העוול כלפי ההורה השני, עלינו להסכים לראות את המציאות הרוחנית בשונה מהמציאות הגשמית, על פיה אין באמת רע זה הכל התגלמויות ומלבושים הנחזים לרוע, כדי להוציא לפועל מציאות אחרת. במילים פשוטות, גם מי שנראה הרע בסיפור, נשלח לתפקיד לא באקראי, להמשיך את השבר המשפחתי מדור לדור, עד תיקון. על זה עוד נרחיב לעומק במאמר אחר.

הורה שמסית ילד, מנתק אותו ומשתמש ברגשותיו כדי להשפיע עליו, נתפס בין היתר כמי שפועל מחולשה או מנקמה או מפחד.
והכל נכון אולם, על פי הקבלה אנחנו לא מסתפקים רק בזה אלא ממשיכים לשאול - מה הוא מאפשר? איזו תנועה גדולה נולדת בזכות ההתנגדות שהוא מייצר?

אם תרצו, תפקיד ההורה המנכר הוא לייצר חושך זמני, כדי שילד או ההורה האחר יגלו בתוכם אור פנימי, שאי אפשר היה לגלות בדרך אחרת. האם זה מצדיק את מעשיו? לא. אולם זה מעמיק את ההבנה שגם הצל משחק תפקיד.

בראי הקבלה ההורה המנוכר הוא נשמה שנבחרה לתיקון נדיר. הוא חווה את כאב הניתוק בצורה החדה ביותר, כי הוא נוגע בלב הפצע - נטישה, דחייה, בגידה, אשמה. רגשות המלווים בין היתר באובדן שליטה ותחושת כישלון כהורה.

אבל דווקא במקום הזה טמון תיקון ייחודי, עמוק, ולפעמים נדיר. לפי הקבלה, זהו תיקון של אהבה ללא תנאי. הורות שנשארת נאמנה גם כשאין ״תמורה״. חיבור רוחני שאינו תלוי בדבר, גם לא בביטוי פיזי של הקשר.

זהו שיעור חזק שמזכך את הנפש, מרחיב את הלב ומחבר את האדם לממד עליון של נתינה, חמלה, וידיעה פנימית בלתי ניתנת לערעור:

״אני ההורה שלך תמיד. גם אם מחקת אותי״.

תודעה מתוקנת של הורה מנוכר היא קפיצה קוונטית בתפיסת ההורות שלו - מעבר מתודעה של מאבק על הילד להשבת הריבונות על חייו. מעבר מקריסה נפשית להשבת סמכות פנימית. מעבר מויתור על זכות לעמידה על זכות. מעבר מהסתרה של אמת לגילוי של אמת. מעבר מיאוש לתקווה. מעבר ממשבר לצמיחה. מעבר מביטול עצמי לגבורה כלפי עצמי.

ניכור הורי איננו גזירת גורל, הוא תהליך שהנפש של ההורה חייבת לעבור כדי לאפשר לה להזדכך ולגדול. וככזה, הוא עשוי להתהפך, להתהפך שוב, ולגלות עוד שכבה שלא היתה מוכרת קודם לכן.

הקבלה מלמדת אותנו להסתכל על נשמות, לא רק על מעשים, מה שמאפשר לנו לשאול שאלות עמוקות - מה הילד שלי בא ללמד אותי על אהבה עצמית? איך להפוך כעס לחמלה? האם יש בתוכי חלק שמנוכר לעצמו, לשורש שלו? לאלוהים?

הקשר בין הורה לילד הוא בבחינת ברית בלתי נשברת שמחכה להתחדש, גם אם נדמה שהכל אבוד. כי הנשמות שלנו קשורות בצרור החיים ולעולם אינן מתנתקות.

כמו שמובא בשיר השירים: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה".

אם המאמר הזה דיבר אליכם ואתם נמצאים באחד מהצדדים של הניכור, דעו כי יש לכם שליחות אדירה במציאות האכזרית. עם זאת אל תראו את זה כעונש, אלא הזדמנות לתיקון כל עוד אנחנו חיים.

בסימן פסח, יצאנו ממצרים, מהמקומות הצרים בתוכנו שפיתחנו בילדות. עברנו כברת דרך במדבר, סוחבים איתנו את אותן חוויות רגשיות שמזיקות לנו, שלא מקדמות אותנו לעבר ההגשמה העצמית להיות הורים מתוקנים, מטיבים מבלי להשליך על האהובים שלנו צללים קדומים של אשמה, דחייה, ניכור, בושה, אכזבה, עלבון, בגידה.

תכלית המסע 40 שנה במדבר, נועד לאפשר לנו להגיע למקומות רחוקים בנפש, להכיר את הפצעים ולתת להם שם. להתאבל על תקופות שהסתיימו ולהתחיל מחדש. לפני הכניסה לארץ המובטחת אנחנו מצווים לנקות ולטהר את הנפש. הניקוי ריפוי שמו, לא מבקש למחוק כל זיכרון וחוויה פוגענית, אלא להוציא אותו מהלא מודע למודע, ולעשות עבודת בירורים.

כי מה שאנחנו לא מודעים אליו, ימשיך לפגוש אותנו בחיים כמופעים חוזרים. נחווה סיטואציות יומיומיות שיגרמו לנו להמשיך להרגיש לא טובים, מושפלים, לא ראויים, לא מוערכים על מנת שנעצור, נברר ונתקן.

כל זמן שלא הכשרנו את הכלי (הנפש), אנחנו נמשיך לכאוב, לרצות, להגיב ונאבד את הסמכות ההורית שלנו.

הורה טוב הוא הורה מודע, מחובר, מזוכך וחופשי. הלב שלו גם אם פצוע, נשאר תמיד פתוח. יכול להיות שהקשר לא ישוב, ויכול להיות שהתיקון יקרה לא בגלגול הזה, אבל מה שכבר נעשה הוא תיקון בל יימחה.

השליחות ההורית במקרה הזה היא קודם כל נאמנות לזהות ההורית שלנו, לתפקיד ההורי ולתיקון הנשמתי. בלי תנאים ובלי הגבלות.

ענבל שיר
עורכת דין למשפחה
מאמנת תודעתית ומנטורית לחוסן מנטלי
לפגישה אישית השאירו הודעה: 050-522-2571

על פעילות המשרד ותכנים מקוריים כאן
https://linktr.ee/Inbalshir

Address

שלמה אבן גבירול 190
Tel Aviv

Opening Hours

Monday 08:30 - 17:30
Tuesday 08:30 - 17:30
Wednesday 08:30 - 17:30
Thursday 08:30 - 17:30
Sunday 08:30 - 17:30

Telephone

+972505222571

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when עו״ד ענבל שיר - משפט, חוסן, קול הציבור posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to עו״ד ענבל שיר - משפט, חוסן, קול הציבור:

Shortcuts

Share