Asaf Lotan law

Asaf Lotan law משרד עו"ד אסף לוטן עוסק במשפט אזרחי-מסחרי, בדגש על ייצוג

לכבוד יום ההולדת שלי, קיבלתי מתנה מיוחדת בעבור לקוחה מיוחדת – מתנה בדמות פסק דין, לכאורה סטנדרטי וסתמי שניתן ע"ג פתקית, ...
26/09/2019

לכבוד יום ההולדת שלי, קיבלתי מתנה מיוחדת בעבור לקוחה מיוחדת – מתנה בדמות פסק דין, לכאורה סטנדרטי וסתמי שניתן ע"ג פתקית, שמשמעותו דחייתה של תביעה קפקאית שהוגשה כנגדה ע"ס של למעלה מ- 660,000 ₪.

הלקוחה היא אלמנתו של נכה צה"ל, אשר לפני כעשור קיבל לידיו כספי מימון בעבור ניתוח השתלה שהתקיים בחו"ל.

ארבע שנים לאחר מותו של המנוח, וקרוב לשבע שנים לאחר שניתנו למנוח אותם הכספים, החליט משרד הביטחון לתבוע את אלמנתו בתואנה כי המנוח לא עשה שימוש בכספים לצורך המטרה בגינה ניתנו לו הכספים.

למרות שהובהר למשרד הביטחון במסגרת כתב ההגנה שהוגש לפני ארבע שנים, כי טענותיהם לא יעמדו הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, מצא משרד הביטחון להמשיך ולנהל את תביעתו, ורק כעת, פסע בטרם דיון ההוכחות שהיה אמור להתקיים בשבוע הבא, החליטו במשרד הביטחון לחזור בהם מתביעתם, ולבקש את הסכמתנו לדחייתה ללא צו להוצאות כנגדם.

בנסיבותיו המיוחדות של התיק, ועל מנת להימנע מחקירת האלמנה על דוכן העדים, הסכמנו לפשרה, ולקוחה מיוחדת זו תזכה להתחיל את השנה הקרובה, ללא החששות שהיו לה מההליך שננקט כנגדה.

תִּכְלֶה שָׁנָׁה וְקִּלְלותֶיהָׁ, תָׁחֵל שָׁנָׁה ּובִּרְכותֶיהָׁ.

השחתת ציור הקיר בחוף מציצים – היבטים בדיני זכויות יוצריםלאחרונה דווח בתקשורת כי ציור הקיר המפורסם של רמי מאירי בחוף מציצ...
21/08/2019

השחתת ציור הקיר בחוף מציצים – היבטים בדיני זכויות יוצרים

לאחרונה דווח בתקשורת כי ציור הקיר המפורסם של רמי מאירי בחוף מציצים, הושחת בכיתובים ע"י פעילות ארגון לוט"ם – היחידה לטרור מגדרי.

בהתאם לדיווחים בתקשורת, ציור הקיר הושחת בעבר פעמיים ע"י פעילות הארגון, וכפי שבפעמים הקודמות בהן הושחתה היצירה פעלה העירייה במהירות למחיקת הכיתובים ותיקון הציור, כך פעלה העירייה גם הפעם.

ציור הקיר של רמי מאירי מהווה יצירה אמנותית המוגנת בזכויות יוצרים. ניתן להניח כי ציור הקיר הוזמן ע"י עיריית תל אביב, אשר ביקשה מהאמן (אחד מאמני ציורי הקיר המפורסמים בישראל), "לשחזר" את סצנת ההצצה למלתחות הנשים מהסרט "מציצים".

בהתאם לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה מוזמנת (שאינה דיוקן או אירוע משפחתי), הינו היוצר של היצירה אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.

בין אם הבעלות בזכויות היוצרים ביצירה נותרה בידיו של רמי מאירי ובין אם לאו, משהיצירה מוצבת במקום ציבורי שבשליטת עיריית תל אביב ומשברי שבידי העירייה (לכל הפחות) זכויות שימוש ביצירה להצגתה במקום זה, מחויבת העירייה לדאוג לשמר ולתחזק את היצירה.

מחויבות זו נובעת בין היתר לאור זכותו המוסרית של האמן (אשר נותרת בידיו ואינה ניתנת להעברה), ושבהתאם לזכות זו "לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".

אין ספק כי הפעולה אותה ביצעו פעילות ארגון לוט"ם אשר השחיתו את הציור בכיתובים, מהווה פגם, סילוף, שינוי צורה ופעולה פוגענית ביצירה, ופעולות אלו פוגעות בזכויותיו המוסריות של האמן.

משהיצירה נמצאת בשליטתה של העירייה, ומוצגת לציבור, מחויבת העירייה לפעול בכדי לשמרה, ובהתאם לפעול למחיקת הכיתובים על גביה אשר פוגעים בשלמות היצירה (וזאת מבלי להתייחס לדינים אחרים כדוגמת דיני לשון הרע ודינים נוספים אשר עשויים לחול על המקרה).

האם בעקבות השחתות חוזרות אלו, כמו גם שינוי האקלים הציבורי ברוח "מהפכת מי-טו" יכולה העירייה להחליט באופן חד צדדי לצבוע את הציור בצבע אחיד והלכה למעשה להעלימו ולהשמידו?

סוגיות כדוגמת אלו עלו בעבר בפסיקה כאשר עיריות הזניחו פסלים ויצירות שהוצבו ברחבי העיר, ובמקרים בהן השמידו העיריות כליל יצירות אומנות בתחומן (ברוב המקרים מבלי להבין כי מדובר ביצירות אומנות לרבות ההגנה העומדת להן).

מקרים מפורסמים שנדונו בפסיקה בעבר הינם המקרה של הצייר והפסל יגאל תומרקין אל מול עיריית קרית ים והמקרה של הצייר והפסל גרשון קניספל אל מול עיריית חיפה.

המקרה של קניספל עסק בתבליט קיר בגודל של כ-30 מ"ר אשר הורכב מ- 154 לבנים נפרדות.
תבליט הקיר הוצב בשנות ה-60 בחזית קיר בית הספר עירוני ה' שבחיפה והושמד ע"י העירייה בשנת 2012 (מבלי שהעוסקים בדבר הבינו כי מדובר ביצירת אומנות), וזאת לאחר נפילת מספר אריחים מהתבליט.

במקרה זה נדונו בהרחבה זכויות הבעלות הכלכליות ביצירה ומשנקבע כי קניספל נותר אוחז בזכויות הכלכליות ביצירה, ומשנקבע כי אין מקום לחייב את העירייה להקים את הפסל מחדש, פוצה קניספל בשווייה הכלכלי של היצירה בהתאם להערכת המומחים אשר כללה הן את עלויות יצירת היצירה המורכבת והן את שוויון הכללי של יצירותיו של האמן וזאת בסך כולל של כ- 430,000 ₪. בנוסף חויבה העירייה לפצות את האמן בסך כולל של 100,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין (60,000 ₪), ועגמת הנפש שנגרמה לו לנוכח השמדת היצירה (40,000 ₪) אשר נובעים מזכויותיו המוסריות ביצירה.

המקרה של תומרקין עסק בהשמדתו של הפסל "קיר ויבראציות ושעון שמש" אשר הוצב בקרית ים בראשית שנות ה-60, כאשר לנוכח הזנחתו והתפוררותו של הפסל במרוצת השנים, סולקו שרידי הפסל בשנת 1997 ע"י עובדי העירייה מבלי שאף אחד מהנוגעים בדבר ידע כי מדובר בפסל או ביצירת אומנות.

במקרה זה הוסכם ע"י העירייה (במסגרת ההליך המשפטי) לשלם לאמן את שוויה הכלכלי של היצירה שהוערך ע"י מומחה בית המשפט בכ- 50,000 דולר ובנוסף נקבע כי על העירייה לפצות את האמן בסך 75,000 ₪ נוספים בגין הפגיעה במוניטין ועגמת הנפש הנובעים מזכויותיו המוסריות של האמן.

הנה כי כן סוגיית הטיפול ביצירות אומנות המוצבות במרחב הציבורי, הינה סוגיה מורכבת אשר מחילה על העירייה (כמו גם על גורמים פרטיים) חובות ומחויבויות שונות.

מורכבות זו מתעצמת בכל הנוגע לטיפול באומנות רחוב (ציורי גראפיטי), אשר יכול ויוצריהם "ירכשו" זכויות שונות לשימורם, אשר יחייבו את העירייה או הגורמים הפרטיים שעל רכושם צויר הציור, לשמרם ולדאוג לשלמותם.

פעילות של ארגון "לוט"ם - היחידה ללוחמה בטרור המגדרי" השחיתו את ציור הקיר המיתולוגי של חוף מציצים וריססו עליו שמות של גברים שעמדו במרכזן של פרשיות אונס

15/08/2019

על כללים משפטיים ותקלות משפטיות:

סאגת מופע ההפרדה בעפולה מהווה דוגמה נפלאה לתקלה משפטית מתמשכת אשר מקורה באי קיום ואי עמידה בכללי משפט בסיסיים.

אחד הכללים הבסיסיים הנוגעים לעתירות מנהליות (עתירות כנגד החלטת הרשות אשר נדונות בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים), הינו כי המשיבים לעתירה יהיו הרשות שכנגד החלטתה עותר העותר וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה (תקנה 6 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים).

עוד נקבע בתקנה 6 כי בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב.

על תחילתה של התקלה:

ביום 8.8.19 הוגשה בנצרת, לבית המשפט לעניינים מנהליים, עתירה שעניינה מופע שעיריית עפולה התכוונה לקיים תוך הפרדה מגדרית.

העתירה הוגשה ע"י "שדולת הנשים" (עמותה) וגב' נגה שרון כנגד עיריית עפולה וכנגד חברה עירונית לתועלת הציבור של עיריית עפולה (אשר ככל הנראה הייתה האחראית על המופע).

עיריית עפולה והחברה העירונית יוצגו ע"י אותו משרד עורכי דין ולעתירה לא צורפו משיבים נוספים אשר עשויים להיפגע מקבלת העתירה כדוגמת הזמר, חברת ההפקות של הזמר, נציגי הציבור שלמענו נועד המופע וכיו"ב גורמים אשר על פי תקנה 6 היה על העותרים לצרפם כמשיבים לעתירה על מנת שקולם יישמע.

העתירה הוגשה ימים ספורים בטרם קיום המופע, באופן שמעלה חשש לשיהוי (אשר אך בגינו קובעים הכללים והפסיקה כי ניתן לדחות עתירות), אולם סוגיה זו לא נדונה במסגרת פסקי הדין השונים ובהתאם לא אתייחס אליה.

ביום 11.8.19 התקיים דיון בעתירה (במעמד העותרות והמשיבות לעיל בלבד), ובמסגרת דיון זה הופנו המשיבות (העירייה והחברה העירונית) לעמדת היועמ"ש לממשלה הנוגעת להפרדה מגדרית (ככל הנראה נייר עמדה שנכתב ע"י עו"ד דינה זילבר ואשר נגע לאירוע "משיח בכיכר" שהתקיים בשנת 2018 ע"י ארגון חב"ד בכיכר רבין).

לאור עמדה זו שהובאה לתשומת לב המשיבות, הודיעה העירייה כי תסיר את הפרסומים הנוגעים להפרדה מגדרית והודיעה כי לא תהיה במופע הפרדה מגדרית.

לנוכח עמדת העירייה והסכמתה לעמדת היועמ"ש (נייר העמדה משנת 2018), ניתן פסק דין המאשר את הסכמות הצדדים לפיהן תבוטל ההפרדה המגדרית בהופעה.

בעקבות פסק הדין הודיע הזמר כי יימנע מלהופיע באירוע ובהתאם האירוע יבוטל.

משכך הוגשה עתירה מנהלית חדשה ע"י ח"כ מש"ס, ומפלגת ש"ס כאשר המשיבים לה הם עיריית עפולה, החברה העירונית, היועץ המשפטי לממשלה והעותרות בעתירה הראשונה (נגה שרון ושדולת הנשים).

במסגרת עתירה חדשה זו התבקש בית המשפט לקבוע (בין השאר) כי החלטת העירייה להסכים לביטול ההפרדה המגדרית (החלטת העירייה במסגרת הדיון בעתירה הראשונה) היא החלטה בלתי סבירה ובהתאם יש לבטלה.

ראש העיר הבהיר במסגרת הדיון בעתירה החדשה כי לנוכח סד הזמנים הקצר שניתן במסגרת העתירה הראשונה, הוא קיבל ייעוץ משפטי שגוי (אשר הוא האמין בו), לפיו המצב המשפטי אינו מאפשר הפרדה במרחב הציבורי, ובהינתן ייעוץ משפטי זה נתן את הסכמתו לעתירה הראשונה, אולם לאחר שנבדק המצב המשפטי לאשורו, מצא כי לא כך הם פני הדברים ולפיכך טעה בשיקול דעתו.

בהתאם נדונה העתירה החדשה לגופא ובמסגרת פסק דינו התייחס בית המשפט במספר שורות בודדות לקושי המשפטי הקיים לפיו קבלת העתירה החדשה משמעותה ביטול פסק דינו של בית המשפט המנהלי בעתירה הקודמת (ערכאות באותו מדרג חשיבות).

במסגרת התייחסות קצרה זו, מצא בית המשפט המנהלי "צידוק" לדיון בעתירה ונתן את פסק דינו לפיו החלטת העירייה להסכים לביטול מבוטלת והעירייה תקבל החלטה חדשה באם לקיים הפרדה מגדרית או לאו.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט המנהלי חרג מסמכותו ולא היה מוסמך ליתן סעד שמשמעותו ביטול פסק הדין בעתירה הראשונה – באשר מדובר בבתי משפט באותה הערכאה.

סאגה שלמה זו, סביבה געשה המדינה במשך כשבוע ימים, יכלה להימנע לו מלכתחילה הצדדים היו עומדים בכללים המשפטיים הבסיסיים.

כך למשל היה על העותרות (בעתירה הראשונה) לצרף מלכתחילה את הצדדים הנפגעים הנוספים כמצוות התקנות.

כך למשל היה על באי כח העירייה להסב את תשומת ליבו של בית המשפט כי משיבים רלוונטיים לא צורפו לעתירה.

ואחרי כל זאת, היה על בית המשפט עצמו, לעצור ולתהות בטרם הדיון בעתירה, כיצד משיבים רלוונטיים שעשויים להיפגע מקבלת העתירה, לא צורפו כמשיבים לעתירה.

תיקון מס 5 לחוק זכות יוצרים:ביום 9.10.19 ייכנס לתוקפו תיקון מס' 5 לחוק זכות יוצרים (תיקון מיום 9.1.19).התיקון כולל חמישה...
13/08/2019

תיקון מס 5 לחוק זכות יוצרים:

ביום 9.10.19 ייכנס לתוקפו תיקון מס' 5 לחוק זכות יוצרים (תיקון מיום 9.1.19).

התיקון כולל חמישה נדבכים עיקריים שבחינתם מבהירה כי העומדים מאחורי תיקון זה הינם גופי התקשורת וההפקה, וזאת הן בכדי להקל על גופי התקשורת במקרים בהם גופי התקשורת "מועדים" ומפרים את זכויותיהם של היוצרים, והן בכדי להגן על התכנים המוגנים שגופי התקשורת עצמם מפיקים.

להלן עיקרי התיקונים שייכנסו בקרוב לתוקף (הגם שגופי התקשורת כבר "מסתמכים" על חלק מהתיקונים, כפי שניתן לראות בסיום מהדורות החדשות ובתמונות המצורפות):

• תוספת סעיף 27א לחוק. תוספת זו קובעת כי מותר להשתמש בתכנים מוגנים בזכויות יוצרים כאשר בעל זכות היוצרים אינו ידוע או לא אותר, בתנאים אשר קבועים בסעיף כדוגמת "שקידה סבירה לגילוי או לאיתור בעל זכות היוצרים ביצירה", ציון בסמוך לפרסום כי "השימוש נעשה על פי סעיף זה וכי בעל זכות יוצרים זכאי לבקש שהמשתמש יחדל מהשימוש" ובמקרה של שימוש מסחרי חלה חובה לפרסם "הודעה באינטרנט או בעיתון יומי זמן סביר לפני השימוש" (מהות ההודעה לא לגמרי ברורה באשר כיצד יידע בעל הזכות ביצירה כי עומד להיעשות שימוש ביצירתו מבלי שבהודעה תופיע היצירה...).

• תוספת סעיף 50(א1) לחוק שעניינה "הקלה" במצב של פגיעה בזכות המוסרית של היוצר והתרת השימוש המפר במצב בו א. המשתמש פעל בשקידה סבירה לגילוי היוצר לפני השימוש; ב. המשתמש ציין באופן ברור באותה דרך שבה הוא עושה שימוש ביצירה, כי השימוש נעשה על פי סעיף זה ופרטים ליצירת קשר לשם עדכונו בדבר זהות היוצר; ג. במקרה של שימוש מסחרי - נדרש המשתמש גם לפרסם הודעה באינטרנט או בעיתון יומי זמן סביר לפני השימוש.

• תוספת סעיף 48א לחוק. תוספת זו מטרתה להתמודד עם אתרי אינטרנט ואמצעים טכנולוגיים אשר מאפשרים לציבור "גישה" לתכנים מוגנים בזכויות יוצרים כדוגמת אתרים המעלים סדרות, תוכניות טלוויזיה, סרטים וכיו"ב באופן "חינמי", וקביעה כי פעולות אשר מקלות את הגישה לאתרים שכאלו, מהוות גם הן הפרה.

• תוספת סעיף 53א לחוק אשר מטרתו לאפשר לקבל "צו הגבלת גישה" כלפי ספקיות אינטרנט כך שאלו ימנעו גישת גולשים לאתרים אשר מפרים תוכן מוגן בזכויות יוצרים (כדוגמת אתרים פיראטיים המאפשרים גישה לסדרות וסרטים).

• תוספת סעיף 56א לחוק. תוספת זו מטרתה לסייג את תחולת סעיף הפיצויים הסטטוטוריים בחוק זכות יוצרים, כך שמי שעשה שימוש בתוכן מוגן בזכויות יוצרים שפורסם באינטרנט (כדוגמת צילום הנמצא ברשת), לא יהיה חשוף לסעיף הפיצויים הסטטוטוריים (המאפשר תביעה ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪), במקרה בו המפר חדל מההפרה בתוך זמן סביר לאחר שקיבל הודעה מבעל הזכות או מי מטעמו בדבר ההפרה, המשתמש לא לקח את היצירה מתוך קטלוג שמטרתו מכירה של היצירה המוגנת, והשימוש היה לא למטרה מסחרית.

הגנת שימוש הוגן בזכויות יוצריםביום 1.7.19 ניתן בבית המשפט בניו-יורק פסק דין שעניינו השימוש שנעשה בשנת 1984 ע"י הצייר אנד...
25/07/2019

הגנת שימוש הוגן בזכויות יוצרים

ביום 1.7.19 ניתן בבית המשפט בניו-יורק פסק דין שעניינו השימוש שנעשה בשנת 1984 ע"י הצייר אנדי וורהול בצילום אשר צולם ע"י הצלמת לין גולדסמית.

וורהול השתמש בצילום של גולדסמית לצורך יצירת 16 יצירות בהן הופיעה דמותו של הזמר פרינס.

במסגרת פסה"ד נקבע כי השימוש אשר נעשה ע"י אנדי וורהול ביצירתה של גולדסמית מהווה "שימוש הוגן" כהגדרתו בחוק, ובהתאם תביעתה של גולדסמית לפיה הופרו זכויות היוצרים שלה נדחתה.

על הגנת השימוש ההוגן:

סעיף השימוש ההוגן בחוק האמריקאי (אשר על בסיסו נדחתה התביעה), כמעט זהה לסעיף 19 בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007.

הסעיף בראשיתו מספק בידינו מספר דוגמאות (המהוות רשימה שאינה סגורה) לשימושים הנחשבים מותרים כדוגמת: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.

בהמשכו מתווה הסעיף ארבעה שיקולים אשר בחינתם תעזור בידינו להחליט באם אכן מדובר בשימוש הוגן והם: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

יודגש – ארבעת השיקולים אשר מונה החוק מהווים אך ככלי עזר לבחינה באם מדובר בשימוש הוגן או לאו, ובהתאם לפסיקה האמריקאית שדנה בנושא אין צורך כי בחינתו של כל שיקול ושיקול תטה באופן מובהק לצד זה או אחר בכדי להגיע למסקנה לפיה מדובר בשימוש הוגן או לאו.

בפסק דינו הבהיר בית המשפט האמריקאי כי השאלה העיקרית אותה עלינו לבחון בכדי להחליט האם מדובר ב"שימוש הוגן", היא האם התרת השימוש או לחלופין מניעתו, תשרת את מטרותיו הבסיסיות של חוק זכויות יוצרים והן קידום האומנות ופיתוחה.

בנוסף בחן בית המשפט כל אחד ואחד מארבעת השיקולים המנויים בחוק ומצא כי לפחות שלושה מהם נוטים לכיוון הנתבעת (קרן וורהול לקידום האומנות החזותית).

בתמונות - הצילום של לין גולדסמית וארבע יצירות מתוך הסדרה שיצר אנדי וורהול.

23/05/2019

במסגרת אמרת אגב (אוביטר) המשתרעת על פני שלושה סעיפים, נולד ענף משפטי חדש - דיני קניין תרבותי (סעיפים 33-35 לפסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 8323/17 מדינת ישראל נ' דניאל יוסף בעהם), אשר השלכותיו על רכוש המוחזק בידי אנשים פרטיים עשוי להיות משמעותי.

עניינו של פסק הדין בטיוטות להכרזת העצמאות שנכתבו ע"י עו"ד מרדכי בעהם. מסמכים אלו היו ברשותו של עו"ד בעהם עד למותו והועברו ליורשיו אשר ביקשו להעמידם למכירה פומבית.

במסגרת התיק טענה המדינה כי המסמכים הם קניינה, ומקומם בארכיון המדינה בהסתמך על הוראות סע' 4(א) לחוק הארכיונים, התשט"ו-1955, אשר קובע כי בגנזך יופקד כל חומר ארכיוני של מוסדות ממלכתיים שקדמו להקמת מדינת ישראל.

מנגד טענו יורשיו של עו"ד בעהם כי הוא עסק בכתיבת הטיוטות בהתנדבות ולא היה עובד של אחד המוסדות הממלכתיים שפעלו בטרם הקמת המדינה ובהתאם לא עומדת למדינה התשתית העובדתית הנדרשת לקבל לידיה את המסמכים.

עיקרו של פסק הדין בערכאה הראשונה ובערכאת הערעור עסק בסוגיית מעמדו "התעסוקתי" של עו"ד בהעם בזמן עריכת הטיוטות, ובשאלת השיהוי שבהגשת תביעת המדינה לקבל לידיה את המסמכים.

בסיום פסק דינו מבקש בית המשפט לבחון את עניינו של המקרה גם בתשתית נורמטיבית "רחבה יותר" מהתשתית הצרה הקבועה בחוק הארכיונים, והיא "דיני הקניין התרבותי".

לשיטתו של בית המשפט ענף דיני הקניין התרבותי עוסק בזכויות הקניין על נכסי תרבות בעלי ערך ייחודי המצדיק את שימורם וניצולם ובהתאם קובע מגבלות על עבירותם והשימוש בהם. ביסוד ההסדרה המיוחדת של ההגנה על נכסי תרבות ניצבת ההנחה "כי שליטה וכוח ריבוני על אותם נכסי תרבות מוצדקים לנוכח המרכזיות והתפקיד המכונן של אותם נכסים בכל הנוגע למארג קשרי ההיסטוריה, התרבות והזהות של קבוצה מובחנת כגון עם, קהילה או מדינת לאום".

בית המשפט מונה שורה של דברי חקיקה ספציפיים העוסקים בהסדרת נכסי תרבות ומביא כדוגמה את התוספת הרביעית לחוק התכנון והבניה אשר עוסקת בשימורם של בניינים בעלי חשיבות היסטורית, לאומית, אדריכלית או ארכיאולוגית ולמעשה "מגבילה" את זכויותיו של הפרט לעשות בקניינו כבשלו (לדוגמה מונעת מבעלים של מבנה באוהאוס מוזנח מלהרוס אותו ולבנות תחתיו בניין חדש ומודרני).

לשיטתו של בית המשפט, במסגרת פרשנות דברי החקיקה יש לשקול את תכליות דיני הקניין התרבותי, שעליהן נמנות, בין היתר, "אמת, זיכרון והמשמעות המשותפת המיוחסת לחומרי התרבות על ידי הקבוצה, הקהילה או הלאום".

אמרת אגב זו עשויה לפתוח פתח נרחב, שאינו מעוגן בדבר חקיקה ספציפיים, להגשתן של תביעות מטעם המדינה להפקעתם של פרטי רכוש פרטיים אשר יכול ויש בהם ערך תרבותי מיוחד.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק-רפפורט) בת"א 058927-11-15 [פורסם בנבו] מיום 13.8.2017

23/05/2019

ביום 15.5.19 ניתן פסק דין בתביעה ע"ס 115,000 ₪ שהוגשה כנגד לקוחת משרדי,
במסגרתו נדחתה התביעה במלואה תוך חיוב התובעת בתשלום הוצאות מרשתי בסך 15,000
₪.

התובעת, חברה העוסקת בעבודות שילוט וקונסטרוקציה, הגישה את תביעתה בטענה לפיה
הוסכם בין הצדדים תשלום בסך של 115,000 ₪ בגין עבודה קבלנית שבוצעה בבית
הלקוחה. בתמיכה לתביעה צירפה התובעת "הזמנת עבודה" וחשבונית מס.

מנגד טענה הלקוחה כי התביעה הוגשה בשל סכסוך ירושה בינה ובין אחיה (שהינו
הבעלים והמנהל של החברה התובעת), וכל זאת לנוכח כוונתה לפעול למימוש צווי
הירושה של הוריהם.

הלקוחה טענה כי אחיה מנסה להפעיל עליה לחץ באופן פסול ולגרום לה להוצאות
משפטיות מיותרות, מתוך כוונה לרפות את ידיה מכוונתה לעמוד על זכויותיה בירושה,
כאשר העבודה שבוצעה על ידו נעשתה כעזרה הדדית שבין אחים מבלי שהאח ביקש כל
תמורה (למעט עלות החומרים ששולמו על ידה בזמן אמת), וכי שוויה של העבודה הינו
אלפי שקלים בודדים להבדיל מטענת האח כי שווי העבודה הינו כ- 115,000 ₪.

במסגרת ההליך הוכח כי חשבונית המס הופקה ע"י החברה "כפעולת תגמול" למעלה
משנתיים לאחר ביצוע העבודה ובסמיכות לאחר עמידתה של התובעת על כוונותיה לפעול
למימוש זכויותיה בירושה, כי אין לתת אמון ב"הזמנת העבודה" שהופקה כביכול בטרם
ביצוע העבודה, אולם הוכח כי התאריך שהוטבע עליה מאוחר בעשרה ימים ממועד ביצוע
העבודה, כי אין ליתן אמון בגרסת האח בדבר היקף ההכנות לביצוע העבודה, זמן ביצוע
העבודה וכמות "העובדים" שפעלו לביצוע העבודה, וכי שווי העבודה, כפי שנקבע
ע"י מומחה שמונה ע"י בית המשפט, הינו כגרסת הנתבעת ורחוק מסכום "הזמנת העבודה"
והחשבונית וכי שווי העבודה תומך בטענתה לפיה העבודה בוצעה כמתנה.

ת.א. 21440-03-17 (שלום ת"א, השופט עזריה אלקלעי).

1.       לפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת בסדר דין מקוצר לתשלום סך 114,660 ₪, וזאת כתשלום עבור עבודה שביצעה התובעת, לטענתה, בבית הנתבעת.

ביום 15.5.19 ניתן פסק דין בתביעה ע"ס 115,000 ₪ שהוגשה כנגד לקוחת משרדי,במסגרתו נדחתה התביעה במלואה תוך חיוב התובעת בתשלו...
17/05/2019

ביום 15.5.19 ניתן פסק דין בתביעה ע"ס 115,000 ₪ שהוגשה כנגד לקוחת משרדי,
במסגרתו נדחתה התביעה במלואה תוך חיוב התובעת בתשלום הוצאות מרשתי בסך 15,000
₪.

התובעת, חברה העוסקת בעבודות שילוט וקונסטרוקציה, הגישה את תביעתה בטענה לפיה
הוסכם בין הצדדים תשלום בסך של 115,000 ₪ בגין עבודה קבלנית שבוצעה בבית
הלקוחה. בתמיכה לתביעה צירפה התובעת "הזמנת עבודה" וחשבונית מס.

מנגד טענה הלקוחה כי התביעה הוגשה בשל סכסוך ירושה בינה ובין אחיה (שהינו
הבעלים והמנהל של החברה התובעת), וכל זאת לנוכח כוונתה לפעול למימוש צווי
הירושה של הוריהם.

הלקוחה טענה כי אחיה מנסה להפעיל עליה לחץ באופן פסול ולגרום לה להוצאות
משפטיות מיותרות, מתוך כוונה לרפות את ידיה מכוונתה לעמוד על זכויותיה בירושה,
כאשר העבודה שבוצעה על ידו נעשתה כעזרה הדדית שבין אחים מבלי שהאח ביקש כל
תמורה (למעט עלות החומרים ששולמו על ידה בזמן אמת), וכי שוויה של העבודה הינו
אלפי שקלים בודדים להבדיל מטענת האח כי שווי העבודה הינו כ- 115,000 ₪.

במסגרת ההליך הוכח כי חשבונית המס הופקה ע"י החברה "כפעולת תגמול" למעלה
משנתיים לאחר ביצוע העבודה ובסמיכות לאחר עמידתה של התובעת על כוונותיה לפעול
למימוש זכויותיה בירושה, כי אין לתת אמון ב"הזמנת העבודה" שהופקה כביכול בטרם
ביצוע העבודה, אולם הוכח כי התאריך שהוטבע עליה מאוחר בעשרה ימים ממועד ביצוע
העבודה, כי אין ליתן אמון בגרסת האח בדבר היקף ההכנות לביצוע העבודה, זמן ביצוע
העבודה וכמות "העובדים" שפעלו לביצוע העבודה, וכי שווי העבודה, כפי שנקבע
ע"י מומחה שמונה ע"י בית המשפט, הינו כגרסת הנתבעת ורחוק מסכום "הזמנת העבודה"
והחשבונית וכי שווי העבודה תומך בטענתה לפיה העבודה בוצעה כמתנה.

ת.א. 21440-03-17 (שלום ת"א, השופט עזריה אלקלעי).

https://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/SH-17-03-21440-533.htm

תביעת השתקה טאקטית ע"ס 500,000 ₪ שהוגשה כנגד לקוח משרדי (מושבניק בן 72) נדחתה במלואה תוך חיוב התובעים בתשלום הוצאות ללקו...
24/01/2019

תביעת השתקה טאקטית ע"ס 500,000 ₪ שהוגשה כנגד לקוח משרדי (מושבניק בן 72) נדחתה במלואה תוך חיוב התובעים בתשלום הוצאות ללקוח.

ביום אפרורי בחודש דצמבר 2017 מקבל לקוח משרדי כתב תביעה ע"ס חצי מיליון שקלים(!).

התביעה הוגשה ע"י המושב בו מתגורר הלקוח וע"י חמישה מחברי ועד המושב, ובמסגרתה נתבעו הלקוח, ושלושה גורמים נוספים: עורך דין אשר ייצג את הלקוח במסגרת הליך בוררות שהתנהל במושב; שבועון תקשורת המסקר מושבים ועורך שבועון התקשורת.

עניינה של התובענה - כתבה אשר פורסמה בשבועון אודות הליך בוררות שהתקיים במושב ופסק הבורר שניתן במסגרת ההליך.

למקרא הכתבה (הכוללת תמונת יחסי ציבור גדולה של עורך הדין וחזרה על שמו של עורך הדין), ברור כי מדובר בכתבה "יח"צנית" אשר נמסרה לשבועון ע"י עורך הדין.

בעקבות פרסום הכתבה שתוכנה האינפורמטיבי צרם למושב, פנה המושב במכתב התראה לשבועון ועורך השבועון הבהיר למושב כי הכתבה הועברה לו ע"י עורך הדין. משכך פנה המושב במכתב התראה לעורך הדין וזה השיב כי מהמכתב כלל לא ברור מהי טענת הלשון הרע הנטענת ביחס לכתבה ובהתאם טענות המושב נדחות מכל וכל.

העובדה כי התובעים מלכתחילה לא ראו בלקוח שלי כמי שקשור בכתבה, כמו גם הבהרת השבועון כי הכתבה הועברה לו ע"י עורך הדין, לא הפריעו למושב ולחמשת חברי הועד, לשרבב את הלקוח לתביעתם ולעמוד על תביעתם כנגדו.

בעקבות כתבי ההגנה ובמסגרתם כתב ההגנה של הלקוח בו הובהרה מופרכות התובענה, הן מהטעם לפיו הוא אינו קשור לכתבה שפורסמה והן מטעמים משפטיים אשר שומטים את בסיסה של התובענה, מצאו התובעים להתגשר עם שאר הנתבעים ותביעתם כנגדם נדחתה (שנה לאחר הגשתה) בהסכם גישור ללא צו להוצאות.

משעמד הלקוח על הוצאותיו ולא הסכים להסכם הגישור, החליטו התובעים להגיש בקשה למחיקתו מההליך ללא צו להוצאות.

לשמחתנו ביום 22.1.19 ניתן פסק דין לפיו חרף אי הסכמת התובעים לדחיית התובענה (להבדיל ממחיקתה), תידחה התובענה ובנוסף פסק בית המשפט הנכבד לטובתו של הלקוח, הוצאות בסכום של 5,000 ₪.

Address

דיזינגוף 130
Tel Aviv

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Asaf Lotan law posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to Asaf Lotan law:

Share