13/01/2022
@@@ קראו עדכון על התפתחות בסוף הפוסט@@@
השיח על תופעות הלוואי של החי@ונים, מודחק, אבל קיים. זה שיח על תופעה שחלק מכחישים, אבל - בשדרות ובאזורים רבים של הרשתות החברתיות, התופעה כבר מתחילה לתפוס תאוצה.
הכל טוב ויפה, וחבל שלא מדברים כך על תופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות.
השיח בנושא החי@ונים, מלין על "כפייה". ה"כפייה" שעליה מדברים, ובצדק, האנשים שחוששים להתחסן (מסיבות מובנות), אינה "כפייה" שבמסגרתה, שני גברתנים בריונים אוחזים בכך בכוח, אחרי שגררו אותך מן הבית בכוח, ותוקעים בך מזרק בניגוד לרצונך. ה"כפייה" הזו היא חמורה כשלעצמה, היא לחץ שמופעל על אנשים להתחסן, לחץ לא כשר, איום בנידוי חברתי או בלחץ כלכלי ("לא תתחסן אז לא תעבוד"), הטרדה בבדיקות חוזרות ונשנות ועמידה בתורים, זו השפעה בלי הוגנת. כפייה זו לא.
ואני אומרת זאת כעורכת דין שכבר כמה שנים טובות מתעסקת בכפייה של זריקות. תנו לי לספר לכם איך זה עובד: אדם יושב בביתו, פתאום הוא שומע דפיקה בדלת. הוא מציץ מן העינית ורואה שני גברים מגודלי גוף, שמסבירים לו שאם הוא לא יפתח הם ישברו את הדלת, יביאו משטרה, הם דורשים ממנו "להתלוות אליהם בטוב או ברע" - ולרוב, ההבאה הכפויה לאשפוז כפוי כרוכה באלימות ובהשפלה שאין כדוגמתם. זה נעשה לנגד עיני השכנים. ופעמים רבות זה נעשה באופן אלים וברוטאלי.
הלאה: כאשר האנשים אשר יש להם טענות ראויות (למי מהם פחות - צ'יפים זה בטח לא, למי מהם יותר - תופעות הלוואי הן קשות) כנגד החיסון מדברים על "כפייה" (זו לא כפייה, זה לחץ מאסיבי ולא הוגן) - אין להם מושג כיצד *באמת* נראת כפייה של הזרקות:
אדם מגיע למחלקה סגורה באשפוז כפוי. במקרה הטוב נותנים לו הזדמנות ליטול כדור "מרצונו" ותוך איום שזה יהיה בכוח, אם הוא יסרב. במקרה הרע, והשגרתי, מספר גברים מתנפלים עליו, אוחזים בגופו, מפשילים את מכנסיו, ומזריקים לו בישבנו. זו אחת החוויות הכי משפילות שאנשים חווים. מבחינתי זה אונס לכל דבר ועניין, ובפרט כשהמאושפזת בכפייה היא אישה, אשר גברים מפשילים את מכנסיה. זה קורה ללקוחות שלי כל הזמן. כולל לקוחות שעברו בעבר פגיעה מינית, והאקט הזוועתי הזה, שבעיני הוא אונס ופשע לכל דבר ועניין, מבוצע גם כלפיהן.
הייתה לי כבר לקוחה שעברה אונס בבית חולים אחד, הועברה לתה"ש למחלקה "לנשים בלבד" עקב כך (כמובן שהם מכחישים, זה סיפור שלם שמתנהל כעת בביהמ"ש העליון), אבל שם, במחלקה ה"מוגנת" לנשים בלבד, הפשיטו אותה כוחות עזר ממין זכר בכדי להזריק לה בכוח. זה אונס לכל דבר ועניין, זו ברוטליות.
אז כשאנשים שמתנגדים לחיסונים מסיבות שאני מוקירה ומעריכה (היעדר בטיחות, תופעות לוואי) מדברים על "כפייה", חשבו לרגע על כפייה רפואית אמיתית, ואיך היא נראית. היא מתקיימת ללא מפריע כשגרה בנאלית וזוועתית, בחצר האחורית של מדינת ישראל, במחלקות הסגורות. כל הזמן. איש לא זעק על "מוזרקים בכפייה" כשהקבוצה הכי מוחלשת במדינת ישראל, אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, סבלו זריקות בכפייה לאורך כל העשורים האחרונים. הזעקה כנגד "כפייה" קמה רק עם בוא חיסוני הפייזר. זו לא כפייה. זה לחץ בלתי הוגן. אולי כפייה כלכלית (סנקציות כלכליות למי שלא יסכים להתחסן). אבל זו לא כפייה, במובן זה שאיש לא אוחז אותך בכוח ומזריק לך בכוח. זה נעשה רק בחצר האחורית של מדינת ישראל, כלפי האנשים השקופים ביותר, המנודים ביותר. אלא שמותר לעולל להם מה שאסור לעולל לאחרים.
כשכל השמאל זעק על "מעצרים מנהליים", אותו שמאל, לרבות "רופאים לזכויות אדם", שתקו שכשאנשים נכלאים במחלקות פסיכיאטריות בלא שעשו דבר לאיש, בלא שהוגש נגדם כתב אישום, ועל סמך "ראיות לכאורה" שיתכן ויבצעו משהו בעתיד. זה מעצר מנהלי לכל דבר ועניין של אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, אבל השמאל שתק.
וגם כיום, האנשים שמתנגדים להפעלת לחץ מסיבי להתחסן (וזו לא כפייה עדיין) הם האנשים ששתקו לאורך עשורים כאשר אנשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, קיבלו בדרך שגרה, כל יום, או פעם בשבועיים במקרה הטוב, או פעם בחודש במקרה הטוב, באופן כוחני, אלים ואונס - זריקות בכפייה, במלוא מובן המילה: אונס לכל דבר ועניין כאשר שני בריונים אוחזים באדם בזמן שאח מזריק לו בישבנו.
כל האנשים שמדברים על תופעות לוואי קשות של החיסונים, והדיבור הזה לגיטימי, היכן הייתם כאשר האוכלוסייה הכי שקופה במדינת ישראל, חוותה תופעות לוואי איומות כתוצאה מזריקות פסיכיאטריות כפויות?
אתם יודעים שתופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות שמוזרקות בכפייה הן עוויתות בעצבי הפנים, תנועות פנים בלתי רצוניות, השמנת יתר חולנית, צמיחת שדיים אצל גברים, סכרת, מחלות לב, ועוד? אתם יודעים שישנם אנשים שמתמוטטים מדום לב עקב הזריקות האלו?
מדוע אותם אנשים מודרים אינם בשיח? מדוע השיח של "כפייה רפואית" מתמקד אך ורק באנשים שהופעל עליהם לחץ מאסיבי ולא כשר, הטעייה רפואית שאינה מגיעה כדי "כפייה", מדוע השיח הזה מדיר את כל האנשים שבמשך עשורים חווים שגרה של כפייה, וחיים בהשפלה ובידיעה שגופם אינו ברשותם???
איפה הייתם כאשר אנשים נלקחו בכוח מביתם רק בכדי לקבל זריקה במחלקה סגורה? היכן הייתם כאשר אנשים מתקשים לשבת, כי -יש להם פצעים באזור ההזרקה, כתוצאה מהאלימות שנלווית להזרקה?
אחת מתופעות הלוואי של החיסונים שכיום מדברים עליה, היא - שיבושים בוסת. אז ברוכות הבאות לעולם ה"השתבש לי המחזור בגלל זריקה", נשים יקרות, שעד לחיסון הפייזר, מעולם לא חוו הדרה או אפליה מן המערכת הרפואית.
יש לי חדשות בשבילכן: זריקות כגון לפיקסול או קספליון, שניתנות בכפייה לנשים, גורמות ל- הפסקת הוסת, עקב מינונים חריגים של פרולקטין.
בימים אלו אני מטפלת בלקוחה, אשר - קיבלה בכפייה זריקות של לפיקסול או קספליון, רמת הפרולקטין בדמה עלתה לפי 4 מן המקסימום המותר, ונחשו מה?
אף אחד לא מדבר על זה. כשנשים היום קמות ומדברות בגלוי על שיבושים קשים בוסת עקב חי@ון הפייזר, קשר השתיקה נמשך סביב נשים מודרות, נשים עם מגבלה ו/או תיוג פסיכיאטרי, המקבלות בכפייה זריקות שגורמות לעליית הפרולקטין בדם, ולשיבוש הוסת. האם דמן סמוק פחות? האם חייהן ובריאותן חשובים פחות?
אז יש לי לקוחה, שסבלה מתופעות לוואי קשות עקב זריקות קספליון ולפיקסול, והפסקת הוסת - הייתה רק תופעת לוואי אחת מני רבות. המאבק שלי בגורמים הרפואיים- בכדי שיבטיחו שהיא לא תקבל זריקה אלא תרופה שאינה גורמת תופעות לוואי, הוא מתיש.
כשדרשתי מ מרפאת החוץ של איתנים, המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, שיחדלו מ"לטפל" בה בזריקה מזיקה, הם אפשרו ללקוחה שלי לעבור למרפאה אחרת, מרפאת אגריפס של מאוחדת, הממוקמת ברחוב אגריפס 42 בירושלים.
קיוויתי שבמרפאת אגריפס של מאוחדת יוכלו להבטיח ללקוחה שלי, בטרם היא תגיע לשם לביקור, כי היא תקבל טיפול בכל תרופה, שאינה זריקת קספליון או לפיקסול, אשר גרמו לה לתופעות לוואי.
התגובה של מרפאת אגריפס הייתה - פשוט מזעזעת. כתבתי להם שני מכתבים שבהם הסברתי להם ש- אני רוצה לוודא שבטרם הלקוחה שלי מגיעה לשם - יובטח לה שלא יעשה שימוש בזריקות שהזיקו לה, כי "ראשית לא תזיק", זה מה שהצוות שם, ד"ר שרון לוי הפסיכיאטרית, וכל השאר - למדו בשנה הראשונה ללימודי רפואה.
בהתחלה הם ניסו להעביר את המכתב שלי לגורמים אחרים שאינם רלוונטים. כשהתעקשתי שהם הכתובת הנכונה, ושכל מה שאני מבקשת הוא שיובטח שלא לטפל בלקוחה שלי בקספליון ובלפיקסול, בטרם היא תגיע, הם החלו עם משחקים מגוכחים.
ראשית מסרה לי ד"ר שרון לוי, באמצעות המזכירה שלה ש"אנחנו לא מדברים עם עורכי דין". לא משנה שהלקוחה שלי נתנה *לי* ייפוי כוח, ולא משנה שהיא ביקשה את התערבותי ומינתה אותי לנציגה שלה, לסוגייה הזו, הם בחרו שלא לכבד את הבחירה שלה ו"לא לדבר עם עורכי דין".
ומה היה הנימוק של ד"ר שרון לוי, אשר נמסר לי טלפונית דרך ה"מזכירה"? הם עסוקים ב"לטפל". לא חברים, כאשר אתם במסגרת טיפול מרפאתי כפוי, אתם לא "מטפלים" בלבד. אתם עוסקים בשילוב קטלני של טיפול רפואי וכפייה.
כשהלקוחה שלי הייתה במרפאה הקודמת ב"איתנים", וסירבה לקבל את הזריקה שמזיקה לה- הפסיכיאטרית איימה עליה בצו ביהמ"ש ובהפעלת כפייה. אז - אל תיתממנו שאתם עוסקים "רק" בטיפול. אתם עוסקים בטיפול בשילוב עם כפיי, ובשל אלמנט הכפיה, שמעורבב בטיפול בצורה הפוגעת ביחסי מטופל מטפל, נאלצתי להתערב.
עקב הנסיון המר של הלקוחה שלי בפעם הקודמת, היינו- היא הגיעה למרפאה ב"איתנים" לאחר סיכום טלפוני שלא תקבל את הזריקה שמזיקה לה, היא בחרה, הפעם - להגיע למרפאה רק ***לאחר*** שיובטח לה שלא תקבל את הזריקה. אולם מרפאת בריאות הנפש באגריפס 42, מסרבים להבטיח ללקוחה שלי שלא תקבל זריקות לפיקסול /קספליון. לאור נסיונה ב"איתנים" היא חוששת.
אתמול טלפנתי למרפאה, לאחר שליחת המכתב, וביקשתי לשוחח עם ד"ר שרון לוי. התגובה: "אנחנו לא משוחחים עם עורכי דין, אנחנו מטפלים". או - כמה נוגע ללב, איזה מטפלים עדינים ורגישים שעוסקים ב"טיפול" ולא רוצים "להתעסק עם עורכי דין".
מאוחר יותר- בשעה 11:22, אני מקבלת שיחה בטון אנטיפתטי ממזכירת המרפאה באגריפס 42 של מאוחדת, והיא "מבקשת למסור לי" ש"היועצת המשפטית של מאוחדת" אמרה ש- אם הלקוחה שלי לא תגיע למרפאה, הם "ידווחו לפסיכיאטר המחוזי".
חשוב לציין כי פסיקה של ביהמ"ש העליון אסרה על אשפוז כפוי של אדם רק משום שהוא לא מגיע לבדיקה שגרתית במרפאה.
ועל אחת כמה וכמה, שהלקוחה שלי מעוניינת להגיע, היא רק - רוצה לוודא לפני שתגיע ש"לא יזיקו" לה בזריקת הקספליון. אז במקום להרגיע את חששותיה המוצדקים של הלקוחה שלי- ובמקום לאשר לה שהיא תקבל כל טיפול שאינו זריקת קספליון/לפיקסול (שגרמו לה לתופעות לוואי קשות ולפגיעה קשה בבריאות)- הם בחרו - לא פחות - לאיים עליה בפניה לפסיכיאטר המחוזי, ואח"כ הם מיתממים- שהלקוחה חוששת להגיע לבד ושכרה עו"ד לצורך דיון איתם.
אם מראש הם היו מבטיחים לה "שלא להזיק" (שנה א' ברפואה, זכור לך, ד"ר שרון לוי נכבדה???), אם מראש היו מרגיעים את החששות שלה ומבטיחים לה מראש שלא לעשות שימוש בזריקות קספליון/לפיקסול, שגרמו לה לרמות חריגות של פלורקטין בדם, היא לא הייתה זקוקה לעו"ד.
איכשהו, כשאנשים מקבלים יחס הולם במרפאות, הם לא פונים לעו"ד. הלקוחה שלי פנתה אלי רק לאחר שקיבלה איומים מן המרפאה הקודמת, וחששה שהסנריו יחזור במרפאה החדשה. אשר יגורה בא לה. ד"ר שרון לוי ממרפאת אגריפס 42 העדיפה לאיים עליה באשפוז כפוי נוסף (השיחה שקיבלתי אתמול ב 11:22 ממזכירת המרפאה), מאשר לשוחח עימה בגובה בעיניים לומר לה שהיא לא תקבל את הזריקות שפגעו בה בריאותית. כי זה מה שילמדו אותם שם בשנה א', ברפואה: "ראשית אל תזיק".
אז אם בקופת חולים מאוחדת קוראים פוסט זה, אני דורשת הבהרה נוספת, הן מן המרפאה והן מן היועמ"ש של הקופה, האם האיום ש"אם היא לא תבוא נדווח לפסיכיאטר המחוזי" (איום משתמע באשפוז כפוי) עדיין עומד בעינו.
האם אתם לא מסוגלים להבטיח למטופלת שלא תגרמו לה נזק, אינכם יכולים לשוחח עם באת כוחה של המטופלת, תוך כבוד לבחירתה, ואתם מעדיפים לאיים עליה באשפוז כפוי?
קופת חולים מאוחדת, היועמ"ש שלה, וצוות מרפאת אגריפס 42 מוזמנים להבהיר, האם האיום ב"דיווח לפסיכיאטר המחוזי" על מטופלת של המרפאה עומד בעינו.
@@@@
@@@ עדכון @@@
קיבלתי תגובה מן היועמ"ש של קופ"ח מאוחדת.
היא טוענת ש"לא היה איום באשפוז כפוי" אלא שפשוט "הצהירה שתדווח לפסיכיאטר המחוזי" כי זה מה שהחוק מחייב אותה, במסגרת טיפול מרפאתי כפוי.
כמובן כתבה לי שהפוסט הזה הוא "לשון הרע".
השבתי לה. כתבתי לה ש- כאשר מטופלת מבקשת לדחות את הביקור במרפאה, עד שיוסדר ויובהר ש- לא יכפה עליה טיפול שגורם לה נזק רפואי, זה אינו "סירוב" גרידא, אלא נסיון לקבוע מועד מחדש בכדי להבטיח שסוגייה מסוימת תוסדר. גם אם כוונתם לא הייתה לאשפז בכפייה, אלא אך ורק "לעדכן את לשכת הפסיכיאטר המחוזי בהתאם לחובתם בדין", עדיין, במקרים רבים שבהם נתקלתי לאורך השנים, אי הגעה של אדם לטמ"כ הוותה עילה לאשפוזו בכפייה, וכאשר שולחים את מזכירת המרפאה להעביר מסר מן היועמ"ש של הקופה: "אם היא לא תגיע נדווח לפסיכיאטר המחוזי", גם אם כוונתם לא הייתה לאשפז בכפייה אלא אך ורק "לדווח", יש בכך כדי לעורר חשש בקרב כל אדם סביר שזה עלול להסתיים באשפוז כפוי. באמירה הזו יש משהו שמפחיד, משהו שעלול לאדם מבועת מן המערכת הפסיכיאטרית, להגיע - מתוך פחד, ולקבל תרופה שהוכחה בעבר כמזיקה לו.
זה גם לא כל כך תמים "לדווח לפסיכיאטר המחוזי שהיא אינה מגיעה לפגישות". זה דיווח מאד סלקטיבי. בפועל היא רוצה להגיע. אבל, מבקשת ש טרם היא תגיע, יובטח לה שלא יופעל עליה לחץ לקבל זריקה שגרמה לה נזק רפואה ועלולה להאמיר את הנזק הרפואי שלה.
הם בחרו להתעלם משני המכתבים שלי, וגם לא להרגיע מטופלת מבוהלת, בכך שפשוט יגידו לה: "אל דאגה, לא נעשה כל שימוש בזריקות שגרמו לך נזק בעבר, אנו דואגים לבריאותך". אך במקום לאותת איתות הרגעה, אשר היה גורם ללקוחה שלי להגיע נינוחה יותר למרפאה, במקום שתגיע מבועתת וחוששת, הם בחרו להתעלם מן המכתבים, ורק להעביר מסר, שבמכלול הנסיבות יש בו איום משתמע. אז גם אם לטענתם, הם לא "התכוונו" לאיים, לגוף שיש לו כוח על מטופלים מוחלשים אשר חוששים ממנו, כי הם במסגרת של טיפול כפוי, צריך להיות מספיק טקט בכדי להתנסח באופן הולם, מדויק, שאינו משתמע לשתי פנים. זה לא אירע שם.
בהחלט היה ניתן להבין שאי הגעה תסתיים באשפוז כפוי. וזאת אני אומרת כעו"ד שלא מעט מלקחותיה הגיע לאשפוז כפוי רק משום שלא הגיעו לטמ"כ.
התבקשתי למחוק את הפוסט כי הוא "לשון הרע". הסברתי שלא אמחק את הפוסט, מקסימום אבהיר, ושמה שצריך להדאיג את הקופה זה לא התדמית שלה, אלא - החוויה של המטופל שמגיע אל המרפאה, ומקווה שגם אם הוא במסגרת טיפול מרפאתי כפוי, עדיין יקבל יחס מכבד, ועדיין לא יעשה שימוש בתרופה שהוכחה כמזיקה. בתחושה שלי, כאשר התעלמו מן המכתבים שלי, הם הפגינו אדישות וחוסר אכפתיות לחווית המטופלת. כשטרחו להשיב רק לאחר הפוסט הזה, הם הצהירו על סדר העדיפויות שלהם- הדימוי שלהם, ולא חווית המטופל. יש הרבה חשבון נפש לעשות. איום בתביעת לשון הרע אינו תחליף לחשבון נפש. המטופל וחווייתו הם חשובים. לא הדימוי של הקופה. הדימוי של הקופה לא צריך איומים בתביעות לשון הרע, אלא יחס מכבד למטופלים. מטופל שקיבל יחס מכבד לא שוכר עו"ד.
מה שכן חשוב לי להבהיר עוד: הפוסט שכתבתי, הוא פוסט. הוא לא מכתב רשמי לגורם זה או אחר. הוא מכיל סוגיות רבות. תיארתי גם את האופן שבו, כשאדם מסרב, במסגרת אשפוז כפוי, לכדור, מפשילים את מכנסיו בכוח ומזריקים לו. זה אונס לכל דבר ועניין. חשוב לי להבהיר כי למיטב ידיעתי ומתוך נסיוני, סיטואציה כזו שהיא אונס לכל דבר ועניין אינה מתרחשת במרפאות, במסגרת טיפול מרפאתי כפוי, ולא היה כל נסיון לרמוז בפוסט שזה מה שנעשה במרפאה.
למיטב ידיעתי, המרפאות מפעילות סנקציות ולחץ מסוגים שונים, שהוא פסול כשלעצמו, אבל - לא תופסים אדם בכוח ומזריקים לו, וטוב שכך. אין צורך לקבל פרס על כך שאתה יחסית בסדר. יחסית, כי אפשר להיות יותר בסדר.
במקרה הזה, הלקוחה שלי ביקשה לקבל טיפול. ביקשה להגיע למרפאה. היא רק ביקשה, ובצדק גמור מבחינתה, לוודא מראש שלא יכפו עליה באיום או מניפולציה, את הזריקות שגרמו לה בעבר נזק מוכח (רמות פרולקטין גבוהות מאד בדם, עד כדי סיכון הבריאות).
למה צריך להשתמש באיום מרומז, בכדי לגרום לאדם לשתף פעולה עם הטיפול ("נדווח לפסיכיאטר המחוזי" - קצת כמו "חכה חכה עד שאבא יחזור, אני אספר לו שבילגנת את החדר ולא עשית שיעורים")- כאשר כל מה שהם היו צריכים זה לגלות אמפתיה לחשש ממשי של הלקוחה שלי, שתרופות מסוימות גורמות לה לעודף פרולקטין בדם ולנזק רפואי.
אם מלכתחילה הם היו בוחרים בהקשבה, אמפתיה, וביישום הכלל "ראשית לא תזיק", לא הייתי מגיעה לכתיבת הפוסט, והם לא היו צריכים את דמעות התנין "זו לשון הרע".
אבל הם בחרו להתעלם מן התלונות המוצדקות של הלקוחה אשר הובעו באמצעותי, וקפצו ישר להודעה רשמית של "נדווח לפסיכיאטר המחוזי", שדומה לאיום של האמא על הילד שלא עושה שיעורים "אז אני אדווח לאבא", ואם אבא הכה בעבר הילד חושש, אפילו שזה "רק" דיווח "תמים" לכאורה.
אז זהו, חשבון נפש- כן, איום בתביעת לשון הרע- נו באמת? פשוט תעשו חשבון נפש.