08/04/2019
לכל הצלמים, המפיקים וכו' – משתפת במחשבות בנושא של שימוש בטכנולוגיית VR (מציאות מדומה - 360 מעלות) ביצירות דוקומנטריות, ואחריות משפטית נלווית:
אם את/ה מפיק/ה מנוסה וזהיר/ה, ודאי נתקלת כבר בעת צילום רגיל בלוקיישן בעצת עורך דין לפיה יש להסיר תמונות מהקירות בכניסה ללוקיישן, לכבות טלוויזיה ברקע בזמן תיעוד מצולם וכד'. זאת, כדי שלא תתעורר שאלה האם יש להסדיר זכויות יוצרים באותה יצירה שברקע. בעיקר יש להניח שאמרו לך, כי בשום אופן אין להתמקד ביצירה, ואין להשהות את הצילום בקשר אליה.
זאת, מכיוון שאם התמקדת ביצירה, פוחתים הסיכויים שהצילום יחשב ל"אגבי" (או במילים אחרות: אקראי). הרי, אם הצילום חשוב בכדי שתתמקד בו, הרי שיש לו משמעות, ושעליך להסדיר את הזכויות בו. עד כאן, היגיון בריא.
וכאן נכנסת הטכנולוגיה לסיפור ומאתגרת אותנו, המשפטנים:
בטכנולוגיית VR הצלם אינו בוחר במה להתמקד: הוא מצלם 360 מעלות. הוא יכול בסרט באופן כללי לשים דגש על דמות כלשהי ולנסות להמחיש את חוויותיה באמצעות הטכנולוגיה, אך מי שבוחר ברגע נתון להתמקד בפריט נתון מתוך האזור המצולם הוא הצופה.
למעשה, במובנים מסוימים, משנה הצופה את תפקידו והופך להיות חלק מהיצירה, לובש את תפקיד היוצר / הבמאי ובוחר את המראות שהוא בוחר לצפות בהם יותר, או פחות. הוא זה שיכול להתמקד ביצירה שקיימת ברקע. בחירה זו, יכולה להיות שונה מהבחינה שהמפיק/הבמאי התכוון להדגיש או מהתמה של הסרט שביקש להציג.
כך מתעוררת שאלה, האם הטכנולוגיה מעצימה את סעיף השימוש האגבי, והופכת למעשה כל יצירה שנמצאת ברקע לכזו הנחשבת כ"אגבית", או ההפך ויש להקפיד יותר על טשטוש / מחיקת קטעים?
ככל שבית המשפט יתקל בסוגיה זו, גישתי היא כי יש לקרוא את סעיף השימוש האגבי בצורה מרחיבה ולצמצם בפרשנות שמחייבת את המפיק להשמיט קטעים, בעיקר אם הם דוקומנטריים מיצירתו על מנת שאלו לא יכללו. אחרת, נפספס תרבות, נפספס זוויות מבט, ונפספס את המטרה. זמן יעיד, ואתם כמובן גם יותר ממוזמנים להביע את דעתכם. גישה מקלה זו עולה לדעתי בקנה אחד עם סעיפים אחרי כגון סעיף המתיר העתקה של יצירה המופקדת לעיון הציבור בנסיבות מסוימות, וסעיף השימוש ההוגן.
*הפוסט מוקדש בידידות ללקוחותיי וחברי העוסקים בהפקה וביצירה שלאחרונה עושים יותר ויותר שימוש בטכנולוגיית VR*.