17/07/2026
צה״ל מודה: ״פגענו בחיסיון הרפואי של אלפי נכי צה״ל״. איך דבר כזה בכלל קורה???
איך במדינה מתוקנת משרד הביטחון וצה"ל, הגופים שאמורים להגן על מי שהקריבו את הבריאות שלהם למען המדינה, רומסים בצורה כל כך שרירותית ורשלנית את הזכות הבסיסית ביותר של הלוחמים שלהם - החיסיון הרפואי?
ההודאה הזו של הצבא השבוע, שהובילה להקפאה של הנוהל בהנחיית סגן הרמטכ"ל, היא לא סיפור חדש. היא מציאות כואבת ומדממת שקרתה כבר לפני חודשים ארוכים, ושעליה התרענו בזמן אמת.
עוד לפני שהנוהל הזה יצא לפועל, שיתפנו, התייעצנו וישבנו עם הגורמים הרלוונטיים.
הסברנו להם בצורה הכי ברורה שיש כאן נזק אדיר לחיילים וללוחמים.
בשנייה שהנוהל עבר, עברתי לפעולות אקטיביות והגשתי פנייה רשמית לפי חוק חופש המידע.
דרשתי לקבל את הפרוטוקולים, את שמות מקבלי ההחלטות ואת הנימוקים שמאחורי המהלך הזה.
רציתי לדעת מי נתן את האישור להעביר מידע נפשי רגיש של לוחמים ללא הסכמתם ומה ההצדקה לכך.
ומה המערכת עשתה? התעלמה. מרחה זמן. ביקשה ארכה של 30 יום, ועוד ארכה, ופשוט מסמסה את הפנייה.
אז אני רוצה לשאול את משרד הביטחון וצה"ל: מה השתנה היום מאתמול?
למה כשאנחנו פנינו אליכם באפיקים הרשמיים בחרתם לשתוק ולהתעלם, ורק עכשיו, כשהסיפור התפוצץ ברעש גדול בתקשורת, פתאום נזכרתם להודות ש"הייתה טעות" והקפאתם את הנוהל?
והכי חשוב - האם בכלל אפשר לתקן את מה שהרסתם??
התשובה היא כנראה שלא. הודעת ההקפאה שלכם לא מוחקת את המידע מראשם של המפקדים והחברים לגדוד שכבר נחשפו אליו.
היא לא מחזירה לאחור את ההשפלה ואת אובדן הפרטיות.
אלפי לוחמים ונכי צה"ל מסתובבים היום בתחושה שהם "מופשטים" מול החברים שלהם לנשק, והמערכת פשוט ממשיכה הלאה.
לוחמים, מפקדי פלוגות וקצינים בכירים שנותנים את הנשמה שלהם כבר 20 שנה נזרקו הצידה מהיום למחר בהחלטה אטומה שמנעה מהם להמשיך להוביל, רק בגלל אינדיקציה במחשב.
אם נדון לגופו של עניין בהחלטה השרירותית הזו נגלה כמה היא הייתה חסרת היגיון מקצועי ומפלה:
המערכת תתגונן בטיעון של "בטיחות וכשירות" (חיי אדם קודמים לכל). אבל הנוהל הזה עשה בדיוק את ההפך משיקול דעת מקצועי:
1. הסתירה המקצועית: הנוהל הזה חל באופן גורף על קצינים ולוחמים שהוכרו לפני שנים רבות. מאז הם עברו מלחמות, פיקדו על יחידות, תפקדו בצורה מעולה והיו מפקדים מצטיינים - הכל תחת אותה נכות נפשית.
אם הם תפקדו מעולה במשך עשורים, איך החלטת
מקלדת שרירותית קובעת פתאום שהם לא כשירים?
2. האפליה הבלתי נתפסת: אם נכות נפשית היא פגיעה אוטומטית בכשירות, למה צה"ל סינן רק את נכי אגף השיקום של משרד הביטחון? מה עם מילואימניק שהוכר בביטוח לאומי על נכות נפשית עקב תאונת עבודה? מה עם נפגע פעולות איבה או נפגע תאונת דרכים קשה באזרחות שמחזיק באחוזי נכות נפשית גבוהים? אותם צה"ל לא סרק במערכת ולא דורש מהם ויתור סודיות. למה רק נכי צה"ל הופלו לרעה?
3. האפליה מול אנשי הקבע: איך הגיוני שהנוהל פגע אך ורק במשרתי מילואים? באותה מידה ממש, ישנם אנשי קבע שמחזיקים באחוזי נכות גבוהים בנפש וממשיכים לשרת כלוחמים, כמפקדי פלוגות, כמג"דים, כמח"טים ואפילו כאלופים. אף אחד לא דורש מהם להשתחרר או לעבור בדיקות כפויות רק בגלל אחוזי הנכות שלהם. למעשה, במקרה של אנשי קבע, המערכת הצבאית בכלל לא מודעת לעצם הנכות שלהם. למה חובת הסינון המפלה חלה רק על מי שבאים לתרום במילואים?
4. העוגן של נכי צה״ל: עבור לוחמים רבים המתמודדים עם פוסט-טראומה, שירות המילואים, בצוות, הפלוגה, הגדוד והחברים לנשק הם הטיפול הטוב ביותר. זה המקום היחיד שבו הם מרגישים שייכים, מוגנים ובעלי ערך. לזרוק אותם החוצה באופן שרירותי ומשפיל כזה מייצר נזק נפשי אדיר, שפוגע אנושות בשיקום שלהם.
5. ואולי זאת הסיבה???: האם הייתה כאן הסכמה שבשתיקה בין אגף השיקום לצבא כדי "לבלום" את גל תביעות הפוסט-טראומה?
הרי התוצאה בשטח ברורה: לוחמים מבינים שאם יתבעו הכרה על הפגיעה הנפשית שלהם, הם ייזרקו מייד מהמילואים.
ראינו כבר לוחמים שמבקשים לעצור תביעות או לקבל אחוזי נכות נמוכים ממה שמגיע להם רק כדי להישאר במילואים.
האם המטרה האמיתית הייתה פשוט לחסוך כסף לאגף השיקום על גבם של הלוחמים?
אם לצה"ל באמת היה אכפת מכשירות ובריאות הנפש של לוחמיו, הוא לא היה "דג" מידע רפואי חסוי מאגף השיקום באופן מפלה ומסוכן.
לצבא יש מערך בריאות נפש מסוגרת, עצמאית ומקצועית שיודעת לקלוט חיילים ולבדוק אותם. הוא יכול לערוך בדיקות כשירות תקופתיות לכולם ללא קשר לשאלה אם תבעו את משרד הביטחון או לא.
ההחלטה לפגוע בחיסיון, להפלות את נכי צה"ל ולרמוס את כבודם היא מחדל מוסרי ומקצועי ממדרגה ראשונה.
#צהל
