29/03/2026
סיימתי עכשיו עוד ועדה של ביטוח לאומי לנפגעת פוסט טראומה.
ועדה אחרונה לפני החג.
בימים האלה של המלחמה – העבודה לא נעצרה.
להפך. הוועדות מתקיימות ברצף, מתוך הבנה של העומס והצורך.
ועדות בזום, טלפוניות, וגם פרונטליות.
מי שסובל מפוסט טראומה – חווה החמרה משמעותית של התסמינים בתקופה הזו.
הוועדות נראות אחרת.
אנשים מגיעים שבורים. מותשים. במצב שהם כבר לא יכולים לשאת יותר.
לפני שבוע, בוועדה של חייל לשעבר מול קצין תגמולים (משרד הביטחון),
הלוחם הזה פשוט התפרק בבכי.
אדם שנלחם ונתן את כל כולו –
והיום מתקשה לקיים חיים נורמליים. חיים בכלל.
ואחרי ימים של ייצוג בוועדות,
ועם סיפורים קשים שנערמים,
ושינה מקוטעת בין אזעקות, ריצה למקלט עם הילדים –
מצאתי את עצמי מתפרקת.
הוועדה הסתיימה. הלוחם יצא.
נשארתי לבד עם מזכירת הוועדה – ופשוט התחלתי לבכות.
היא חיבקה אותי.
מיומנה של עו״ד שמייצגת נפגעי פוסט טראומה.
