27/02/2012
אתמול בצהרים צלצל הטלפון.
"שלום זאב", צייצה מישהי, "מדברת נטע [נניח שזו היתה נטע] מחברת Yes, מה שלומך?"
"שלומי טוב" עניתי, וניסיתי להזכר אם אני לקוח של Yes או של Hot.
"יופי" אמרה נטע בקול עולץ והודיעה לי שהחברה (Yes) עורכת מבצע של כיף, שמחה והפתעות עבור התל-אביבים שאינם לקוחותיה, ובמסגרתו הם יקבלו הצעה "מדהימה" (זו תמיד הצעה מ-ד-ה-י-מ-ה) לערוצי טלוויזיה, טלפון, אינטרנט, ועוד כמה דברים שאני מודה שאיני זוכר מה הם, משום שבשלב זה כבר לא הקשבתי לפרטים.
הסכמתי אתה שזה אכן יופי, ואשמח לשמוע מהם, אם רק יחכו ששה חודשים, עד שתמלא שנה למנוי שלי ב- Hot.
היא ניסתה שוב לפתות אותי, אבל אני קילקלתי לה את השמחה כשאמרתי שרק לפני חצי שנה, כשהייתי עדיין לקוח של Yes, נתתי להם הזדמנות אבל הם לא ניצלו אותה. כעת, הוספתי, יואילו נא ויחכו חצי שנה נוספת, ואז נראה.
נפרדנו כידידים.
אז מה בעצם יש לי נגד Yes ?
כלום. ממש כמו שאין לי דבר בעד Hot – שניהם עשויים מאותו חומר (ואיני מתחייב על טיבו), מה שמותיר מדד אחד לבחירת הטוב מבין השניים, והוא המחיר, כי שבעים ערוצים בשמונים שפות שניהם מציעים, וטיב שרות.... נו טוב, על זה עדיף (להם) שלא נדבר.
ומאחר ומנסיוני למדתי שהזמן המתאים לקבל מהם הצעות טובות ,הוא כשאני לא לקוח שלהם, כי אז עלי להחליף ביניהם בתדירות סבירה. נאמר, מדי שנה.
למה דווקא שנה?
שום סיבה מיוחדת - פעם בשנה זה לא זמן ארוך מדי שגורם לחברות האלו לישון בנחת, ולא כזה קצר שיחייב אינטראקציה תכופה אתם, שאינה בדיוק משהו שכיף לעשות בשעות הפנאי.
וכך, פעם בשנה, אך לא יותר, אני פתוח להצעות.
ורק כדי שיהיה ברור, גם אז אני לא מתחייב להם לכלום.
אני עם התחייבויות לזמן ארוך, גמרתי.
לבד מזו שיש לי לבת-זוגי.
