הנסקי - גופר, עריכת דין וגישור בענייני משפחה וירושה

23/06/2026

כתבה שכתבנו על נושא בוער ולא מספיק מדובר שפורסמה היום ב-YNET.

מוזמנים לשתף ולכתוב מה דעתכם- האם פרסום הילדים ברשתות החברתיות ע"י הורה אחד היא לגיטימית או מצריכה תמיד את הסכמת ההורה האחר?

פרסום הילדים ברשתות החברתיות הפך לעוד מוקד חיכוך בין הורים אחרי פרידה. הסכם גירושין שמגדיר מראש את גבולות החשיפה עשוי לחסוך מאבקים מיותרים

18/06/2026

המחווה שלנו לשבוע הספר העברי 🤓:

יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁמְּדַבְּרִים בְּמִלִּים גְּבוֹהוֹת
וְשׁוֹלְפִים פִּתְגָמִים בַּאֲרָמִית בְּלִי הִגָּיוֹן,
וְיֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁלֹּא חֲשׁוּבָה לָהֶם הַדֶּרֶךְ
וְרוֹצִים רַק נִצָּחוֹן.

יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁכָּל מִכְתָּב שֶׁלָּהֶם נִפְתָּח
בְּ"מַרְשִׁי יִטְעַן" וּמִסְתַּיֵּם בְּ"רַאוּ הוּזְהַרְתֶּם",
וְיֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁלֹּא יַעַצְרוּ אֶתְכֶם לְהַגִּיד –
"תִּתְפַּשְּׁרוּ, הִגְזַמְתֶּם!".

יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁאוֹהֲבִים לִצְעֹק וּלְהִתְלַהֵם
(בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵם אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים הֲכִי פָּחוֹת),
וְיֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁיִּשְׁלְחוּ חוֹקֵר פְּרָטִי
כְּדֵי לְהַשִּׂיג הוֹכָחוֹת.

יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁיַּבְטִיחוּ לָכֶם בְּחִיּוּךְ
שֶׁהֵם הוֹלְכִים "לְפָרֵק אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי",
וְיֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁשְּׂכַר הַטִּרְחָה שֶׁלָּהֶם
יַשְׁאִיר אֶתְכֶם בְּלִי שֶׁקֶל, עָנִי.

יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין שֶׁאוֹהֲבִים לִשְׁמֹעַ אֶת עַצְמָם
וְחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם תָּמִיד-תָּמִיד הַצּוֹדְקִים,
וְיֵשׁ עוֹרְכוֹת דִּין שֶׁפָּשׁוּט רוֹצוֹת
לִפְתֹּר סִכְסוּכִים וְלַעֲרֹךְ הֶסְכֵּמִים.

13/05/2026

השבוע הגענו עפרי ואני לבית משפט לענייני משפחה, אי שם רחוק מהבית, לדיון בתיק אפוטרופסות מורכב במיוחד. ליווינו אמא לביאה לבן בגיר, מתמודד נפש ובעל צרכים מיוחדים, במטרה להסדיר עבורו מעטפת הגנה קבועה שתבטיח את שלומו וזכויותיו. גם הדרך אותה עבר עד כה היתה מאתגרת ורצופת קשיים ומהמורות- מסגרות לא מתאימות, רשויות רווחה שלא הבינו את הצרכים שלו, היעדר מענים הולמים, תקופות מאסר, אישפוזים פסיכיאטריים ועוד. למרות כל זאת, היתה שם תמיד אמא שלא ויתרה לרגע וממשיכה להפוך כל אבן כדי שלבן שלה יהיה סיכוי לעתיד טוב.

זה לא היה דיון פשוט.

תיקי אפוטרופסות מעוררים תמיד שאלות רגישות של חירות ואוטונומיית אל מול הגנה על אדם שאין מחלוקת שאינו יכול להתנהל באופן עצמאי בעולם. במקרה הזה המשוכות היו גבוהות במיוחד:
👈הבן עצמו הביע התנגדות נחרצת למינוי. מנקודת המבט שלו (שנובעת מחוסר תובנה למצבו) אף אחד חוץ ממנו לא צריך לדאוג לענייניו.
👈האפוטרופוס לדין שמונתה לייצג את רצונו העלתה ספקות ולבטים לגבי התאמת האם לתפקיד. היא הסתמכה על מידע שגוי ולא היססה להציג את האמא באור שלילי.

ברגעים כאלה, התפקיד שלנו כעורכות דין הוא להסתכל מעבר למסמכים היבשים ולשקף לבית המשפט את התמונה המלאה: את המסירות של האם, את ההיכרות המוחלטת שלה עם הצרכים הייחודיים של בנה, ואת העובדה שדווקא היא הדמות שתפעל בצורה המיטבית ביותר עבורו, גם כשהוא עצמו מתקשה לראות זאת.
לשמחתנו, לאחר דיון מעמיק ומשמעותי השופט קיבל את עמדתנו. הוא השתכנע שהאמא היא אכן המועמדת המתאימה והראויה ביותר לתפקיד, והעניק לה מינוי קבוע. זו היתה החלטה חשובה שהעניקה לה תחושת וודאות, ביטחון והקלה גדולה.

בתמונה: רגע של נחת וסיפוק אחרי הדיון. מוכנות להתקדם לאתגר הבא 💪

12/05/2026

שירות חדש וחשוב. נועד לעזור לכם להתמצא בכל הבירוקרטיות הכרוכות בפטירת אדם קרוב 🖤

פטירה של אדם קרוב, ובמיוחד בן משפחה מדרגה ראשונה, מובילה לתקופה קשה ומורכבת. לצד ההתמודדות האישית, יש גם משימות בירוקרטיות שצריך להסדיר.
במערך הדיגיטל הלאומי יצרנו עבורכם את שירות "ליווי לאחר פטירה", שמאגד במקום אחד את הפעולות, המידע והמסמכים הנדרשים, כדי להקל ולחסוך חיפושים מיותרים.

בשירות תוכלו למצוא:
🔹 מסמכים מרכזיים כמו תעודת פטירה, צוואה שהופקדה, צו ירושה או צו קיום צוואה
🔹 הטבות רלוונטיות בהתאם לאוכלוסייה אליה השתייך הנפטר
🔹 מידע מותאם על הליכי מימוש ירושה
🔹 סיוע באיתור חשבונות וביטוחים, ועוד

המידע מאובטח ונגיש גם דרך האזור האישי הממשלתי, וניתן לחזור לשירות בכל שלב ולהמשיך מהמקום שבו עצרתם.
נמשיך להרחיב ולעדכן את השירות עם מסמכים ומידע נוספים.

לכניסה לשירות:
https://www.gov.il/he/service/post-death-accompaniment

25/12/2025

מכירים את העורכי דין האלה שמפרסמים כתבה על פסק דין שלא הם ייצגו בו?🙈
אז למען הגילוי הנאות גם אנחנו לא ייצגנו בהליך הזה 🤓
ובכל זאת היה לנו חשוב להביא אותו כי הוא ממחיש עד כמה חשוב ששני בני הזוג יבינו היטב את המשמעויות של המסמך שהם חותמים עליו, את ההשלכות העתידיות של ויתורים כאלה ואחרים בהסכם (כן, כמו אצל הילדים זה כמעט בלי חרטות) ובפרט את החשיבות שבטיפול נכון בנושא של אופציות ומניות בהסכמים כשאחד מבני הזוג, או אפילו שניהם, עובדים בהיי-טק.

אם פעם אופציות היו סוגיית קצה שצצה במקרים חריגים, הרי שהיום החזקת אופציות היא דבר די שכיח ויש להכיר ולהבין את הניואנסים של הנושא כדי לדעת איך להתייחס אליו בהסכמי ממון ובהסכמי גירושין. מחלוקות רבות יכולות לצוץ בפרידה ביחס לאיזון אופציות שלא הבשילו או שהבשילו באופן חלקי עד למועד הקרע, בנוגע לקבלת החלטות לגבי מימוש אופציות ששייכות לשני בני הזוג ובכלל לגבי החובה לשתף באופציות/מניות כשבן הזוג השני לא ״תרם״ נכסים דומים. אם יש לכם שאלות ולבטים בנושא דברו איתנו😉
וכמובן מוזמנים לשתף 👌

https://www.ynet.co.il/economy/article/rjd6ydfqzg

כשנה לאחר שבני הזוג חתמו על הסכם גירושין, הפכו האופציות של הבעל לרווחיות במיוחד. האישה טענה שהוא הסתיר ממנה מידע בעניין, אבל ביהמ"ש חשב אחרת

10/12/2025

בשבוע שעבר סיימתי לצפות בסדרה "אף אחד לא ראה שעזבנו" של נטפליקס שהציפה אותי והותירה אותי עם הרבה חומר למחשבה. הסדרה מציגה את הסיוט הגרוע ביותר של כל הורה – חטיפת ילדים על ידי ההורה השני. העלילה עוקבת אחרי סיפור אמיתי של אבא יהודי- מקסיקני שחטף את ילדיו ונעלם איתם ברחבי העולם (כולל בקיבוץ בישראל של שנות ה-60), ומותיר אחריו אמא שבורה ומערכת שלמה שמנסה לאתר אותם. זה סיפור קיצוני וקורע לב על שני הורים שלא מצליחים לתקשר ביניהם ועל אבא שמוכן ללכת רחוק כדי "להעניש" את בת הזוג שלו, אבל בפועל גורם נזק בלתי הפיך לילדים קטנים שאמא נלקחה מהם ברגע אחד.

אז נכון שרוב סיפורי הפרידה שאנחנו פוגשות בחדר הגישור הם שונים לחלוטין. הם לא על חטיפות או היעלמויות. ובכל זאת, בשורש שלהם הם יושבים על פחדים דומים שמחוברים למציאות החיים הצפויה בעקבות הפרידה.

לפני כמה זמן ישבה מולנו בגישור אמא שבמהלך שיחה אישית התוודתה: "הפחד הכי גדול שלי הוא שהילדים שלנו יילקחו ממני. לא בכוח, אלא לפי ההסכם שאני הולכת לחתום עליו. שפתאום אני לא אראה אותם חצי מהזמן, שהם יהיו 'שם' ואני פה, ושהם יפסיקו לראות בי אמא באותה צורה."

זה לא היה פחד מחטיפה. זה היה פחד מהפרידה עצמה – מהרגע שבו תתחיל "אחריות הורית משותפת" ופתאום יהיו ימים שהם "שלו" וימים שהם "שלה", מהתחושה שהקרע בזוגיות יגרום לקרע גם בהורות. או שבעתיד תיכנס לתמונה בת זוג חדשה ש"תתפוס" את המקום שלה באיזושהי צורה. והאמת? זה חשש לגיטימי לחלוטין. לא מופרך, לא הזוי – פשוט אנושי.

חדר הגישור הוא המקום שבו אפשר לומר את הדברים האלה שמערבלים את הבטן בקול רם. להגיד "אני מפחד/ת", להביע את החרדה, ולבחון אותה יחד. כי כשמדברים על הפחדים האמיתיים – ולא רק על שעות וחלוקת זמני שהות – אפשר למצוא ביחד מתווה שעובד טוב יותר לכולם.

ביחד, בני הזוג יכולים לבנות הסדר שלא רק עונה על "מה צודק" או "מה נהוג", אלא על מה באמת צריך לקרות כדי שכל אחד מההורים ימשיך להיות הורה בצורה מלאה ושלמה. כדי שהילדים ירגישו שיש להם שני בתים, לא בית אחד ו"ביקורים" אצל ההורה השני.

זה יכול להיות סידור שבועי לא סימטרי אם זה מה שמתאים למשפחה הספציפית הזו. זה יכול להיות התחייבות של שני ההורים להיות זמינים לשיחות וידאו גם בימים של ההורה השני. זה יכול להיות קביעת עוגנים שבהם משמרים זמן איכות משותף עם אמא ואבא (כמו ימי הולדת של הילדים) וכמובן התחייבות הדדית להמשיך לכבד זה את זה ולא לערב את הילדים במחלוקות בינינו כדי שלא לשים אותם בקונפליקט נאמנויות.

"אף אחד לא ראה שעזבנו" מזכיר לנו עד כמה חזק הפחד של הורים לאבד את הילדים. אבל רוב סיפורי הפרידה שלנו הם לא על חטיפות דרמטיות. הם על הפחד מלאבד את תחושת ההורות, את היומיום, את החיבור. והתפקיד שלנו, כמגשרות, הוא לעזור לכם לא לאבד את זה. לבנות משהו שעובד, שמכיל את החששות, ושמאפשר לכל אחד מכם להישאר הורה – במלוא מובן המילה.

כי פרידה היא לא סוף ההורות המשותפת. זו התחלה של צורה אחרת שלה.

https://www.hanski-gofer.com/