03/08/2022
כבר כמה שנים שמתנהל מאבק עיקש בין נשים עצמאיות שמתקיימות מדמי מזונות מביטוח לאומי, לבין משרד השיכון, לצורך הכרה בזכות שלהן לקבל זכאות לדיור ציבורי. והנה סופסוף קבלנו החלטה מבית משפט שאומרת את המובן מאליו - גם לאותן נשים, שמתקיימות ממזונות, צריכה להינתן האפשרות להוכיח כי הן עומדות בתנאים המהותיים לדיור ציבורי.
ננסה להסביר בכמה שפחות מילים - אותן נשים, רובן עובדות ומקבלות השלמה של קצבת דמי מזונות, נדחות שוב ושוב על-ידי משרד השיכון לקבלת זכאות לדיור ציבורי, כי הן מתקיימות מדמי מזונות מביטוח לאומי, ולא מהשלמת הכנסה, למרות שמדובר בקצבאות חלופיות ובאותו הסכום בדיוק.
למה משרד השיכון דוחה אותן? כי במסלול של קצבת הבטחת הכנסה הן נדרשות להתייצב בלשכת התעסוקה, וכך לטענתם הן מוכיחות את מאמצי ההשתכרות שלהן, ובמסלול מזונות הן לא נדרשות לכך.
ומה לגבי אותן נשים שעובדות? עובדות במשכורות נמוכות ולכן גם זכאיות להשלמה של מזונות?
גם לגביהן סירב משרד השיכון פעם אחר פעם לדיור ציבורי. משרד השיכון לא היה מוכן אפילו לבדוק את המשכורות, ובוודאי שלא הכיר בהן כמי שממצה את כושר השתכרותה.
הסיפור הזה נדון כבר בלא מעט ערכאות והליכים. הוא התחיל בפסק דין מדהים של כב' השופטת אגמון גונן, ארוך, מנומק, וברור שקבעה שלא ניתן לדחות את בקשותיהן לדיור ציבורי מבלי לאפשר להן להוכיח את כושר השתכרותה, המשיך בערעור בעליון, שהפך את פסק הדין של אגמון גונן, ומאז נדון בעוד ועוד הליכים פרטניים.
בדרך כתבו עוד נוהל ששוב מצליח לייצר עוד בירוקרטיה וחסמים ולמעשה מהר מאוד גילינו שהוא לא טוב לאף אחת.
והנה סופסוף בית משפט שמע את קולנו, לא ויתר למשרד השיכון וכתב באופן חד משמעי שמשרד השיכון חייב לאפשר לאותן נשים להוכיח שהן עושות כל מה שאפשר כדי להשתכר. שחור על גבי לבן, בלי להתבלבל ובלי להתפלפל. למי שעדיין לא הפנים ולא הבין.
בית משפט ראה לנגד עיניו אישה אחת, אם עצמאית לארבעה ילדים קטנים, שעובדת משרה מלאה, כבר למעלה משלוש שנים, שעושה כל מה שהיא יכולה וצריכה כדי לשים אוכל על השולחן, ועדיין לא מצליחה לסגור את החודש. הוא ראה ולא האמין שמשרד השיכון מסרב להכיר באישה הזאת כמי שממצה כושר השתכרות. אם היא לא ממצה, אז באמת מי כן?
