02/02/2026
חופש הפרשנות
בתחילת חודש ינואר 2026 אישרה הכנסת תיקון מס' 3 לחוק החוזים.
❓ איך התיקון משפיע עליי?
התיקון משפיע לא רק על עולם העסקים והמסחר, אלא גם על המשפט הפרטי – חוזי מכר דירות, שכירות וכיוצא בזה.
⚠️ עורכי דין מוזהרים: התיקון אף מחדד את הצורך בשימוש בכלי ניסוח כדי להגן על לקוחותינו.
🎯 אסור לפספס הזדמנות זו
זו אחריות המקצועית של עורך הדין לתת מענה מירבי לאור התיקון לחוק.
📚 רקע היסטורי
חוק החוזים נחקק ב-1973 ותוקן שלוש פעמים בלבד. סעיף 25 העוסק בפרשנות עבר גלגולי תיקונים.
התיקון הנוכחי נועד לנטרל את הלכת אפרופים של השופט ברק ולגישתו המרחיבה ש"כל המשפט הוא פרשנות", של פרשנות לפי אומד דעת הצדדים. כעת המחוקקים עשו ניסיון ממשי לצמצם את השימוש בדוקטרינת "אומד דעת הצדדים", שאינו אלא אומדן מדומה של השופט היושב על כס השיפוט.
🔑 נקודות מרכזיות בתיקון
הבחנה בין סוגי חוזים: החוק מבחין בין חוזים עסקיים לחוזים פרטיים. בחוזים עסקיים יש ניסיון מובהק לצמצם את מידת הפרשנות, ואילו בחוזים פרטיים אומצה דרך פרשנית גמישה יותר.
חריגים: החוק מכיר בחריגים שבהם בית המשפט יכול להרחיב את מלאכת הפרשנות גם בחוזה עסקי – כאשר קיימת סתירה בין הסעיפים או כאשר החוזה מביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. נקבע בחוק "שסתום ביטחון" למקרים חריגים, וטוב שכך.
משקל ליחסי כוח: החוק החדש נותן משקל משמעותי ליחסי הכוח בין הצדדים, היותם מיוצגים או לא, וכיוצא באלה.
חופש החוזים: פרט לחריג אחד, החוק מאפשר לצדדים להתנות על דרכי הפרשנות המקובלות עליהם בהתאם לעיקרון חופש החוזים. זו הזדמנות פז משפטית, שלדעתי אסור לוותר עליה.
⚠️ החריג המאתגר – סעיף 25(ב1)
החריג היחיד שאסור להתנות עליו (סעיף קוגנטי) הוא סעיף 25ב1, העוסק במצבים שבהם יש לצד אחד עדיפות בעיצוב החוזה: “חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.” סעיף זה מעמיד בפני עורכי דין ולקוחותיהם קושי משמעותי.
ישנם סוגי חוזים שבהם אנשים מעדיפים שלא לקחת חלק פעיל במשא ומתן או בעיצוב החוזה. השאלה המרכזית: האם אדם שמוותר על אפשרות לקחת חלק במשא ומתן נותן בכך לצד השני "עדיפות"?
אני מבין את הרציונל כאשר מדובר במצב קיצוני – צד אחד מכתיב את כל התנאים והצד השני אינו יכול אפילו להעיר הערות ("כזה ראה וקדש"). אבל מה קורה כאשר:
• נוסח חוזה המכיל תנאים מקובלים
• קיימת הצדקה מסחרית-כלכלית לדרוש תנאים מסוימים
• כשהצד השני בוחר שלא להוציא כסף על ייצוג משפטי לשמל בחוזה פשוט (כמו העברת רכב או שכירת דירה) ומדעת מוותר מראש על עיצוב החוזה, גם אם הוא הוזמן ליטול חלק בעיצוב החוזה?
האם גם זה נחשב ל"עדיפות"?
אין ספק שטענה כזאת יכולה להישמע בבית המשפט, ויכולות להיות לכך השלכות משמעותיות על ההתנהלות המשפטית.
💡 איך מתמודדים עם זה?
יש פתרונות גם במצב זה, שטרם עמדו במבחן בית המשפט. עורך דין זהיר (או לקוח שרוצה שהחוזה שלו יפורש בצורה הגיונית ונכונה) צריך לבצע "שדרוג מערכות" בניסוח חוזים – דווקא לאור התיקון, ובמיוחד לאור סעיף 25ב1 הקוגנטי.
✅ להלכה למעשה
לפני שאתם חותמים על חוזה, שאלו את עצמכם (או את עורך הדין המייצג אתכם) האם ניתן מענה משפטי לעניינים הבאים בחוזה:
• האם החוזה מגדיר בצורה ברורה מהו "חוזה עסקי" לעומת "חוזה פרטי" ואילו כללי פרשנות יחולו עליו?
• האם תועד תהליך המשא ומתן (למשל באמצעות חילופי מיילים) כדי להוכיח שלא הייתה "עדיפות" לצד אחד?
• האם נקבעו בחוזה כללי פרשנות ספציפיים שהצדדים מסכימים עליהם מראש?
• האם יש סעיף המתייחס לאופן טיפול במצבים של סתירה או אי-בהירות בחוזה?
• האם ישנה התייחסות לשאלת ייצוג המשפטי, ומה כאשר אדם מוותר על ייצוג?
• האם החוזה כולל סעיף המגדיר מהן "נסיבות חיצוניות" שישמשו כלי עזר בפרשנות החוזה?
• האם יש תיעוד לזימונו של הצד השני ליטול חלק בעיצוב החוזה, והאם נשאלה מה דעתו לגבי הסעיפים שנכללו?
© 2026
כל הזכויות שמורות ל עו"ד מנשה קמפלר | ראש העין
