05/08/2020
יום אהבה שמח לכולם!
זהו פוסט קצת שונה ממה שרגילים ביום כזה.
הרגשתי צורך לכתוב לא כחברת מועצה, לא כעורכת דין, אלא רק כאדם לאדם בלי שום טייטל.
מאז פרוץ קורונה, כולנו נמצאים במשבר כזה או אחר: בריאותי, נפשי, כלכלי וכמובן חברתי.
אני רוצה לדבר אתכם על המשבר הזה- חברתי.
לנוכח המצב, המון אנשים מסביבנו נכנסים לדכאון, לחץ נפשי, חרדות וכל מה שאדם כזה זקוק- זה אוזן קשבת מעבר לקו.
מישהו שיצלצל וישאל "מה שלומך"?
מישהו שיקשיב, מישהו שיזדהה, מישהו שאכפת לו, מישהו שאוהב, מישהו.....
בכל הכאוס שאנו נמצאים, בהשרדות היומיומית, אנו שוכחים שיש מישהו שם, שאין לו אף אחד שידרוש לשלומו והוא מרגיש לגמרי לבדו בעולם הזה.
בגלל המצב שאנו נמצאים, אנו שוכחים שהבדידות יכולה לגמור את החיים.
אנו עדים ליותר ויותר לעובדות מצערות, בהן אנשים שמים סוף לחייהם כי הם פשוט בודדים, כי הם לא יכולים לשאת את העול לבדם בלי לחלוק עם מישהו!
רק לפני 24 שעות זה קרה למורה לערבית, אופיר ענבר ז"ל, שכתב פוסט בפייסבוק ועזב את עולם כי לא יכל לשאת את הבדידות יותר. 😥 לא הכרתי אותו אישית, אבל כשקראתי את הפוסט, לבי נשבר.
ההנחיות קובעות, כי יש לשמור שני שני מטר זה מזו, אבל אין שום הנחיה שמונעת להרים טלפון לאדם ולדרוש לשלומו.
יש חיים מעבר לפייסבוק ומעבר לרשתות החברתיות, חיים אמיתיים בהם חיים אנשים אמיתיים שמרגישים פשוט בודדים.
בואו נתחייב כולנו, היום ברגע זה, לא מחר, היום לחשוב ולבחור 5 אנשים ובאופן קבוע, יום יום להרים אליהם טלפון ולדרוש לשלומם, לבדוק מה הם צריכים ואיך הם מרגישים.
בואו נעשה הכל כדי לשמר חיים.
היום זה הוא, מחר זה אתה ומחרתיים זה אני.
בסלון מככב אצלי שלט: לחיות, לאהוב, לצחוק ועל ידו שעון שמזכיר לי כל פעם מה חשוב בחיים ושהזמן מתקתק.
מקווה שתתחברו למה שכתבתי, תשתפו, תצלצלו, תעשו, תאהבו.
אם יש אנשים שמרגישים צורך לדבר, כי הם בודדים, הנה מספרי: 0522558441
יום אהבה שמח!
שלכם,
קארין ברגינסקי