28/07/2026
מתי בפעם האחרונה העליתם בדעתכם שהמנה שהוגשה לכם במסעדה עלולה להכיל גוף זר שיגרום לכם נזק?
מקרה שטופל במשרדנו הסתיים בפסק דין שקיבל את התביעה שהגשנו בשם לקוח המשרד.
בית משפט השלום בתל אביב–יפו קיבל תביעה שהגשנו לאחר שללקוח המשרד נגרם שבר בשן כתוצאה מנגיסה בשבר זכוכית שהיה בתוך מנה שהוגשה לו במסעדת סרפינה בתל אביב.
במהלך הארוחה חש התובע כי נגס בגוף זר וקשה, והשן התפרקה בפיו. הוא הפסיק מיד את האכילה, הוציא מפיו את שברי השן ואת שבר הזכוכית, פנה לצוות המסעדה ובהמשך נזקק לטיפולי שיניים.
למרות זאת, המסעדה הכחישה את עצם קרות האירוע ואת אחריותה לנזק, ביקשה להטיל ספק בגרסת התובע וטענה כי לא הוכח שבתוך המנה היה גוף זר.
במסגרת ניהול התביעה הצגנו לבית המשפט את שבר הזכוכית עצמו, לצד התיעוד הרפואי, הקבלות ויתר הראיות שנאספו בסמוך לאירוע.
בית המשפט קיבל את גרסת התובע, נתן אמון בעדותו וקבע כי היא הייתה עקבית, אמינה והותירה רושם חיובי. עוד נקבע כי גרסתו נתמכה במסמכים הרפואיים, בקבלות שהוגשו ובהתנהלותו בזמן אמת.
בפסק הדין נקבע כי אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית בין מסעדה לבין לקוחותיה. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות המקרה התקיימה גם חובת זהירות קונקרטית, שכן הסיכון הכרוך בבליעת שברי זכוכית אינו חלק מסיכוני החיים הרגילים, אלא סיכון פיזי ובלתי סביר שניתן וראוי לצפותו.
עוד נקבע כי בהכנת המנות ובהגשתן לסועדים יוצרת המסעדה מצב שבו אכילת המנות עלולה להיות כרוכה בסיכון, וכי עליה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את התממשותו.
בית המשפט הדגיש כי הנתבעת לא הביאה לעדות אף אחד מעובדי המסעדה ולא הציגה ראיות בדבר אמצעי הזהירות שננקטו בפועל במועדים הרלוונטיים כדי למנוע הימצאותם של גופים זרים במנות. לפיכך נקבע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה.
בית המשפט קיבל גם את טענתנו כי התקיימו התנאים להחלת הכלל של "הדבר מעיד על עצמו". נקבע כי לתובע לא הייתה ידיעה ולא הייתה לו יכולת לדעת כיצד הגיע שבר הזכוכית למנה שהוכנה עבורו והוגשה לו במסעדה; כי הנסיבות מתיישבות יותר עם המסקנה שהמסעדה התרשלה מאשר עם המסקנה שלא התרשלה; וכי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שלא הייתה התרשלות מצדה.
בית המשפט קבע כי התובע הוכיח ברמה הנדרשת כי שברי זכוכית נמצאו במנה שהוכנה והוגשה לו במסעדה, כי נגיסתו בהם גרמה לשבר בשן וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם לו.
אחת הסוגיות הראייתיות שנדונו הייתה אי העדתה של מנהלת המסעדה. הנתבעת ביקשה לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא זימן אותה לעדות, אולם בית המשפט דחה טענה זו.
בית המשפט קבע כי בנסיבות שנוצרו היה התובע רשאי לצפות שמנהלת המסעדה תוזמן לעדות מטעם הנתבעת, וכי רק בפתח ישיבת ההוכחות הודיעה הנתבעת שהיא לא תגיע למסור עדות.
עוד נקבע כי בעלי הנתבעת, שיכלו להעיד מידיעה אישית על נוהלי המסעדה ועל האירוע, לא התייצבו לעדות. הימנעותם מהבאת עדות רלוונטית המצויה בידיעתם פעלה לחובת הנתבעת.
לכן נקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו.
במסגרת סוגיית הפיצוי, בית המשפט הכיר בהוצאות הטיפולים הרפואיים שבהן כבר נשא התובע, בעלות הטיפול העתידי ובהוצאות הנסיעה שנדרשו לצורך הטיפולים והמעקבים. נוסף על כך, נפסק לתובע פיצוי בגין הכאב והסבל שנגרמו לו בעקבות שבר השן, הטיפולים שעבר, הרגישות והכאבים שמהם המשיך לסבול והאפשרות שיידרש לטיפול נוסף בעתיד.
בסופו של ההליך חויבה המסעדה לשלם לתובע פיצוי בסך 31,327 ₪, נוסף על הוצאות המשפט, שכר המומחה מטעם התובע, חלק משכר המומחה מטעם בית המשפט, הוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מסכום הפיצוי.
פסק הדין ממחיש את חשיבותה של עבודה ראייתית יסודית: שמירת שבר הזכוכית, תיעוד הפגיעה, פנייה לקבלת טיפול רפואי ושמירת הקבלות והמסמכים. מכלול הראיות אפשר לנו להוכיח את נסיבות האירוע, את אחריות המסעדה ואת הנזק שנגרם ללקוח, ולהתמודד בהצלחה עם הכחשתה.
עומדים לרשותכם בכל עת. מנצחים עבורכם!
