11/08/2022
זיכוי!!! זיכוי!!! זיכוי!!!
אחרי מאבק משפטי של 4 שנים שכלל אין ספור פגישות, שיחות טלפון ארוכות עם הפרקליטות, בקשות, דיוני גישור ודיון הוכחות זוכו לקוחותי באופן מלא מעבירה של גרימת חבלה ברשלנות.
הנאשמים הגיעו למשרדי בעקבות המלצה של עורך דין אחר שאמר לי "שי, זה תיק בשבילך".
מדובר בכתב אישום בגין תאונת טיס שהתרחשה בשנת 2017 בה נגרם למתלוננת, כך על פי הנטען בכתב האישום, חבלות בכל חלקי גופה, שברים בצלעות וקרע במינסקוס, זאת, עקב רשלנותם של הנאשמים.
הנאשמים, בני זוג בשנות ה-60 לחייהם, הפעילו חברה המספקת שירות חוויתי אקסטרימי של מצנחי רחיפה (טנדם) באזור רצועת החוף ליד ארסוף. הנאשם 1, שהינו מפעיל מצנחי רחיפה מהטובים בעולם, במהלך מעופו, שאליו רתומה ביתה של המתלוננת, הנמיך את גובה הטיסה, טס לכיוונה של המתלוננת ופגע בה בעוצמה רבה. כתוצאה מהפגיעה, כך על פי כתב האישום, נגרמו למתלוננת החבלות.
נאשמת 2 הואשמה מכח היותה בעלים של החברה והמעסיקה של נאשם 1. עוד נטען כלפיה כי לא פעלה לתחום בגדר את שטח ההמראה והנחיתה, לא הדריכה את הקהל, העסיקה את נאשם 1 כאשר אין לו רישיון ובעצם איפשרה את מעשה הרשלנות.
לאחר שלמדתי את חומר הראיות, את חוק הטיס, התקנות והפמ"ת (פרסום מידע תעופתי) קבעתי פגישה במשרדי הפרקליטות שבה הצגתי את טיעוני ההגנה שלנו וטענתי כי אין בכוחם של הראיות בתיק להוכיח את העובדות בכתב האישום ועל כן יש לחזור מכתב האישום.
בקליפת אגוז, אציין כי טענתי שלא התקיימו יסודות עבירת הרשלנות, ה"מומחה" מטעם התביעה אינו יכול להעיד במומחיותו על מעשה הרשלנות, החבלות הנטענות לא קרו, ואם אין די בכך, בוצעה כאן אכיפה בררנית (שכן מעולם לא הוגש כתב אישום בנסיבות דומות וקיימים מניעים פסולים). אלה רק חלק מן הטענות. סיכמתי את דבריי בכך שכתב האישום לא היה צריך להיות מוגש כלל.
אומר בכנות, נתקלתי בחומה בצורה, זחיחות מחשבתית וחוסר רצון לרדת לפרטים ולבחון את טענות ההגנה. נכון, מדובר בתיק מורכב הדורש הבנה מקצועית בסיסית בעקרונות תעופה, באווירודינמיקה, מטאורולגיה והכרת התקנות והפמ"ת (פרסום מידע תעופתי), אך ציפיתי שטענותי יבדקו ותעשה חשיבה מחודשת בתיק.
לאחר שהפגישה במשרדי הפרקליטות העלתה חרס, הוסכם כי ננסה הליך גישור ואכן ביקשנו שיקבע לנו דיון גישור. ידעתי כי בהליך גישור, לרוב, לא נכנסים יותר מדי לעובי הקורה וכי תידרש סבלנות רבה מצד המותב בתיק כזה.
ואכן, בדיון גישור הראשון הבאתי את טענות ההגנה בפני המותב, הדבר לא פשוט שכן נדרש לפשט ולתמצת את הטיעונים כמה שאפשר וזאת מתוך הנחה שסביר שאין למותב שום ידע בעניינים המקצועיים. שופטת הגישור הקשיבה בקשב רב לטענות ההגנה, אך קבעה כי עדיף יהיה שהטיעונים יוגשו בכתב טרם הישיבה הבאה.
בדיון השני, לאחר הגשת הטיעונים בכתב, נעשה מאמץ רב של המותב לגשר בין הצדדים אך עקב עמדתי העקבית כי יש לחזור מכתב האישום באופן מלא, לא צלח הליך הגישור.
עם זאת, מאחר שהעליתי טענה לגבי החבלות שנגרמו ביקשתי צו לפי סעיף 108 לחסד"פ לגבי מידע רפואי של המתלוננת 5 שנים אחורה ועד יום התאונה ובעיקר מידע רפואי גולמי (מדיה מגנטית של סי.טי ודימות) מבית החולים אליו פונתה המתלוננת מייד לאחר התאונה. המדינה התנגדה, אך מאחר ובקשתי לא הייתה בקשת בדים אלא התבססה על חומר הראיות שכבר יש בתיק, קבעה שופטת הגישור כי יש הצדקה לתת את הצו. היה ויכוח על מתווה העברת החומרים, כאשר מצד אחד המדינה מבקשת לברור את החומרים כדי להימנע ככל שניתן מפגיעה בפרטיותה של המתלוננת, מנגד טענתי כי לפרקליטה המטפלת, מוכשרת ככל שתהיה, אין את הידע הנדרש לעשות את הברירה. לבסוף הוצע מתווה ע"י בית המשפט והצו ניתן.
מכאן החלה התנהלות ויג'ילנטית, רשלנית, מזלזלת וחסרת היגיון של משטרת ישראל והפרקליטות, כאשר משך יותר משנה לא קויים הצו מה שהביא פעם אחר פעם לדחיית ישיבות הגישור. כלומר משך יותר משנה למרות שהוצא צו, המשטרה לא מקיימת אותו ולמורת רוחי המדינה מקבלת יחס סלחני וסבלני להתנהלותה.
מאחר שראיתי את התנהלות המדינה, ובכדי לקדם את ההליך, ביקשתי לשריין מועד הוכחות ואכן זה נקבע תוך התחייבות המדינה כי עד זמן סביר טרם דיון ההוכחות – יועברו כל החומרים. אך התחייבויות לחוד, מציאות לחוד. גם עד מועד ההוכחות לא הועברו החומרים.
עשיתי מה שכל סניגור היה עושה וביקשתי לדחות את מועד ההוכחות, אך בקשתי לא התקבלה בטענה כי בדיון הראשון ייחקר המומחה וחוקר שחקר את הנאשמים ואין רלוונטיות לחומרים, אך יחד עם זאת נקבע כי אם אדרש לחקור שוב לאחר קבלת החומרים, הדבר יתאפשר.
בדיון ההוכחות במהלך החקירה הנגדית של המומחה התרסקה לחלוטין התזה של המדינה, למרות שהכנתי מעל 120 שאלות ל"מומחה", הספיקו רק 20 כדי שבית המשפט יעצור את החקירה, יפנה לתביעה ו"יבקש" שהמדינה תצהיר כי אין בעדותו כדי לתרום להוכחת הרשלנות.
עיקר טענותיי היו כי גם אם מדובר במי שהוא טייס בחיל האוויר ובעל רישיון טיס אזרחי אין במומחיותו להעיד על עניינים מקצועיים לגבי כלי הטיס שבו עשה שימוש נאשם 1. זאת בנוסף לכך שהודעתו במשטרה הייתה רצופה כשלים לוגיים, לא מבוססת על נתונים שנבדקו ולא היה כל בסיס מקצועי לדברים.
כך לדוגמה, כאשר נשאל בהודעתו על מזג האוויר והתנהגות הרוח שהיו ביום האירוע טען כי מזג האוויר היה נוח ובנסיבות אלו לא יכול להיגרם "סינק". הוא נשאל "ואיך אתה יודע את זה" והוא השיב לי תשובה שהדהימה אותי וגם את בית המשפט "לפי הסרטון", כלומר הוא אפילו לא טרח לבדוק מטאורולוגית את יום האירוע.
בהמשך נשאל על פי מה קבע בהודעתו כי נאשם 1 איבד שליטה על כלי הטיס, השיב כי הוא ראה בסרטון שהוא מושך את ההגאים חזק מדי, זאת לאחר שהעיד עוד קודם כי אין לו שום ניסיון בהפעלת מצנחי רחיפה, לא עבר קורס, אינו מחזיק ברישיון ומעולם אף לא ביצע טיסה במצנח רחיפה…
אציין כי לעניין מומחיותו של ה"מומחה", טענתי עוד בפגישה הראשונה במשרדי הפרקליטות, שטייס, מוכשר ככל שיהיה, גם אם הוא בעל הכשרה להטסת מטוסי נוסעים ומטוסי קרב, לא יכול להעיד על התנהגות של כלי טיס מסוג זה שהפעיל נאשם 1.
לאחר הצהרת הפרקליטות סברתי שהנה נגמר התיק. כבר דמיינתי במוחי שעוד מספר ימים אקבל טלפון שחוזרים מאישום, אך לא כך היה. בניגוד לדין ובניגוד גמור לכללי הראיות ובניסיון נואש להרשיע את הנאשמים, נאמר לי כי המדינה תבקש לתקן את כתב האישום על דרך של הוספת עד אחר שחקר את התאונה מטעם משרד התחבורה וכתב דו"ח, שהיה בידי המדינה עוד משלב החקירה, אך זאת בחרה שלא לעשות בו שימוש (ובצדק). התנגדותי נתמכה במספר אדנים: ראשית, השלב בו אנו נמצאים והעובדה כי הדו"ח היה בידי המדינה עוד מראשית התיק. שנית, אותו חוקר לא מסר הודעה במשטרה. שלישית, חוות דעתו אינה ערוכה כחוות דעת מומחה. הדבר המכריע הוא שנכתב על הדו"ח באותיות של קידוש לבנה כי הוא נערך לשימוש פנימי בלבד וכי לא ישמש לשום הליך משפטי. התרעמתי על הניסיון הבזוי לכופף את כללי המשפט בשיטת מצליח הידועה לשימצה. מהר מאוד המדינה חזרה בה.
טרם סיום הדיון ביקשתי מבית המשפט שיורה למשטרה להעביר את החומרים לאלתר, שכן חלפה כמעט שנה מיום מתן הצו, בית המשפט הורה לגורמים הרלוונטיים במשטרה לפעול מידית להעברת החומרים.
חולפים להם 3 חודשים ואנו חודש לפני דיון ההוכחות השני, שבו צפויה להעיד המתלוננת. ולמרות התחייבותה של המדינה כי עד למועד ההוכחות, תעביר את חומרי החקירה, נמסר לי, דבר שאוזניי התקשו לשמוע, כי החומרים טרם התקבלו, וחמור מכך גם אין צפי להעברתם. אזכיר שהמתלוננת צפויה הייתה להיחקר בדיון על החבלות שנגרמו לה וטרם התקבלו החומרים הרפואיים.
הרגשתי שהגיעו מים עד נפש.
הגשתי בקשה מפורטת ומנומקת שבה ביקשתי להורות על ביטול כתב האישום מכח סעיף 149(10) - הגנה מן הצדק - וטענתי כי עקב התנהלות המדינה בתיק, המשך ניהול ההליך עומד בסתירה לכללי הצדק הטבעיים. לא יתכן שהמדינה ממשיכה בהליך משפטי נגד נאשמים ובאותה נשימה אינה מקיימת החלטות של שני מותבים שונים המורים בצורה חד משמעית כי יש להעביר לאלתר את החומרים, ובטח שלא ניתן לחקור את המתלוננת בלי שיש בידי ההגנה את החומרים.
נראה היה כי גם בית המשפט איבד את סבלנותו והורה כי המדינה תשיב לבקשה ותטעים מדוע לא תחוייב בהוצאות על התנהלותה. מיד עם קבלת ההחלטה הרים אליי טלפון הפרקליט המטפל, בבקשה כי אסכים לדחיית מתן תגובת המדינה מאחר שהתיק נמצא אצל פרקליטת המחוז. השבתי כי אני מסכים לדחות את מתן התגובה עד לקבלת החלטת פרקליטת המחוז בתיק.
לאחר מספר ימים נמסר לי כי המדינה תודיע לבית המשפט שהיא חוזרת בה מכתב האישום. לבקשתי החזרה תהיה לפי סעיף 92(ב) לחסד"פ, כלומר זיכוי מלא לנאשמים.
ברור לי שההחלטה התבססה על כך שהתזה של הפרקליטות לגבי הרשלנות התרסקה עם חקירתו הנגדית של המומחה, אך נראה כי גם החלטת בית המשפט לגבי החומרים זירזה את הודעת הפרקליטות.
אני חייב להגיד שכאשר בישרתי זאת לנאשמים, לא הייתה שמחה גדולה ולא הייתה תחושה טובה בליבם, רק הקלה שכתב האישום מאחוריהם והם זוכו.
אני טוען כי החקירה נוהלה ברשלנות, כתב האישום הוגש ברשלנות וההליך נוהל ברשלנות ועל כך תיבחן האפשרות לתבוע מהמדינה פיצוי על התנהלותה.
המשך יבוא...
