http://www.zvistein-lawoffice.co.il/

צבי שטיין , עו"ד ונוטריון, הבאר 3, Ramat Gan (2026)

10/10/2025

שיח אילמים

15/12/2023

יש לי כבר ‏‏‎1K‎‏ עוקבים.‏ תודה על התמיכה העקבית שלכם. הכול בזכותכם, בזכות כל אחד מכם. ‏🙏‏‏🤗‏‏🎉‏.

13/09/2023

שמח לבשר לכם שלאחר שהרסתי את כל קירות המשרד ובניתי במקומם קירות זכוכית, זכיתי לקבל את אות השקיפות לשנת 2023

07/08/2022

להלן הקישור לכתבה: https://www.din.co.il/articles/546/B-25615
ליקויי בניה - חברת גינדי ישראל 2010 בע"מ חויבה לפצות רוכשת דירה שהייתה מיוצגת על ידי עו"ד צבי שטין מרמת-גן בסכום של כ-180,000 ₪ בגין ליקוי בניה איחור במסירה ועוד.
מאת: עו"ד צבי שטיין נוטריון, בורר ומגשר מוסמך
26/07/2022
ליקויי בניה-חברת גינדי ישראל 2010 בע"מ חויבה לפצות רוכשת דירה שהייתה מיוצגת ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בסכום של כ-180,000 ₪ בגין ליקוי בניה איחור במסירה ועוד
להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:
1. בית המשפט ביושבו על המדוכה – שואל עצמו, האם בענייננו היה איחור במסירת הדירה, ואם כן מהו משך זמן העיכוב; האם הנתבעת איבדה את זכון התיקון, וזכותה של התובעת לתקן את הליקויים בעצמה; האם התובעת זכאית לתשלומים בגין הליקויים בדירה; לזיכויים; לתשלום עבור עבודות נוספות ששילמה לחברת בני וינר; מה גורל יתר רכיבי התביעה – אחסנה והובלה, עוגמת נפש, הוצאות ושכ"ט; על שאלות אלה ואחרות שיתעוררו, אדון בהמשך.
אקדים ואומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, שמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה.
דיון והכרעה
2. כפי שהובא בפתח הדברים, הליך זה מעורר מספר שאלות מרכזיות - האם היה איחור במסירת הדירה, ואם כן מהו משך זמן העיכוב; האם הנתבעת איבדה את זכון התיקון, ועמדה לתובעת הזכות לתקן את הליקויים בעצמה; האם התובעת זכאית לתשלומים בגין הליקויים בדירה; לזיכויים; לתשלום עבור עבודות נוספות ששילמה לחברת בני וינר; מה גורל יתר רכיבי התביעה – עוגמת נפש, הובלה ואחסנה, הוצאות ושכ"ט; על שאלות אלה ואחרות אדון בהמשך.
אקדים ואומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, שמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה, ואבאר;
איחור במסירה

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי כי היה איחור במסירת הדירה, ואנמק.
3. מכל מקום, ערה אני לכך, שישנה תקופת "גרייס" של 60 ימים לפי חוק מכר דירות, כך שהנתבעת יכלה הייתה למסור את הדירה לתובעת עד ליום 29.02.2016. ברם, ככל שיש איחור במסירה, גם ביום אחד, אז ימי ה"גרייס" אינם נספרים (ראו: רע"א 6605/15 שמש נ' ספייס (נבו, 21.02.16).
הלכה למעשה, הדירה נמסרה לתובעת ביום 01.02.2016, ולכאורה אין איחור במסירה. יחד עם זאת, ישאל השואל – האם הדירה שנמסרה ביום 01.02.2016 הייתה ראויה למגורים; אם לאו, כמה זמן נדרש היה להכשיר את הדירה למגורים.
לטעמי, הוכח בפני כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים בעת מסירתה לתובעת.
כמו כן, לא ניתן להתעלם מעדותו של קיט, שלא זכר כמה פעמים הוחלף הריצוף בדירה (עמ' 51 לפרוטוקול שורות 17-19).
קיט הופנה לנספח 80 לכתב התביעה, ששם ציין: "... אמרתי לך את תשובת הקבלן ועד היום לא הצלחתי לקבל משהו רשמי ומסודר ממנו גם בנושא הריצוף וגם בנושא הזיכויים לטענתם קיבלתם את כל מה שהייתם צריכים". ללמדך - לא הוצג משהו "רשמי" בנוגע לריצוף.
4. ברי בעיני כי יש קושי של ממש לגור בדירה שאין בה אסלה ואין בה ריצוף תקין. גם אם נקבל את טענת הנתבעת כי התובעת ביקשה זיכוי בכל הנוגע ל"כלים סניטריים" (סעיף 28 לסיכומיה; ראו גם עדותה של התובעת עמ' 30 לפרוטוקול שורות 24-32), הנתבעת לא נתנה מענה ראוי בנוגע לריצוף הדירה, ולא סתרה את הטענה כי הריצוף היה לא תקין.
5. כאמור לעיל, על הנתבעת היה למסור את הדירה ביום 30.12.2015, וכן עמדו לה 60 ימי "גרייס". ברם, משהדירה לא הייתה ראויה למגורים ביום מסירתה, קרי ביום 01.02.2016, היה על הנתבעת לבצע תיקונים.
מאחר והנתבעת לא ביצעה תיקונים, השתכנעתי, מעדותו של וינר, בראי הראיות, כי התובעת החלה בביצוע תיקונים מיום 12.04.2016, הואיל והנתבעת לא ביצעה את התיקונים, בהתחשב בתלונות התובעת. בכך, בעצם איחרה הנתבעת במסירה מעל 60 הימים, ואיבדה את ה"גרייס" הקבוע בסעיף 7.13 להסכם המכר.
במאמר מוסגר אעיר, שהתובעת המתינה כחודשיים ומעלה כדי לאפשר לנתבעת לתקן את הריצוף, אולם משהנתבעת התעלמה מפניות התובעת, לזו האחרונה לא הייתה הברירה, אלא לתקן בעצמה את הליקויים. סבורה אני שבמקרה זה, טוב עשתה התובעת שהחלה בהחלפת הריצוף, ובכך הקטינה את הנזק.
יוצא אפוא, שעסקינן באיחור במסירת הדירה מיום 30.12.2015 ועד ליום בו החלה התובעת בביצוע העבודות מיום 12.04.2016, ומיום זה יש לספור 6 שבועות, כלומר – הדירה הייתה אמורה להיות עם ריצוף, ומעצם כך - ראויה למגורים ביום 24.05.2016.
6. מומחה בית המשפט קבע כי שכר הדירה הראוי לדירה נשוא התביעה עומד על סך של 4,200 ₪, לפיכך התובעת זכאית לפיצוי.
הפיצוי הינו, בגין 4 חודשים 25,200 ₪, ועבור 24 ימים, סך של 5,040 ₪, ובסה"כ 30,240 ₪ (ראו בהתאם לחישוב שבדין ובהתאם לסעיף 171 יד' בשינויים המחויבים, הכפלה של דמי השכירות ב- 150%).
זכות התיקון
7. בענייננו, מחומר הראיות שהובא בפניי עולה כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות לתיקון עוד בטרם קבלת הדירה, וגם לאחריה. לפיכך, נחה דעתי כי הנתבעת מיצתה את זכות התיקון, ואכן לא היה בידי התובעת הברירה, אלא לתקן בעצמה על מנת שניתן יהא לגור בדירה. אין מדובר אך בליקויים המאפשרים להתגורר בדירה, אלא היה ריצוף לקוי, והיה צורך בהחלפתו. וכפי שציינתי לעיל, לו התובעת לא הייתה מתקנת בעצמה את הריצוף, היא הייתה בעצם מגדילה את נזקיה.
ובמה דברים אמורים:
8. לטענת התובעת, טרם קבלת הדירה, ולאחריה, התובעת ווינר שלחו מכתבים רבים, תוך דרישה לביצוע תיקונים והשלמת חסרים (נספח 66 לתביעה).
עדים אנו לפניות של התובעת ווינר לנתבעת, לפני קבלת מפתחות הדירה (נספחים 11-66 לתביעה). כמו כן, גם לאחר קבלת הדירה נעשו פניות רבות לנתבעת (נספחים 68-113 לתביעה).
לא זו אף זו, התובעת שלחה לנתבעת חוות-דעת מטעמה, בנוגע לליקויים, אשר הגיעה לידיה ביום 07.04.2016 וגם חוות-דעת זו לא זכתה למענה.
בזיקה לכך, יש לציין כי קיט העיד שאינו זוכר כמה פניות בכתב או במיילים היו מצד התובעת או וינר לנתבעת (עמ' 47, שורות 7-9). קיט השיב שאינו זוכר האם נפגש לראשונה עם התובעת אחרי תלונות רבות על ליקויים ("לא זוכר אבל אני חושב שכן" – עמ' 46, שורה 24).
עוד עולה מעדותו שלא ביקר בדירה מעולם (עמ' 46, שורה 26) ולא הלך לראות את הדירה, על אף התלונות; מעדותו עולה שאינו זוכר מדוע לא הלך (עמ' 52, שורות 13-15 ושורה 23).
לא ניתן להתעלם מכך, שהתובעת ווינר פנו פעם אחר פעם לתובעת, ולא זכו למענה הולם. הראיות, כפי שהובאו לעיל, מלמדות שהתובעת הפצירה בנוגע לליקויים עוד טרם קבלת הדירה, ומשקיבלה את הדירה לידיה, חלפו לכל הפחות שלושה חודשים בהם הליקויים לא תוקנו. אין מדובר בליקויים שלא היו נגלים לעין, אלא בליקויים שהנתבעת הייתה ערה להם, אך עושה הרושם שלא אצה לה הדרך לתקנם.
משקיבלה התובעת את הדירה, עם ליקויים, כפי שפורטו, למצער בפרוטוקול המסירה, היה על הנתבעת לפעול במלוא המרץ לתיקון הליקויים.
אל לנו לשכוח, כי רכישת דירה אינה דבר של מה בכך, רוכש דירה משלם את מיטב כספו ומצפה לקבל דירה ראויה למגורים. לא ניתן להסכים עם כך שרוכש דירה יקבל דירה, שהריצוף בה אינו תקין, ויש להחליפו.
משהנתבעת לא פעלה לתיקון הליקויים תוך זמן סביר, ברי בעיני כי לא הייתה בידי התובעת ברירה, אלא לפעול לתיקון הליקויים בעצמה. בהקשר זה, טענות הנתבעת כי התובעת עשתה דין עצמי, אין בהם ממש. וראו גם עדותו של קיט לפיה אין לו ראיה המאששת את גרסתו לפיה התובעת לא אפשרה לנציג הנתבעת להיכנס לדירה (עמ' 53, שורות 1-5).
9. לאור האמור, יש לקבוע כי התובעת עמדה בדרישה למתן זכות נאותה לנתבעת לתקן את הליקויים, ואלה לא תוקנו.
ליקויי הבניה
10.כפי שהובא בפתח הדיון, בתיק זה מונה מומחה מטעם בית המשפט שבחן את הליקויים הנטענים. יובהר, כי חלק מהליקויים תיקנה התובעת, טרם מינוי המומחה.
התובעת מבקשת לקבל את חוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, ולקבל את הקביעות בכל הנוגע לרכיבים שהושארו לשיקול דעת בית המשפט. לחילופין, לקבל את ממצאי חוות-הדעת מטעמה.
על כן, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 5,500 ₪.
11 . לאור המקובץ לעיל, ראיתי לנכון לאמץ את חוות-דעת מומחה בית המשפט בנוגע לליקויי הבנייה, שהרי הוא קיבל את המנדט לבחון את כלל הליקויים הנטענים בדירה.
ערה אני לכך, שהיו רכיבים שלא היה בידי המומחה לבחון, כי אלה כבר תוקנו, ובהקשר זה טוענת הנתבעת לנזק ראייתי. אולם, לאור הפניות הרבות של התובעת ווינר, לנתבעת, ולאור פרוטוקול המסירה בדבר הליקויים, נחה דעתי כי היו ליקויים בדירה, בהתאם לראיות התובעת.
12.מכל מקום, ראיתי לנכון לקבל את חוות-דעת מומחה בית המשפט, בהתחשב בראיות התובעת. עם זאת, אין להוסיף על הסכום שקבע המומחה. אשר על כן, אין מקום לפסוק גם את סכום החשבוניות לו עותרת התובעת, ואין להוסיף את סכום התשלום עבור חברת וינר.
לאור האמור, הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 66,394 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 17.07.2019 ועד התשלום בפועל.
13. לשיטת התובעת, הזיכויים המגיעים לה בגין רכיבים כפי שפירטה במסגרת כתב תביעתה (סעיף 178; סעיף 221 לתצהיר עדות ראשית של התובעת; וראו סיכום סופי בסעיף י' בעמוד 30 לכתב התביעה) בסך של 18,810.6 ₪.
.14 ביני לביני, הדין עם התובעת, ואבאר;
אשר על כן, לאור הטענות, ובחינת הראיות על הנתבעת לפצות את התובעת עבור הזיכויים בסך של 18,810.8 ₪ (ראו: סעיף 178 לכתב התביעה, על נספחיו).
פיצוי בגין אחסנה והובלה של התכולה
15.סבורתני, כי אין כפל פיצוי בין האיחור במסירה להובלה ואחסנה, עם זאת לא ראיתי לנכון לפצות בגין ההובלה לדירה מיום 04.09.2016, שהרי ברי בעיני כי התובעת הייתה מבצעת הובלה אחת לדירה, גם אם לא היה איחור במסירת הדירה.
לאור האמור הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 5,100 ₪.
עוגמת נפש-בהתחשב במכלול הנסיבות, הריני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעים, בגין עוגמת נפש, סך של 7,000 ₪.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
16. בנסיבות העניין, ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות המומחים מטעם התובעת בסך של 6,000 ₪ בלבד, בהתחשב בפערים שהיו בחוות-דעת התובעת ביחס למומחה בית המשפט, ובהתחשב בעלותם.
הנתבעת תישא בהוצאות מומחה בית המשפט בסך של 5,285 ₪ מיום 31.03.2019, וכן עבור שאלות הבהרה למומחה בסך של 1,755 ₪, מיום 22.05.2019.
הריני מעמידה את שיעור הוצאות המשפט, בגין אגרת בית המשפט, אשר על הנתבעת לשלם לתובעת על סך של 6,000 ₪, בלבד, בהתחשב בסכום התביעה שהתקבל ביחס לסכום התביעה שהוגש.
לסכום זה יתווסף שכר טרחת עוה"ד בסך כולל של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).
ניתן היום 18.7.2022

המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר

25/07/2022

ראשי > פסקי דין וחדשות > מקרקעין נדל"ן >

ליקויי בנייה- מוכרת פרטית של דירה חדשה חויבה לפצות בסך כ- 365,000 ₪ בגין ליקויי בניה וירידת ערך של הדירה את קונה הדירה שהיה מיוצג על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן
ליקויי בנייה- מוכרת פרטית של דירה חדשה חויבה לפצות בסך כ- 365,000 ₪ בגין ליקויי בניה וירידת ערך של הדירה את קונה הדירה שהיה מיוצג על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן
מאת: עו"ד צבי שטיין נוטריון, בורר ומגשר מוסמך
050-5781323
רמת גן
להלן קטעים נבחרים מפסק הדין
ביום 23.6.2015, נחתם בין התובע לנתבעת, שהייתה חברה בקבוצת רכישה ,הסכם לרכישת הדירה שהוקצתה לנתבעת, דירת דופלקס בת 3 חדרים בקומות 5 ו-6 (להלן: "ההסכם" ו"הדירה", בהתאמה).
לטענת התובע, הנתבעת מכרה לו דירה בשטח פחות מהמובטח בחוזה ובנוסף, התחייבה לבצע תיקונים שונים בדירה לפני מסירתה לקונה.
מפתחות הדירה נמסרו לתובע ביום .4.1.2016.
בסעיף 3.7 להסכם התחייבה הנתבעת לבצע את תיקון ליקויים ספציפיים בהתאם למפורט בסע' 3.18 להסכם כדלקמן:

"המוכר מתחייב לתקן על חשבונו או באמצעות הקבלן או חברת הביטוח, את הליקויים כמפורט להלן:
3.18.1 תיקון ריצוף בשתי המרפסות, עליונה ותחתונה כולל החלפת ריצוף לפי הנדרש, כך שהשיפועים יהיו נאותים לנקודת הניקוז בשיעור 1% לפחות.

3.18.2 תיקוני רטיבות וכתמי רטיבות ותפרחות מלח כללי בכל הדירה."
בתוספת להסכם נקבע כדלקמן:
"2. המוכר מצהיר כי ישלים את תיקון כל הרטיבויות בדירה לשביעות רצון הקונה, כולל החלפת מרצפות במידת הצורך, עד שבועיים מיום חתימה על הסכם זה..

3. בנוסף, מצהיר המוכר כי הוא מתחייב ליתן לקונה תקופת בדק ותקופת אחריות בדירה, בהתאם למפורט בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, בכל הקשור לליקויים המפורטים בסעיף 3.18 להסכם וזאת באמצעות הקבלן כמפורט בסעיף 3.17 להסכם וכן בנספח כ' להסכם.

4. הצדדים מסכימים כי כל שאר סעיפי ההסכם יישארו על כנם ולא ישונו.

5. הצדדים מצהירים כי הוראות נספח זה יגברו על הוראות ההסכם בנקודות המשיקות."
בחוות דעת מומחה בית המשפט נקבע כי אומדן תיקון כל הליקויים בדירה הוא בסך של 43,560 ₪ כולל פיקוח הנדסי בשיעור 10%, אך לא כולל מע"מ. משך ביצוע התיקונים נקבע ל-10 ימים בהם הדירה תהיה לא ראויה למגורים.
הצדדים הגדירו בהסדר הדיוני את המחלוקת בענין זה. מחד, טענת התובע לפיה, בהסכם נקבע שטח נטו. ומאידך, טענת הנתבעת לפיה, לא התחייבה לשטח הנטען על ידי התובע, לאור הגדרת הנכס בהסכם ("לכאורה" ו- "AS IS").
מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו שהשטח נטו החסר בדירה הוא 9.65 מ"ר. מדובר בהפרש שאינו זניח ביחס לשטח נטו אותו ציינה הנתבעת בהסכם – 60.55 מ"ר, ואינו מתיישב עם המילה "לכאורה", אשר יכולה להעיד על הפרשים שוליים. מדובר בהפרש העולה על 15% בשטח הנטו של הדירה. גם אם הנתבעת לא יכלה לדעת במועד זה, מהו שטח הברוטו המדויק של הדירה, מלבד השטח המצוין בפרוטוקול ההקצאה ביחס לדירה, אין הסבר מניח את הדעת למצג המופיע בסוגריים ולפיו השטח נטו הוא 60.55 מ"ר.
אכן, התובע בחר לרכוש את הדירה ולהיכנס בנעלי הנתבעת, אשר המחתה לו את כל זכויותיה והתחייבויותיה. כמו כן, ניתנה לתובע אפשרות לערוך בדיקות ביחס לפרויקט ולדירה והתובע הצהיר כי הוא מוותר על כל טענה בגין מום או אי התאמה (סעיף 4.1 להסכם). אולם, הסכמה זו אינה יכולה לאיין את משמעות המצג הוולנטרי, שהנתבעת בחרה לכלול בהגדרת הנכס, בטרם הושלמה בניית הדירה. כאמור, מדובר בהפרש העולה על 15% בשטח הנטו של הדירה וברי, כי יש לכך משמעות מבחינת התמורה שסוכמה בהסכם בגין הדירה.
הנתבעת אשר לא סיפקה הסבר לנתון המצוין בסוגריים לעניין שטח הדירה בהגדרת הנכס, אף לא צירפה את התשריט עליו נסמכת ההגדרה: "והכל כמפורט בתשריט המסומן ח' והמצ"ב ".
לכן, הגעתי לכלל מסקנה לפיה זכאי התובע לפיצוי בגין השטח החסר.
כאמור, מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו פער של 9.65 מ"ר. לאור האמור, אמד המומחה את שיעור ירידת הערך נכון למועד רכישת הדירה, 23.6.2015, בסך של 254,000 ₪. המומחה אמד את שיעור ירידת הערך גם למועד עריכת השומה, 3.10.2017, בסך של 434,000 ₪.
לעניין טענת התובע ביחס לאי תיקון ליקויי הרטיבות, התובע קיבל את החזקה בדירה ועבר להתגורר בה. בסעיף 66 לפסק הדין קבעתי, כי הנתבעת אינה אחראית לליקויי הבנייה נשוא חוות דעת מומחה בית המשפט, למעט ביחס לליקויים המנויים בסעיפים 1.1; 1.2; 1.4; 1.5; 1.7; 2.2, המתייחסים להתחייבויות הספציפיות של הנתבעת כלפי התובע, לתיקון הריצוף בשתי המרפסות בדירה. כמו גם, תיקוני רטיבות, כתמי רטיבות ותפרחות מלח בכל הדירה, הכוללים החלפת מרצפות במידת הצורך, וזאת בהתאם לסעיף 3.18 להסכם והתוספת להסכם.
דיור חלופי ל-10 ימים - מומחה ביהמ"ש קבע כי התובע יידרש לדיור חלופי למשך 10 ימים, לצורך ביצוע תיקון הליקויים. מאחר שאחריות הנתבעת לתיקון הליקויים מוגבלת לרכיבים אותם מניתי בסעיף 66 לפסק הדין, מצאתי על דרך האומדנה, כי התובע זכאי לדיור חלופי למשך 5 ימים, ובהתאם להצעת המחיר לפיצוי בסך של 3,680 ₪.
עוגמת נפש – מצאתי לפסוק לתובע סך של 15,000 ₪ בשל עוגמת נפש.
אשר על כן התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע סך 28,828.8 ₪ בגין ליקויי בניה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה;
סך 254,000 ₪ בגין ירידת ערך, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 23.6.2015;
סך 3,680 ₪ בגין דיור חלופי וכן סך 15,000 ₪ בשל עוגמת נפש. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין אגרת בית המשפט, ביחס לסכום שנפסק בפסק הדין וכן בשכ"ט עו"ד התובע בסך 20,000 ₪.
בסכום שכה"ט לקחתי בחשבון את ההסכמות בהסדר הדיוני וכפועל יוצא, את חיסכון במשאבים לצדדים ולביהמ"ש.
ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
רוצה שעורך דין יחזור אלייך?

מלא/י טופס ועו"ד יחזור אליך בהקדם!

03/08/2021

שני מהנדסים חויבו לפצות מזמיני שיפוץ והרחבת בניה בביתם בסכום של 430,282 ₪ בגין ליקויי בניה שנגרמו לביתם

שני מהנדסים חויבו לפצות מזמיני שיפוץ והרחבת בניה בביתם , אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בסכום של 430,282 ₪ בגין ליקויי בניה שנגרמו לביתם.

בנוסף, חייב ביהמ"ש בשלב מוקדם של הדיון את הקבלן המבצע והחברה שבבעלותו לפצות את התובעים בסכום של כ-530,000 ₪ בפסק דין בהיעדר הגנה.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין שניתן ביום 23.6.21

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לבית התובעים בעקבות עבודות שיפוץ ובנייה בביתם.

2. התובעים, הגישו תביעה נגד הנתבעת 1 בהיותה זו שלטענתם, בנתה, הרחיבה ושיפצה את ביתם. התביעה הוגשה גם נגד הנתבע 2, אשר על פי תדפיס רשם החברות הנו בעל מניות ומנהל הנתבעת 1 ונגד הנתבע 3, אביו של הנתבע 2 אשר הועסק על ידי הנתבעת 1. לטענת התובעים, הנתבע 2 שימש בכל הזמנים הרלבנטיים כקבלן ומפקח על הבנייה והשיפוץ. הסכם השיפוץ נחתם בין התובעים לבין הנתבעים 1-3, כך שלטענת התובעים, לנתבעים 2 ו-3 יש התחייבויות אישיות כלפיהם.

3. בנוסף, הוגשה התביעה נגד בעלה ז"ל של הנתבעת 4, בהיותו לטענתם, המהנדס המתכנן והמפקח אשר המליץ להם לשכור את שירותיהם של הנתבעים 1-2. לטענתם, המהנדס תכנן את הבית, היה אחראי על ביצוע השלד ועל הפיקוח העליון מכוח תקנות התכנון והבנייה והיה אמור לפקח על כל מהלך הבנייה. בעקבות פטירתו של המהנדס המנוח, החליפה אותו כנתבעת רעייתו בהיותה יורשת שלו.

4. התביעה הוגשה בנוסף נגד הנתבע 5, מהנדס נוסף, בטענה שתכנן את הממ"ד והיה אחראי על ביצוע התכניות לפי דרישות הג"א ועל פיקוח עליון מכוח תקני התכנון והבנייה. לטענת התובעים, נתבע 5 פיקח על הבנייה, נכח במקום בעת עבודות הבנייה והיה אחראי לתכנון האגף החדש של הבית, תכנן את התוספת הכוללת, את חדר השינה הצפוני ואת הממ"ד ונושא באחריות סטטוטורית גם לגבי החלק הישן של הבית.
5. בהחלטתי מיום 1.3.18 מיניתי מומחה מטעם בית המשפט. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה כי הנזקים בחלק הישן הם בלתי הפיכים ולכן יש להרוס חלק זה ולבנותו מחדש. הוא העריך את עלות ההריסה והבנייה מחדש בסך של כ-360,000 ₪. מאחר שעלות הליקויים במבנה הסתכמה בסך של 91,300 ₪, המליץ המומחה כי נתבע 2 יישא במלוא עלות הליקויים ובתוספת של עשרה אחוזים מההפרש שנדרש להקמה מחדש של האגף הישן, קרי סך של 26,900, כך שהנתבע 2 ישלם בסה"כ 118,200 ₪. נתבע 4 יישא ב-65 אחוז מההפרש כלומר סך של 174,655 ₪. נתבע 5 יישא ב- 25 אחוז מההפרש, כלומר סך של 67,175 ₪. לכל הסכומים הנ"ל יש להוסיף כעשרה אחוזים בגין תכנון וליווי הנדסי של העבודות השונות וכן מע"מ. הסכום הכולל עמד על סך של 463,320 ₪. המומחה השיב גם לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

6. לאחר שהוגשה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אפשרתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן וזה הוגש. בכתב התביעה ביקשו התובעים כי בית המשפט יקבע את סכומי הנזק וחלוקת האחריות בין הנתבעים השונים בהתאם לקביעות המומחה מטעם בית המשפט. הסכום כלל בנוסף לעלויות שנקבעו על ידי המומחה גם דרישה לפיצוי בגין דמי שכירות לתקופת הבנייה, עלות פירוק והרכבה של ארונות וציוד והוצאות שונות. הנתבעים הגישו אף הם כתבי הגנה מתוקנים בהתאם. בנוסף, הגישו התובעים והנתבעת 4 תצהירים משלימים.

7. בדיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק נחקרו המצהירים השונים. כן נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו. בנוסף, זומנה לעדות על ידי הנתבעת 4 מי ששימשה כמהנדסת המועצה המקומית אזור.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה נגד הנתבע 2 ולקבל את התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

9. כידוע, חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט כדי לסייע לו במתן חוות דעת אובייקטיבית, נהנית ממעמד מיוחד. בכך, אין כדי לומר שכל קביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט יתקבלו כמובן מאליו ועל בית המשפט מוטלת החובה לבחון את סבירותן. עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה אותו מינה (ראו: ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן נ' מונטי רבי (פורסם במאגר משפטי)).

10. המומחה ביקר בנכס בנוכחות בעלי הדין או מי מטעמם. בפני המומחה הוצגו כתבי הטענות של הצדדים וחוות הדעת שהגישו. בחוות דעתו תיאר המומחה את הנכס נושא התביעה ואת העבודות שבוצעו בו. כך תיאר כי מדובר בבית ישן צמוד קרקע לגבי העבודות נושא התביעה ציין המומחה כי אלה כללו שיפוץ יסודי ועמוק של המבנה הקיים, שתוכנן על ידי המהנדס, תוספת של אגף אחורי נוסף במידות של 400 על 750 ס"מ ומרפסת במידות של 450 על 380 ס"מ. במסגרת עבודות השיפוץ הוספו למבנה הקיים 12 כלונסאות בקוטר של 50 ס"מ ובאורך של 8 מטרים ועליהם הוצמדו עמודי בטון בחתך של 20/30 ס"מ. כמו כן נוספו במישור התקרה קורות פלדה בגובה של 100 מ"מ. מאחורי המבנה בוצעה תוספת שתוכננה על ידי נתבע 5.

11. המומחה סקר את המצב הקיים ואת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים. לדבריו, מאחר שמדובר בקרקע עם פוטנציאל תפיחה כשהיא באה במגע עם מים, היה צורך לבצע סקר הנדסי של הקרקע שיכלול קידוחי ניסיון ונטילת מדגמים ובדיקות מהקרקע שייעשו בהתאם לתכנית שתוגדר על ידי יועץ קרקע. בהתחשב בתקנים הקיימים הוא קבע כי האורך המינימלי הנדרש של הכלונסאות הוא 10 מטרים ושיעור הזיון המינימלי בכלונס בקוטר 50 ס"מ הוא של 8 מוטות בקוטר 14 מ"מ. על פי המומחה, תכנון נכון של הביסוס על גבי כלונסאות מחייב ביצוע כלונסאות ארוכים לשכבות שאינן מושפעות משינויים בתכולת הרטיבות, תוך צמצום מספר הכלונסאות על מנת להגדיל את העומסים עליהם המתנגדים לכוחות שליפה מן הקרקע. התקן מחייב לחשב את הכלונסאות לשליפה בגין התפיחה הצפויה. כוח השליפה בכלונסאות לא עמוסים בקוטר של 50 ס"מ עומד על כ- 40 טון לפחות. כלונסאות שהעומס עליהם קטן, יישלפו בוודאות כתוצאה מתפיחת הקרקע.

12. לדברי המומחה, במבנה המקורי חלק גדול מהגג הוא גג קל שמוסיף עומס קטן ליסודות ולכן מחמיר מאוד את סוגיית השליפה. העומס המועבר לכלונסאות החיזוק במבנה הקיים עומד על כ-10 טון לכלונס, משמע שהכלונסאות נפעלים לשליפה באופן חמור מאוד וייתכן כי אלו "נקרעו" מתחת לפני הקרקע, אפשרות המחמירה את התזוזות הצפויות במבנה. המומחה הוסיף כי במסמכי הבקשה להיתר נרשם שאין עדיין דו"ח קרקע וברור שאסור היה לתכנן את חיזוק המבנה הקיים ואת תוספת האגף החדש ללא דוח שכזה. הוא הסביר כי הביסוס במבנה הקיים היה הגורם המרכזי לסדקים ולתזוזות השונות במבנה.

13. בתוספת הבנייה שתוכננה על ידי הנתבע 5 תוכננו כלונסאות באורך של 10 מ', אולם עם זיון נמוך משמעותית מהנדרש. בתוספת האגף החדש בוצעה תקרת בטון ולכן הכלונסאות עמוסים משמעותית יותר מאשר האגף הישן ובכך קטנה סכנת השליפה שלהם.

14. במבנה אובחנו ליקויים רבים בעבודות הבנייה השונות, ללא קשר לסוגיית הביסוס של שני אגפיו. את מרבית הליקויים בעבודות ניתן היה למנוע לו בוצעו העבודות ביתר תשומת לב.

15. ממצב האגף הישן עולה שהנזקים בו הם בלתי הפיכים ולא קיים פתרון מעשי לתיקונו. לכן, על פי המומחה הדרך להתמודד עם הנזקים באגף זה היא הריסתו והקמתו מחדש.
16. התובעים טענו כי הנתבע 4 שימש כמהנדס מתכנן ומפקח והיה זה שהמליץ לשכור את שירותיהם של הנתבעים 1 ו-2. לטענתם, הוא נכח במקום בעת ביצוע עבודות הבנייה, היה אחראי לפיקוח על עבודות השלד ושיקום שלד המבנה הישן ואחראי לפיקוח על עבודת הגמר של כל הבית. הוא זה שאישר את העבודה ואת התשלומים לקבלן המבצע בהתאם להוראות ההסכם. המהנדס המשיך בתפקידו גם לאחר שהנתבע 5 המהנדס הנוסף נכנס לתמונה. לטענתם, מעולם לא הוסרה ממנו האחריות והוטל עליו לבצע פיקוח מקצועי צמוד ושוטף על כל הגורמים הקשורים בביצוע הפרויקט, על ביצוע העבודות וטיב החומרים.

17. בחוות דעתו, קבע המומחה כי האחריות לנזקים הכבדים באגף הישן היא בעיקר של נתבע 4, כיוון שבעקבות תוספת 12 כלונסאות בתוך המבנה הקיים נוצרו שם נזקים בלתי הפיכים (ראו סעיף 4.6 למסקנות חוות הדעת). יש לציין שהנתבעת טענה לאור חוות דעת מהנדס מטעמה, שהוגשה לאחר שניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט, כי יש לבצע בדיקה סונית לבדיקת אורך הכלונסאות. בהחלטתי דחיתי את הבקשה לביצוע הבדיקה ואפשרתי לה להפנות שאלת הבהרה למומחה כפי שנעשה. בתשובתו המומחה דחה את הטענה והסביר את המגבלות של בדיקה כזו( שאלה 4 נספחים 42 ו-43 לכתב התביעה המתוקן).

18. לאור כל האמור, נחה דעתי כי יש להטיל אחריות משמעותית לליקויים ולנזקים שנגרמו לתובעים על נתבע 4, המהנדס. על פי שיטת החיוב של המומחה האחריות שיש להטיל עליו עמדה על 47.22 אחוזים (169,975/360,000). שיעור זה נראה לי סביר ואני מאמצו.
התביעה נגד הנתבע 5
19. התובעים טענו כי הנתבע 5, המהנדס, הוא שתכנן את הממ"ד, היה אחראי על ביצוע התכניות לפי דרישות הג"א ועל פיקוח עליון מכוח תקני התכנון והבנייה. לטענת התובעים, נתבע 5 פיקח על הבנייה, נכח במקום בעת עבודות הבנייה, היה אחראי לתכנון האגף החדש של הבית, תכנן את התוספת הכוללת את חדר השינה הצפוני ואת הממ"ד ונושא באחריות סטטוטורית גם לגבי החלק הישן של הבית.

20. המומחה ייחס בחוות דעתו לנתבע 5 אחריות. להלן דבריו: "גם מנתבע מס' 5 ניתן היה לצפות שיצפה את הנזקים שייווצרו במבנה הקיים באם לא יהיה טיפול נכון והוגן לסוגיית התפר שבין האגף הישן לתוספת הבנייה. כן ניתן היה לצפות שידרוש הימצאות דוח קרקע לתוספת הבנייה, וכן שהתכנון שלו לכלונסאות יעמוד בתקן 940 במלואו. בין השאר, היה על נתבעים מס' 4 ו-5 לטפל בהרחקת מים הגשמים מהמבנה כנדרש בתקן הנ"ל" (ראו סעיף 4.6 למסקנות חוות דעתו). על פי הסכומים בהם חייב מומחה בית המשפט את הנתבע 5, יוחסה לו אחריות בשיעור של 18.16% (65,375/360,000).

21. כפי שיפורט להלן, אני סבור כי יש להטיל על נתבע 5 אחריות, אם כי בשיעור נמוך מזה שקבע מומחה בית המשפט.

22. מעדות המומחה מטעם בית המשפט עלה כי באגף החדש אין סדקים קונסטרוקטיביים (עמוד 42 שורות 29-30). לדבריו, הליקוי בביצוע התפר אומנם גרם לליקויי בנייה באזור התפר, אולם ההחלטה להרוס את החלק הישן, נבעה מההחלטה להוסיף כלונסאות למבנה הקיים. הוא אישר כי עם הריסת המבנה הקיים, אין לתפר עוד משמעות, כיוון שהכל ייבנה מחדש (עמוד 46 שורות 9-14).

23. חרף כל האמור, לא מצאתי לפטור לחלוטין את הנתבע 5 מאחריות. אני מקבל את העיקרון לפיו פעל המומחה שאין זה נכון ולא הגיוני, כי מי שביצע עבודה לא תקינה שגרמה לנזק לא יישא בתוצאות מעשיו רק בשל כך שהורסים את כל האגף (עמוד 46 שורות 6-8).

24. מעדות המומחה התברר כי הנתבע 5 כשל בכל הקשור לביצוע התפר. לדבריו, על הנתבע 5 כמי ששימש כקונסטרוקטור, היה לבצע פיקוח עליון ולוודא כי התפר בוצע כהלכה (עמוד 45 שורות 6-9). העובדה שהיה תכנון של התפר בתכנית הקונסטרוקציה אינה מספיקה. כאמור, הנתבע 5 טען בעדותו כי מי שאמור היה לוודא את ביצוע התפר היה המהנדס שוורץ. טענה זו בעייתית לאור דבריו כי לא פגש מעולם את מר שוורץ ולא דיבר אתו כלל ( עמוד 36 שורה 2, עמוד 41 שורות 28-30 ועמוד 42 שורות 7-8). הכיצד יכול הנתבע 5 לסמוך כי פעולה מסוימת אותה היה אמור לבדוק מכוח הפיקוח העליון שהוטל עליו, תבוצע על ידי מהנדס אחר אותו מעולם לא פגש ומבלי לערוך כל תיאום עמו. יתרה מכך, מעדותו התברר כי רק לאחר שהוגשה התביעה, גילה שהתפר לא בוצע וכי הקבלן הוציא את הקלקר וביצע פעולות כך שלא נשאר זכר לתפר (ראו עמוד 40 שורות 9-14).

25. כפי שציין המומחה, אי ביצוע התפר גרם לנזקים באזור התפר. המומחה אף הפנה בחוות דעתו לחוות הדעת של המהנדס גולדקלנג שהוגשה מטעם הנתבע 5 בה נכתב כי "בחיבור בין המבנה המקורי לתוספת הבניה נדרש לבצע תיקון בעבודת הגמר לאורך קו התפר". המסקנה שאליה הגיע המומחה הייתה כי "כתוצאה מתכנון לא נכון של קו התפר, נוצרו במבנה המקורי נזקים באלמנטי הבטון וכן בעבודת הגמר" (ראו סעיף 3.3 לחוות הדעת).

26. על חשיבות ביצוע התפר והנזקים שנגרמו במבנה בעקבות אי ביצועו הסביר המומחה בחקירתו הנגדית כדלקמן: "תפקיד התפר הוא ליצור הפרדה מלאה בין האגפים השונים. במקרה כזה, בין המבנה הישן לתוספת בניה. על מנת שכל אחד מהם יוכל לפעול לעבוד בנפרד בעיקר לאור העובדה שמדובר בקרקע שהיא פעילה ולכן, העובדה שאין סדקים במבנה בתוספת בניה אבל מופיעים סדקים במבנה הישן בסמוך לתפר, מוכיחים שהתפר לא בוצע כהלכה". בהמשך, כשנשאל האם זה משנה לגבי סדיקה של הבניין הישן, השיב: "כן. זה משפיע על האזור שסמוך לתפר" (עמוד 45 שורות 12-18).

27. זאת ועוד, המומחה בחוות דעתו מציין כי "ניתן היה לצפות שנתבע 5 ידרוש הימצאות דוח קרקע לתוספת הבנייה, וכן שהתכנון שלו לכלונסאות יעמוד בתקן 940 במלואו. בין השאר, היה על נתבעים מס' 4 ו-5 לטפל בהרחקת מים הגשמים מהמבנה כנדרש בתקן הנ"ל"

28. הנתבע 5 הסביר כי לא היה צורך ביועץ קרקע לצורך ביצוע סקר, הן משום שבשלב שבו החלה הבנייה כבר ידע על הבעייתיות בקרקע בעקבות הסדקים שנתגלו בחלק הקיים והן לאור ההיקף הכספי של הפרויקט (עמוד 36 לפרוטוקול).עם זאת, הודה כי באותה עת בה בוצעה עבודתו הייתה ככל הנראה חובה לבצע סקר כזה (עמוד 37 שורות 9-10). מכל מקום, כפי שהתברר, בתוספת הבנייה שתוכננה על יד נתבע 5 תוכננו כלונסאות באורך של 10 מ' אולם עם זיון נמוך משמעותית מהנדרש. רק בשל כך שבתוספת האגף החדש בוצעה תקרת בטון, כך שהכלונסאות היו עמוסים יותר משמעותית, סכנת השליפה קטנה ונכון להיום לא התרחשה.

בנוסף, המומחה קבע כי הנתבע 5 לא דאג לטפל בהרחקת מי הגשמים כנדרש בתקן, שכן מים שמגיעים לכלונסאות עלולים לגרום לנזק (עמוד 43 שורות 13-14).

29. לסיכום, יש להטיל על הנתבע 5 אחריות לנזקי התובעים אם כי בשיעור נמוך מזה שעליו המליץ המומחה. זאת, בין היתר, בשל כך שאת המחדל באי ביצוע התפר ניתן לזקוף גם לחובת הקבלן. לאחר ששקלתי את כל האמור, אני קובע כי אחריות הנתבע 5 תעמוד על 10 אחוזים.

הנזק שנגרם לתובעים
30. על פי הערכת המומחה, עלות ההריסה וההקמה מחדש של המבנה הקיים עומדת על סך של 360,000 ₪ (ראו סעיף 4.5 לחוות הדעת). לסכום האמור יש להוסיף 10% בגין תכנון וליווי הנדסי ומס ערך מוסף בשיעור של 17%. יחד, הסכום האמור עומד על סך של 463,320 ₪.

31. התובעים טענו כי בשל הריסת המבנה הקיים יהיה צורך להוביל את מטלטליהם למקום אחר ובחזרה. הם צירפו שתי הצעות מחיר מפורטות אשר הממוצע שלהן עמד על סך של 7,956 ₪. מדובר בסכום סביר ואני מאשרו.

32. התובעים טענו כי בהתאם להערכת המומחה, העבודות אמורות להתבצע משך תקופה של 12 עד 18 חודשים. בהתאם לחוות דעת שמאי שצירפו התובעים, דמי השכירות הראויים לחודש עמדו על סך של 7,000 ₪. המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והצדדים אף לא הגישו חוות דעת נגדיות בגין ראש נזק זה. בהנחה של בנייה משך 15 חודשים (הזמן הממוצע) מדובר בנזק בסך של 105,000 ₪.

33. יש להוסיף גם את עלות הפירוק וההרכבה של ארונות המטבח ומכשירי החשמל אותה העריך השמאי ארז אריה בסך של 7,605 ₪.

34. בנוסף, זכאים התובעים לתשלום שכר טרחת המומחים מטעמם בו נשאו כדלקמן: המומחה - 2,000 ₪, המומחה - 2,360 ₪ והשמאי - 3,510 ₪. מדובר בעלויות סבירות שיש מקום להשיבן לתובעים. הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם על ידי התובעים.

35. לאמור לעיל יש להוסיף פיצוי בשל עגמת הנפש וביטול הזמן שנגרם לתובעים. מנגד יש להתחשב בכך שהפיצוי שאותו אמורים לקבל התובעים יאפשר להם כיום לקבל מבנה חדש. בהתחשב באמור אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 40,000 ₪.

סוף דבר
36. התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5 מתקבלת. כל אחד מהם ישלם לתובעים שיעור מסכום הנזקים שפורט לעיל בהתאם לשיעור שיוחס לו , הנתבעת 4 – 47.22% ונתבע 5 – 10% .

37. הנתבעים 4-5 ישלמו לתובעים את אגרת בית המשפט בשיעור 2.5% מסכום זכייתם, כל נתבע בהתאם לסכום בו חויב. בנוסף, יישאו בשכר טרחת מומחה בית המשפט בו נשאו התובעים בהתאם לחלקם היחסי ובהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15% מהסכום בו כל אחד מהם חויב.

38. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

26/07/2021

חברת הבניה אאורה ישראל-יזמות והשקעות בע"מ חויבה לשלם פיצוי בגין ליקויי בניה בסך של 184,000 ₪
חברת הבניה אאורה ישראל-יזמות והשקעות בע"מ חויבה לשלם פיצויים בגין ליקויי בניה בסך של 184,000 ₪, לרוכשי דירה שהיו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת גן.
לאחר מו"מ מרתוני, ובהמלצת בית המשפט השלום בתל אביב , מבלי שצד יודה באילו מטענות הצד האחר הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה אשר אושר על ידי ביהמ"ש וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 8.7.21
בשל חששה של הנתבעת שתוצאות פסק הדין יעודדו דיירים נוספים להגיש תביעות נגדה, באופן חריג ביותר, ולפני משורת הדין, הסכמתי שלא לחשוף את שמות התובעים ופרטי הפרוייקט וכתבי הטענות ולכן אין פירוט נוסף במקרה זה.

08/07/2021

133. חברות הבניה אזורים ודניה סיבוס חויבו לשלם סך של כ-71,000 ₪ לרוכשי דירה בגין ליקויי בניה ובנוסף חויבו לבצע תיקונים בסכום של כ-18,000 ₪
חברות הבניה אזורים ודניה סיבוס חויבו לשלם סך של כ-71,000 ₪ לרוכשי דירה אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ליקויי בניה ובנוסף חויבו לבצע תיקונים בסכום של כ-18,000 ₪
פסק הדין ניתן ביום 25.5.2021 בבית משפט השלום בתל אביב לאחר שהצדדים הגיעו לידי הסדר פשרה
פסק דין
ניתן להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין.
אשר להוצאות ההליך, בנסיבות העניין אני מכיר במלוא ההוצאה למומחה התובעים וחלקם בשכר מומחה ביהמ"ש כאמור בפרוטוקול, יתרת הפרש האגרה שאינה מוחזרת בסך של 800 ₪, ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ מהסכומים שנפסקו (בצירוף 15,000 ₪ פלוס מע"מ לצורך חישוב השכר).
תיקון התריסים יבוצע בתוך 30 יום מהיום ובתיאום עם התובעים. ככל שהתובעים אינם בארץ ונדרשת דחיית המועד, העיכוב אינו באחריות הנתבעות.
נוכח ההסכמה, האגרה תוחזר לתובעים באמצעות בא כוחם בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.
ניתן והודע היום י"ד סיוון תשפ"א, 25/05/2021 במעמד הנוכחים.
לאחר מתן פסק הדין הגישו הנתבעות בקשה למתן הבהרה של פסק הדין בה טענו כי אין להחיל את האחוזים שנקעו כשכר טרחה גם על הסכומים שנפסקו כהחזר ההוצאות.
ביהמ"ש דחה את הבקשה בקובעו: "ככלל אין הליך של הבהרת פס"ד שלא באמצעות רשם ההוצאה לפועל. ואולם, על מנת להסיר כל ספק ומחלוקת בתיק זה שהסתיים בהסדר, הרי ששכר טרחת עו"ד שנפסק, נפסק מהסכומים שנפסקו כולל סכומי ההוצאות (ובצירוף 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ וזאת כאומדן על שווי צו העשה לתיקון התריסים)."

צבי שטיין , עו"ד ונוטריון

10/10/2025

15/12/2023

13/09/2023

07/08/2022

25/07/2022

03/08/2021

26/07/2021

08/07/2021

Address

Website

Alerts

Contact The Business

Shortcuts

Share

Category