28/05/2026
מה היא צריכה את זה??
הטיעון "מה היא צריכה את זה" (או "למה שאישה תעבור את הגיהנום של חקירת משטרה סתם") הוא אחד הטיעונים המרכזיים בשיח הציבורי שנועד להצדיק מתן אמון אוטומטי במתלוננות בעבירות מין.
עם זאת, מבחינה עובדתית, משפטית ופסיכולוגית, ישנן מספר טענות נגד מבוססות שמראות כי ההנחה לפיה "אין לאף אישה אינטרס להתלונן סתם" אינה מחזיקה מעמד במבחן המציאות, וכי קיימים מניעים חזקים מאוד שיכולים להוביל להגשת תלונות שווא:
1. מניעים טקטיים בסכסוכי גירושין ומשמורת;
במקרים של פרידה קשה, פתיחת תיק פלילי בגין אלימות או עבירת מין נגד בן הזוג מעניקה יתרון טקטי מיידי ועצום בהליך האזרחי - הרחקה מיידית. הגשת תלונה מובילה פעמים רבות להרחקה אוטומטית של הגבר מהבית ומילדיו עוד לפני שהוכח דבר.
נקודת פתיחה עדיפה: יצירת סטטוס של "אב מסוכן" משפיעה באופן דרמטי על קביעת זמני השהות (משמורת) וגובה המזונות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
2. מנגנוני הגנה פסיכולוגיים (העתקת אשמה ובושה);
דינמיקה חברתית ואישית מורכבת יכולה לייצר תלונות שאינן נובעות מרצון "לנקום", אלא מצורך להגן על השם הטוב.
לחץ חברתי ומשפחתי:
במקרים שבהם קיום יחסי מין (או מערכת יחסים מסוימת) נחשף ומייצר בושה גדולה, לחץ דתי, או גינוי מצד המשפחה או בן הזוג הנוכחי, הפיכת האירוע בגרסה הרשמית ל"תקיפה" או "אונס" משחררת את המתלוננת מאשמה חברתית ומסבירה את הסיטואציה לסביבה.
תסמונת החרטה (Regret):
מערכת המשפט נתקלת במקרים שבהם מפגש מיני שהחל בהסכמה מלאה הותיר אצל האישה תחושת חרטה עמוקה, גועל או אכזבה ביום למחרת. לעיתים, מנגנון ההגנה הנפשי מתרגם את תחושת החרטה הזו, בחלוף זמן, לתפיסה סובייקטיבית שלפיה מדובר היה בכפייה.
3. מניעים של נקמה, קנאה וסגירת חשבונות; בדומה לכל תחום פלילי אחר, בני אדם (ללא קשר למגדר שלהם) מסוגלים להשתמש במערכת החוק כדי לפגוע באחרים מתוך רגשות פגיעה עזים כמו בגידה או נטישה, דחייה רומנטית, סיום חד-צדדי של קשר, או גילוי על בגידה עלולים לעורר יצר נקמה חריף.
בעולם שבו השחרת שמו של אדם בעבירת מין היא "עונש מוות חברתי", התלונה הופכת לכלי נשק אפקטיבי להרס מטרתו.
4. תביעות השתקה נגדיות (כפי שראינו בפרשת עטרי-וילנר);
לעיתים הגשת התלונה אינה יוזמה ראשונית של המתלוננת, אלא תגובת נגד אקטיבית למהלך שהגבר פתח בו (כמו איום בתביעת דיבה כספית או חשיפת מידע עליה). במצב כזה, הגשת תלונת אונס במשטרה משמשת כמגן משפטי מיידי כדי לעצור את המהלכים של הצד השני.
5. הפרעות אישיות ומצבים פסיכיאטריים; במקרים קיצוניים יותר, מדובר באנשים הסובלים מהפרעות אישיות (כגון אישיות גבולית או נרקיסיזם) או ממצבים פסיכיאטריים הגורמים להם לטשטוש בין מציאות לדמיון, או לצורך כרוני בתשומת לב, חמלה ומעמד של "קורבן" בעיני הסביבה והרשויות.
מערכת החוק בישראל מבוססת על העיקרון שכל אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו.
הטיעון "מה היא צריכה את זה" מנסה לדלג על הצורך בראיות אובייקטיביות ולהחליף את חזקת החפות של הגבר בחזקת אמינות אוטומטית של האישה - תפיסה שעומדת בניגוד מוחלט לעקרונות הצדק הליברליים.
מה הוא צריך את זה?
אפשר גם להחליף את השאלה בשאלה נגדית,
״מה הוא צריך את זה״? ההסבר הפסיכולוגיסטי (ובכוונה לא אמרתי פסיכולוגי) הוא שאונס בכפייה הוא אקט של שליטה ואלימות ולא של מין. זהו הסבר דחוק ששוב נשען על תאוריות מומצאות ואם בכלל אופייני לאנסים סדרתיים שמאפייניהם סוטים.
רוב מקרי האונס ועבירות המין הם בין מכרים ונובעים מפער בתפיסה (perception). אנשים ״רגילים״, לא עבריינים, לא מופרעים, גברים בדרך כלל, מועדים לביצוע עבירות מין במצבים גבוליים של העדר כוונה, כשמה שמפריד בינם לבין מעמד ״עבריין מין״ הוא בסה״כ תלונה.
אז מה הם צריכים את זה ??!!
