07/09/2026
הדירה בירושה – אבל מי מקבל את הכסף שהשקענו בה?
אחת האמירות הנפוצות בגירושין היא: "קיבלתי את הדירה בירושה, אז לבן או בת הזוג אין שום זכות בה."
נקודת המוצא אכן נוטה לטובת היורש: נכס שהתקבל בירושה במהלך הנישואין אינו נכנס אוטומטית לאיזון המשאבים בין בני הזוג.
אבל מכאן ועד למסקנה שכל שקל שהושקע בנכס במהלך עשרות שנות נישואין "נעלם" – המרחק גדול.
פסק דין מהתקופה האחרונה ממחיש את ההבדל
בני זוג שנישאו בשנת 1986 התגוררו במשך כ־30 שנה במבנה שנבנה על מקרקעין בהרצליה, שבהם לבעל היו זכויות שקיבל בירושה מאביו.
לאחר הפרידה ביקשה האישה לקבל מחצית מזכויותיו במקרקעין, בטענה שבמשך שנות הנישואין התנהלות הצדדים לימדה על שיתוף.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את הדרישה לבעלות בקרקע: לא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בנכס שירש הבעל.
אלא שבכך הסיפור לא הסתיים.
נקבע כי עלות בניית המבנה שבו חיה המשפחה במשך עשרות שנים – 190 אלף ₪ לפי שמאית בית המשפט – תיכלל באיזון המשאבים בין בני הזוג.
אז מה ההבדל?
צריך להבחין בין שתי שאלות:
למי שייך הנכס?
ו־מי השקיע כסף והשביח אותו במהלך החיים המשותפים?
יכול להיות שהקרקע תישאר בבעלות בן הזוג שירש אותה – ובכל זאת הצד השני יהיה זכאי להתחשבנות כספית ביחס להשקעות שבוצעו מכספים משותפים.
במקרים אחרים, כאשר קיימות ראיות משמעותיות יותר, עשויה להתעורר גם טענה ל"שיתוף ספציפי" בנכס עצמו.
מה כדאי לבדוק בזמן פרידה?
אם אחד מבני הזוג מחזיק נכס שהתקבל בירושה או במתנה, לא מסתפקים בנסח הטאבו,
צריך לבדוק:
- מאיפה הגיע הכסף לבנייה ולשיפוצים;
- האם שולמה משכנתה מכספים משותפים;
- האם הנכס שימש כבית המשפחה;
- כמה שנים התגוררו בו;
- אילו מצגים ניתנו בין בני הזוג;
- האם נעשו השקעות משמעותיות מכספי המשפחה.
השורה התחתונה?
ירושה אינה הופכת אוטומטית לרכוש משותף – אבל גם העובדה שהנכס התקבל בירושה אינה מוחקת בהכרח השקעות משותפות שנעשו בו במשך השנים.
בגירושין, לעיתים השאלה החשובה אינה רק "על שם מי הדירה", אלא מי מימן מה ומה באמת קרה בנכס במהלך חיי הנישואין.
המאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. נהלים, מועדים והדין עשויים להשתנות, ולכן יש לבדוק בכל מקרה את ההנחיות והדין העדכניים.
