02/06/2026
ייפוי כוח מתמשך – הוראה מחייבת או רק "המלצה"?
בימים אלה הגשנו לבית המשפט המחוזי בלוד ערעור עקרוני ובעל חשיבות משפטית מן המעלה הראשונה, שנוגע ללב האוטונומיה של הפרט ולעתידו של מוסד ייפוי הכוח המתמשך בישראל. הסיפור שמאחורי ההליך:
משרדנו מייצג אדם מבוגר שניהל מערכת יחסים זוגית כידוע בציבור במשך כ-30 שנה. לפני מספר שנים, חתמה בת זוגו (בעודה כשירה וצלולה לחלוטין) על ייפוי כוח מתמשך ובו קבעה הנחיה מקדימה חד-משמעית: גם אם תעבור להתגורר במקום אחר (עקב מצבה הרפואי), דירת המגורים המשותפת שלהם לא תימכר, ובן זוגה יוכל להמשיך להתגורר בה כנגד תשלום דמי שכירות עבור חלקה. למרות הנחיה מפורשת זו, ולאחר שמצבה של בת הזוג הידרדר לצערנו עקב מחלת האלצהיימר, הגישה מיופת הכוח (בתה) תביעה לפירוק שיתוף ומכירת הדירה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה בפסק דין קצר של עמוד אחד בלבד – ללא שורת נימוק אחת, ומבלי להתייחס כלל להנחיות המקדימות של הממנה או לעמדת האפוטרופא לדין שקבעה כי הממנה אינה כשירה להביע עמדה צלולה בהליך. למה התיק הזה קריטי לכל אחד מאיתנו?
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נועד להבטיח שאדם יוכל לשלוט על גורלו, על רכושו ועל כבודו גם ביום שבו לא יוכל עוד להביע את דעתו. מוסד ייפוי הכוח המתמשך מבוסס כולו על הרציונל של כיבוד רצון האדם. אם ערכאות שיפוטיות יאפשרו למיופי כוח לפעול בניגוד מוחלט להנחיות מקדימות מפורשות, ללא נסיבות קיצוניות ומבלי לספק כל נימוק משפטי – אנחנו מרוקנים מתוכן את אחד הכלים החברתיים והמשפטיים החשובים ביותר שנוצרו כאן בשנים האחרונות. הפיכת הנחיות מפורשות ל"המלצה בלבד" פוגעת בשיטה כולה ובביטחון של כל אזרח שמתכנן את עתידו. אנחנו יוצאים למאבק בבית המשפט המחוזי בלוד כדי להגן לא רק על קורת הגג של מרשנו, אלא על העיקרון המשפטי שקובע: רצונו של אדם – כבודו, וייפוי כוח מתמשך הוא חוק מחייב, לא המלצה. נמשיך לעדכן בהתפתחויות ובפסיקת המחוזי, שללא ספק תהווה אבן דרך בעיצוב ההלכה בנושא.
