08/05/2022
האם קיימת זכות ערעור על החלטת ביניים של ועדת ערר לענייני ארנונה כללית?
ערר שהגישה נישומה על חיובי ארנונה כללית, נדון בפני הרכב של ועדת ערר לענייני ארנונה כללית, שאחד מחבריו הוא דודו של בעל משרד עורכי הדין שייצג את הנישומה. העירייה שכנגדה הוגש הערר, ביקשה לפסול את השתתפות אותו חבר וועדה בדיונים הנוגעים לאותה נישומה, אך ועדת הערר דחתה את בקשת העירייה ברוב דעות.
על החלטה זו של ועדת הערר הגישה העירייה ערעור מינהלי, במסגרתו טענה שמאחר שחוק הרשויות המקומיות (ערר על חיובי ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר) אינו מסייג מפורשות את אפשרות הגשת ערעור מינהלי גם על החלטות ביניים, ניתן להגיש ערעור בזכות גם על החלטות ביניים. לחילופין נטען, שהגם שחוק הערר אינו מתייחס מפורשות לאפשרות הגשת ערעור מינהלי על החלטות ביניים, נסיבות המקרה מצדיקות, בהתאם למבחני הפסיקה, מתן רשות להגשת ערעור מינהלי על החלטת ביניים זו.
ביהמ"ש המחוזי (מינהלי) בחן את הוראת סעיף 6(ב) לחוק הערר, אשר לשונה "(ב) על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים", וקבעה ש"אין בידי לקבל את עמדת המערערת ולפיה בהיעדר קביעה מפורשת אחרת באותה הוראה, קיימת זכות ערעור גם אם מדובר בהחלטת ביניים".
השוואת הוראת סעיף 6(ב) הנ"ל לחוק הערר, להוראות חקיקה דומות, העלתה שגם במקרה שבו חל בדבר חקיקה הסדר המאפשר מתן רשות ערעור על החלטות מסוימות, קבעו בתי המשפט שאין בכך כדי "למנוע פרשנות ולפיה המושג "החלטה" מתייחס להחלטה סופית בלבד" (ר' רע"א 4990/05 ממן יעקב ו-80 עוררים אח' נ' עיריית הרצליה). גם במקרה של ערעור על החלטת ביניים לדחיית מועד דיון, שהוגשה על פי סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, אשר נוסחו דומה להוראת סעיף 6(ב) לחוק הערר, קבע בית המשפט העליון הנכבד ש"אין לערער אלא על החלטתה הסופית של הועדה" (ר' רע"א 3959/97 יהודה ברק ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור נתניה). מאחר שבעניין ועדות הערר לענייני ארנונה כללית, ההוראה היחידה שחלה בעניין ערעור היא הוראת סעיף 6(ב) לחוק הערר, נקבע שניתן לערער רק על החלטה סופית.
ואולם, בהתייחס לטענה החילופית של העירייה, לפיה כאמור יש לאפשר רשות ערעור על החלטת ועדת הערר הנוגעת לפסלות אחד מחבריה, צוין ש"בתחום האזרחי והפלילי כשמתעוררת טענת פסלות, עמדת המחוקק היא כי קיימת זכות ערעור על ההחלטה בעניין זה (ר' ס' 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). כשהתעוררה השאלה לגבי טריבונאליים שיפוטיים עליהם חל חוק בתי דין לעניינים מנהליים, אמנם לא סבר בית המשפט העליון כי קיימת "זכות ערעור מיוחדת" אף במקרה של ניגוד עניינים... עם זאת, אי ההתערבות באותו מקרה נבעה, כעולה מאותו פסק דין, מקיומו של סעד חילופי, של רשות ערעור ... ולא משום שמדובר בסוג החלטה שניתן להמתין בכל הנוגע לערעור לגביה עד לסיומו של ההליך".
בהתאם, נקבע ש"הוראת סעיף 6(ב) חלה כאמור על החלטות סופיות בלבד של ועדת הערר. עם זאת, בגדר המושג החלטה יש לטעמי לכלול גם את אותן סוגי החלטות שהינן בעלות אופי סופי ושיש לראותן כפסק דין לעניין שבמחלוקת. כך המקרה שבפני, שהוא חיצוני להליך הקונקרטי ושעניינו בשאלת סמכותה של ועדת הערר לדון בערר, והמקים למעשה את סמכותה לדון בערר".
לפיכך, נקבע שקמה זכות ערעור מנהלי בנסיבות בהן החלטת הביניים של ועדת הערר נוגעת לטענת פסלות, אשר הינה טענה בעלת אופי סופי.
