24/03/2026
היום פרסם משרד העבודה מסמך שלפיו הוא מאשר הפעלת עגורני צריח באמצעות שליטה מרחוק.
משרד העבודה יודע שהפעלה כזו אינה חוקית, אך בחר לעטוף את ההנחיה בשורה ארוכה של מסמכים ודרישות, כדי להעניק לה מראית עין של תקינות. החמור מכל הוא שמשרד העבודה, ובמיוחד המחלקה המשפטית ומחלקת האסטרטגיה, מודעים היטב לכך שחלק ניכר מן המסמכים שהם דורשים במסגרת ההנחיה הם מסמכי בלוף, שנועדו לייצר חזות חיצונית של סדר ועמידה בדרישות.
לכן, אם חס וחלילה תתרחש תאונה בעת הפעלת עגורן צריח באמצעות שלט רחוק, האחריות כולה מוטלת על משרד העבודה.
אני אנתח את דרישות משרד העבודה ואסביר מדוע מדובר, פעם נוספת, בבלוף — בדיוק אותו בלוף שנעשה בשחרור עגורני ארקין הסדוקים. גם כאן, בסופו של דבר, הכול יתפוצץ למשרד העבודה בפנים.
תנאי 1 – הפעלה על ידי מי שהוסמך להפעלת עגורן צריח ובעל ניסיון של שנתיים
לא ברור מכוח מה נקבע שמנופאי בעל ותק של שנתיים רשאי להפעיל עגורן באמצעות שלט רחוק, בעוד שמנופאי בעל ניסיון קצר יותר אינו רשאי לעשות כן. אין כל הסבר מקצועי, חוקי או רגולטורי לקו השרירותי הזה.
תנאי 2 – אפשרות השימוש בשלט רחוק מצוינת בספר היצרן
במשך 15 השנים האחרונות אישר משרד העבודה יבוא של עגורנים ללא ספרות יצרן בעברית ואף לא באנגלית. אני מזכיר: משרד העבודה הוא זה שרושם את דגמי העגורנים. במשך שנים הוא כלל לא דרש ספרי יצרן, ולכן אין לו מושג — או אפילו חצי מושג — באילו דגמים מופיעה אפשרות להפעלה באמצעות שלט רחוק ובאילו לא. זהו תנאי שנזרק לאוויר מבלי שנבדק דבר.
תנאי 3 – אישור מכון התקנים בדבר התאמת דגם השלט הרחוק לדגם העגורן
משרד העבודה יודע היטב שמכון התקנים כלל לא בדק את נושא השלט הרחוק. במשך שנים מכון התקנים לא פעל בהתאם לנוהל היבוא, לא ביצע בדיקות זיהוי, וכל הליך הבדיקה שלו לא היה בדיקה פיזית של העגורן אלא בדיקת ניירת בלבד. לכן גם כאן מדובר בתנאי בלוף, שמטרתו ליצור מראית עין של תקינות להחלטה שכבר התקבלה מראש.
תנאי 4 – הכנת תוכנית בטיחות שתתייחס לסיכונים ולמענים הנדרשים עקב הפעלת העגורן באמצעות שלט רחוק
כאן משרד העבודה טמן מלכודת ברורה, שמטרתה להפיל את האחריות על ממונה הבטיחות. משרד העבודה יודע היטב שאין לממונה בטיחות טיפוסי לא את הידע, לא את ההכשרה ולא את הניסיון לקבוע מהם כלל הסיכונים הייחודיים להפעלת עגורן צריח באתר בנייה באמצעות שלט רחוק.
חמור מכך: משרד העבודה מחזיק במסמך של מכון התקנים הקובע כי עגורני צריח תוכננו לעבודה מתא הפעלה עילי, בהתאם לתקן ISO 8566-3. אפילו מכון התקנים עצמו ציין בפני משרד העבודה שרמת הבקיאות שלו בנושא תקן זה ובהפעלת עגורנים בשליטה מרחוק היא מוגבלת. מכון התקנים גם הבהיר שאין בתקן דרישות פרטניות המתייחסות לסיכונים הנוצרים בהפעלת עגורן בשליטה מרחוק. משרד העבודה יודע את כל זה — ובכל זאת מיהר לגלגל את האחריות אל ממונה הבטיחות, כדי שיכתוב “תוכנית בטיחות”.
מחר, אם חלילה יתרחש אסון, יאמרו שממונה הבטיחות אחראי. זו בדיוק אותה שיטה שנעשתה גם בפרשת עגורני ארקין: זריקת האחריות על גורמים אחרים כדי לחפות על מחדלי הרגולטור.
תנאי 5 – משגיחי מסלול ואתת בהתאם לתקנות 55 ו-56
גם אלה תנאים שנועדו להעניק נופך מקצועי להנחיה לא חוקית, בזמן שמשרד העבודה יודע היטב שלמפעיל עגורן צריח באמצעות שלט רחוק אין שדה הראייה הקיים בהפעלה מתוך קבינה. מדובר בפער מהותי, שלא ניתן לרפא באמצעות ניסוח בירוקרטי.
תנאי 6 – אישור השתלמות עיונית ומעשית למפעיל העגורן באמצעות שלט רחוק
זו כבר שערורייה של ממש. משרד העבודה יודע שאין כיום הכשרה מסודרת ואין קורסים מוסדרים להפעלת עגורן צריח באמצעות שלט רחוק, ובכל זאת הוא דורש “השתלמות עיונית ומעשית”, כאילו קיימת בישראל מסגרת הכשרה מקצועית מוכרת ומוסדרת לעניין זה.
תנאי 7 – קיום בדיקות יומיות ושבועיות לפי תקנות 59 ו-60
גם כאן ברור למשרד העבודה שאף מנופאי לא יעלה לעגורן כדי לבצע את הבדיקות הנדרשות, ואז ירד לקרקע כדי להפעיל את העגורן באמצעות שלט רחוק. זו בדיוק אחת הסיבות שבגינן התקנות שוללות בפועל הפעלת עגורן מן הקרקע — משום שלא ניתן לאכוף ולא ניתן לקיים כך את הוראות הדין בדבר בדיקות יומיות ושבועיות. המשמעות המעשית ברורה: עכשיו גם לא יבצעו בדיקות כנדרש.
שימוש בציוד מגן אישי בהתאם לתקנות הבטיחות
זוהי הוראה שנשמעת נכונה על הנייר, אך בפועל היא רק ממחישה את הבעיה: הפעלת עגורן באמצעות שלט רחוק חושפת את המנופאי לסיכונים רבים שלא נועד ולא הוכשר להתמודד איתם — ובהם נפילה ממקומות גבוהים, חשיפה לסיכונים תפעוליים בתוך האתר, וסיכונים נוספים הנובעים מהעובדה שהוא אינו מוגן עוד בתוך תא ההפעלה.
תנאי 8 – הפעלת העגורן באמצעות שלט תותנה בבדיקת העגורן על ידי בודק מוסמך, שיאשר שלא קיימת סטייה מהותית מהדגם הרשום בפנקס
אך כיצד בדיוק ניתן לבדוק “סטייה מהותית”, כאשר לא מכון התקנים ולא משרד העבודה אספו ניירת מסודרת, לא בדקו את נושא השלט הרחוק, ובמקרים רבים כלל אין ספרות יצרן מסודרת לעגורנים? גם כאן מדובר בדרישה ריקה מתוכן, שנועדה להטיל אחריות על הבודק המוסמך בלי לספק לו תשתית אמיתית לבדיקה.
בשורה התחתונה
מה שמשרד העבודה עשה כאן הוא ניסיון שקוף לצאת ידי חובה: הוא קבע רשימה ארוכה של מסמכים, אישורים ודרישות למראית עין בלבד, כדי שיוכל לגלגל את האחריות למחדליו על המנופאים, על הקבלנים, על ממוני הבטיחות ועל הבודקים המוסמכים.
אני מציע לכל מי שמוטלת עליו אחריות מכוח המסמך הזה להיזהר מאוד.
המקור המרכזי לתאונות החמורות בתחום המנופים במדינת ישראל אינו רק בשטח, אלא בראש ובראשונה ברשלנות מקוממת של משרד העבודה עצמו — ושל כל אותם “חכמולוגים” שיושבים במשרדים, ממציאים כללים בניגוד להוראות החוק והתקנות, ואז דואגים להפיל את האחריות על אחרים כשמתרחש אסון.
