27/01/2026
🔸 הכסף מסובב את העולם ! 🔸
(במיוחד כשאתה גרוש מתוסכל וממורמר)
₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪₪
( אזהרה! ⚠ פוסט ארוך, שעלול לעצבן חלק
מכם. מה לעשות? האמת כואבת! אבל מה
עדיף? להיות בת יענה ולטעות?!
הנה מה שלא יגלו לכם עורכי הדין שלכם.
זה לא משתלם להם! )
אני יודעת, שיש שיגידו שזה נושא מלוכלך, אבל אין ברירה - חייבים לדבר גם עליו (אגב, לדעתי, חשיבה שכזו היא מגבילה. כסף הוא אמצעי נצרך. שחררו רגשות שליליים לגביו).
תרשמו לפניכם כלל:
*******************
מי שעדיין חי כמו בתקופה הקדומה, כשבגרוש היה חור, יהיה גרוש מתוסכל וממורמר מאוד!
למען הסר ספק, הכוונה כאן לשני ההורים.
ואסביר:
-----------
מניסיון של למעלה מ--26 שנים, כעו"ד וכמגשרת לגירושים, גיליתי שאנשים מספרים לעצמם סיפור מאוד יפה, אבל דמיוני לחלוטין עם השלכות מאוד
לא נעימות. להם ולסובב אותם.
משום מה, כשאנשים נשואים הם חיים בתחושה שהכל אפשרי. כלכלית. יוצרים מינוסים מטורפים, אבל בגדול - ממש נהנים מהחיים!
עובדה, תסתכלו בתמונות שהם מעלים ברשתות לכל חברים...
●אלא מה?●
~~~~~~~
כשאשליית השפע מגיעה גם לחיים האישיים והם מחליטים (בצדק או שלא) שהגיע הזמן להגיד שלום ולהתחיל בחיים חדשים הם נתקפים לפתע במחלת השכחה. גם בגיל 30.
פתאום, הכל נראה רע. גם הצד השני וגם המצב הכלכלי והחיים בכלל.
●אז מה הם עושים?●
~~~~~~~~~~~~
במקום להתמודד בצורה בוגרת עם המציאות הם מנסים (לעיתים בכוח) להטיל את האחריות על הצד השני. לא רק האחריות למשבר האישי אלא לכל נסיבות החיים שהשתנו, ובראשן - למצב הכלכלי.
●ולמה אני אומרת מחלת השכחה?●
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כי הם "שוכחים" מספר נתונים בסיסיים:
---------------------------------------------------------
1. שלטנגו צריך שניים. כן, גם לויכוח, לפגיעות, וגם - לשלום בית.
2. שבחיים משותפים (וכזו היא זוגיות גם אם יש בה הפרדה רכושית עקרונית) הקופה המשפחתית היא משותפת (בקונסטלציה כזו או אחרת). לפחות, בכל הנוגע לצרכים הבסיסיים ההכרחיים.
גם זה משתנה כשנפרדים.
3. שהמינוס היה שם תמיד, ומה שלא הספיק להם כשהיו ביחד, בהכרח לא יספיק לשני בתים.
●מה המשמעות?●
~~~~~~~~~~
שכל הורה שחי בנפרד צריך לשאת בהוצאה חודשית נוספת ומשמעותית באופן יחסי. "השמיכה" קצרה, אך אין מנוס, עליה להספיק לכל בני המשפחה גם כשהם בנפרד.
ולכן, רמת החיים תרד כל זמן שלא תפעלו בעצמכם לשנות אותה. העול הכספי לא יוטל רק על צד אחד!
(גם כשנראה אחרת זו רק אשליה. "זמן = כסף", מסכימים? למעשה, זה יותר מכך. כסף הוא אמצעי נצרך אך גם נצבר, זאת בניגוד לזמן-חיים, שמתכלה לעד. למעשה, אב שבוחר להתחמק ואינו שותף פעיל במחצית מהזמן בהכרח נוטל זמן חיים, התקדמות מקצועית והכנסה מהאם. על זה הוא צריך לשלם, והרבה יותר ממה שפוסקים בתי המשפט כיום עבור דמי טיפול או הבדל יחסי בזמני השהות לרבות הוצאות מדור. כי זה לא הוגן שצד אחד ייהנה מהתקדמות מקצועית ואישית, מזוגיות חדשה ובילויים וצד אחר יהיה האחראי העיקרי על הילדים).
●מה המסקנה מכל זה?●
~~~~~~~~~~~~~
✅ ️שאם התנהלתם עם מינוס קבוע כזוג -
בוודאי יהיה לכם אחד כזה גם בנפרד.
✅ ️זו המשמעות של החיים בנפרד.
כל אחד יישא בנטל שלו. בנפרד.
✅ ️הבאתם ילדים לעולם,
קחו אחריות גם כשאתם כבר לא ביחד.
✅️את לא "תוציאי לו את הנשמה"
ואתה לא "תמרר לה את החיים"!
(כן, לצערי, אלו משפטיים אמיתיים, שהורים
לכאורה נורמטיביים אומרים לעוה"ד מייצגים)
את תהיי אמא במשרה מלאה וגם מפרנסת חרוצה,
ואתה תהיה אבא מעורב במשרה מלאה וגם מפרנס.
וזה אומר חברים, שכל האבות, שלא רוצים להרגיש כספומטים בלבד צריכים למלא בתוכן ובמעשים יומיומיים את המושג "אבא" בחיי הילדים.
זה אומר, להיות מעורבים באופן מלא בכל היבט רפואי, לימודי וחברתי של הילדים. בתכנון העתיד שלהם, בליווי ובתמיכה הרגשית בהם. כל יום.
לא רק ביום שנקבע בפסק הדין, ולא רק עד סיום השירות הצבאי.
●למה?●
~~~~
כי אנו מאמינים בהגינות ובשוויון, והכי חשוב, כי זו טובת הילדים!
זה אומר שהחיים מתנהלים כשהילדים בראש מעייניהם של ההורים. תמיד. לא לרגעים. וזה אומר שהם יהיו תמיד קודמים!
מי שבוחר להתנהל אחרת ומסתכל רק על "החור שבגרוש", למעשה אימץ לעצמו צורת חשיבה ארכאית, שחלפה מן העולם, אבל אז - שלא יתפלא שחייו יתנהלו באופן חורק כראוי למנגנון כה ישן.
●ומה לגבי חזקת הגיל הרך?●
~~~~~~~~~~~~~~~~~
למעשה, זו המצאה של סוציולוגים ש - איך לומר בעדינות? התיישנה.
מי שעדיין מחזיקות בה הן "פמינסטיות" בעיני עצמן, שבפועל מעדיפות להנציח מציאות שובניסטית, בה נשים הן המין המוחלש בחברה ( והכל ממניעים אינטרסנטיים, כי בלי מין מוחלש
אין זכות קיום לארגונים שלהן על תקציביהם,
מובן?).
ומה עם הדין האישי הדתי? וחיוב האב בכל צרכי
הילדים עד היותם בני 6 שנים?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ובכן, נשים יקרות, תענו לעצמכן בכנות -
כמה מכן התחתנו ו/או הביאו ילדים לעולם
מתוך אמונה עמוקה בבורא עולם
וניהלו חיים דתיים עד שהוחלט שנפרדים?
מי שלא - ואלו הרוב - מתבקשות
להמשיך להתנהל בהתאם.
חסל סדר צביעות, אנוכיות וקטנוניות!
רציתן חיים חילוניים ?
בבקשה, זו ההשלכה!
כן, גם ובמיוחד ביחס לכל מי שמצדד בהפרדת הדת מהמדינה ותומך ב"הלכת שרגאי" המאפשרת לבית הדין הרבני לדון במזונות הילדים רק עם קבלת הסכמת שני ההורים.
(רק לשימת ליבכם, כי רצון האימהות לאמץ את
הדין הדתי ביחס לפסיקת המזונות מן הראוי
שיחייב אותן גם ביחס לדיני הירושה הדתיים,
לפיהם הנשים לא יורשות. זאת משום שאתם
יודעים, או שלא, "כלאיים" על פי ההלכה הם
אסורים...ככה זה - אי אפשר לאכול את העוגה
וגם להשאיר אותה שלמה)
כמו כן לידיעתכם, הלכה זו נפסקה אי אז, כשהאם היתה מניקה ומטפלת בלעדית בילדים עד גיל 6 ועשתה את כל פעולות הבית וגידול הילדים.
בלי אמצעים מודרניים כמו : מקרר, מכונת כביסה, תנור גז, חשמל. שלא לדבר על מכונת תפירה, מיקרוגל, מייבש כביסה, מדיח כלים, הזמנת אוכל מהסופר, רכבים, טלפונים לרבות ניידים, רכישת בגדים באינטרנט, מחשב, גנים, צהרונים וכדומה.
פעם מזמן, כשרק האבות היו דואגים להביא הביתה את המזון שהכינו האימהות מידי יום כי בפניהן לא היתה פתוחה הדרך לניהול קריירות.
ובכלל, על פי הר"ן החובה לזון את הילדים תקפה רק מתוך חיוב הבעל לדאוג למזונות האישה
כלומר - רק בזמן שהם נשואים,
וזאת מתוך חובתו לדאוג למזונות האישה.
משמע, לא נשואים = אין חובה!
(כנ"ל כמובן ביחס לידועים בציבור או כאלו שהם רק הורים במשותף).
ובאשר לדתיים, אלה האמיתיים, הם ודאי יודעים שההלכה היא על-זמנית, שכן מטרת קיום המצוות היא קיום החיים, שהרי כתוב "וחי בהם!".
מעבר לכך, כפי שציין הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של העיר ר"ג :
~~~~~~~~~~~~
"החיים המודרניים שינו את המערך הבין זוגי,
מבנה המשפחה השתנה. ההלכה קבעה מסגרת
לחיים המשותפים, אולם בהשתנות הנסיבות
השתנו גם הדרישות ההלכתיות"
(מתוך מאמרו: "מבנה חדש במשפחה המודרנית", מכללת תלפיות, אייר תש"ס. אהה- כבר לפני 20 שנה!).
כך הסביר הרב את הצורך כיום שגם האישה תצא לעבודה, וגם הבעל יהיה שותף מלא בניהול הבית וגידול הילדים.
(זאת בניגוד לזכות העומדת לטובת האישה על פי
ה"כתובה". שם מתחייב הבעל לדאוג לכל צרכיה
בעודה נשואה. תראו מה זה - התבטלה החובה
לזון את האישה כשזו עובדת או מסוגלת לכך בלי
כל צעקה. כן, גם בפסיקה).
ואם כך הוא כהם נשואים,
על אחת כמה וכמה שכך גם כשנפרדים.
מכאן, אין מצב שכשמתגרשים האבא יהיה מסכן ומורעב, ובבית האם תהיה שמחה ורווחה.
זה לא הוגן, לא הגיוני, לא אנושי ואינו משרת את טובת הילדים.
ואם תקשו ותטענו, שהאישה לא עבדה מאז שנולדו הילדים (כדי לטפל בהם. ברור!) או שהיא מרוויחה פחות בהרבה מהאב, כי הילדים עוד קטנים... ⬇️
●מה אז עושים כשמתגרשים?●
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
קודם כל, גברים, זו אשמתכם!
היה עליכם לדאוג שהאישה תצא לעבוד, תממש את עצמה ותרוויח לפחות כמוכם. בעיקר משנולדו הילדים. כי ככה זה כשאוהבים. דואגים האחד לטובת השני. ועל טעויות (או שיקולי נוחות) משלמים.
בנוסף, מחובתכם היה לשאת במחצית מנטל ניהול ואחזקת הבית וגידול הילדים עוד כשאתם נשואים. בדיוק כפי ששניכם תידרשו לעשות כגרושים.
אבל אל דאגה, גם לזה יש פתרונות הוגנים והגיוניים.גם כשהילדים הם "קטני-קטנים".
כי בינינו, מה כיום ההבדל בין ילד בן 4 לילד בן 6?
למה רק מגיל 6 יישאו שני ההורים במזונות הילדים?
ועדיין - לא יודעים כיצד נכון להתנהל כשנפרדים?
באיזה אחוז מהוצאות יישא כל אחד מההורים?
אלו חישובים פשוטים שבהם ישמחו לסייע לכם המגשרים!
●הידעתם?●
~~~~~~
במקומות רבים בעולם המערבי אלו נתונים שידועים מראש למתגרשים. לכן ביחס אליהם כלל לא מתנהלים הליכים משפטיים יקרים וממושכים.
מכאן שאין כל סיבה וטעם לנהל מלחמות עולם במשך שנים. זה לגמרי מיותר וסתם מוסיף סבל וכאב, ולא רק לילדים שלכם.
פנו לגישור, קחו אחריות, בחרו להתנהל בחוכמה והגיעו להבנה ולהסכמה.
●איך זה יקרה?●
~~~~~~~~~
כשתביאו אתכם הגינות ואהבה.
אם לא לצד השני ולעצמכם, אז לילדיכם.
אתם חייבים להם לפחות את זה!
אחרי הכל, אתם ה"מודל-לחיים" שלהם.
עשו מאמץ אמיתי להיות ראויים לתואר המחייב!
●ואיך זה מסתדר עם הפסיקה והחוקים?●
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בקלות. הנה עוד סוד שלא יגלו לכם עוה"ד!
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, זה שהגדיר את הזכויות והחובות שלכם כהורים לילדים, מקנה לכם גם את הזכות לקבוע ולחלק את האחריות ההורית ביניכם.
וזאת, לא רק כשאתם נשואים או חיים ביחד אלא גם (ויש שיאמרו "ובעיקר") כשאתם נפרדים.
כלומר, די שתערכו הסכם מפורט, שיאושר על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני.
אין באמת צורך לפתוח בהליכים משפטיים ממושכים, יקרים ומורטי עצבים.
🔸רוצים להתקדם להסכם-גירושים הוגן ואנושי?
🔸הסכם שמשקף את האמונות, הצרכים
והמטרות של המשפחה שלכם?
אתם מוזמנים ליצור עימי קשר בנייד
050-3320082 או לכתוב לי למייל [email protected]
בציון שמכם ומספר הנייד שלכם.
מבטיחה לחזור אליכם!
שלכם,
מור מזור,
עו"ד ומגשרת מוסמכת.
#גישור #גירושים #הסכםגירושים
