13/08/2026
בהחלטה שניתנה לאחרונה בתיק פש"ר 16200-01-14 בבית המשפט המחוזי מציף סוגיה חשובה: עד כמה נאמנים רשאים להרחיב את גבולות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, ועד כמה עליהם להיזהר מלייחס לחייבים “הענקות אסורות” ללא תשתית עובדתית מוצקה.
במקרה שנדון, הנאמן ביקש לבטל תשלום משמעותי שניתן לבני משפחה של חייב במסגרת פינוי מקרקעין, בטענה שמדובר בהברחת נכסים מקופת הכינוס. לאחר בחינת ההסכמים, שמיעת עדויות וסקירת ההיסטוריה המשפטית הארוכה של הנכס – בית המשפט דחה את הבקשה.
מה קבע בית המשפט?
לא הוכחה הענקה לפי סעיף 96.
הנאמן לא הצליח להראות שהכספים ששולמו לצדדים שלישיים היו נכס של החייב מלכתחילה.
הפיצוי שולם למי שהחזיקו בפועל בנכס.
ההסכמים הצביעו על כך שהפינוי בוצע מול המחזיקים בפועל, ולא מול החייב, שלגביו כבר נקבע בעבר שאין לו זכויות בנכס.
החייב לא היה זכאי לפיצוי כלל.
ההסכמים קבעו במפורש שלא ישולם לו דבר, ואף ייתכן שהיה עליו לשלם דמי שימוש – ואלו נמחלו לפנים משורת הדין.
אין בסיס לטענת “הברחת נכסים”.
לא הוצגה ראיה שמקשרת בין הפיצוי לבין החייב או שמלמדת על ניסיון להסתיר נכסים מקופת הכינוס.
חשד אינו תחליף לראיות.
בית המשפט הדגיש כי אין די בתחושה או בהשערה – נדרש בסיס ראייתי ממשי.
המסר הרחב: נאמנות אינה מרדף
החלטה זו מזכירה עיקרון יסודי:
תפקיד הנאמן הוא להגן על קופת הנשייה – אך לא להפוך כל תשלום לגיטימי של צד שלישי לחשד להברחת נכסים.
הליכי חדלות פירעון אינם אמורים להפוך למאבק אוטומטי מול החייבים ובני משפחתם.
יש להבחין בין הברחת נכסים אמיתית לבין מצבים שבהם צדדים אחרים מקבלים פיצוי לגיטימי עבור זכויותיהם או החזקתם בפועל.
מערכת חדלות הפירעון בנויה על איזון:
הגנה על הנושים מצד אחד, ושמירה על זכויות צדדים שלישיים מצד שני.
כאשר נאמנים פועלים מתוך הנחה שכל תשלום הוא “הענקה אסורה”, הם עלולים לפגוע שלא לצורך באנשים שאינם חלק מההליך – ולעיתים גם לעכב את ההליך עצמו.
פסק הדין הזה מדגיש שהפעלת סמכויות הנאמן חייבת להיות מבוססת על עובדות, מסמכים וראיות – ולא על השערות.
הוא גם מזכיר שהגנה על הנושים אינה מתירה הרחבת יתר של סעיף 96 או פגיעה בלתי מוצדקת בצדדים שאינם החייב.
משרד עורך דין אייל אשכנזי מתמחה בפשיטת רגל והוצאה לפועל ומייצג זוכים וחייבים שנקלעו בעל כורחם למערכת סבוכה זו תוך מתן פתרונות להפטר חובות וייעוץ משפטי מקצועי.
