29/06/2016
בתקופה האחרונה וגם לפני כן עקבתי הרבה אחר הרבה פוסטים בעניין פינוי שהוא גירוש תושבים מבתיהם שהיו בעבר נכסי נפקדים או בתי ישובים ושכונות ספר או בתי בוני הארץ והמדינה מראשיתה.
סימנתי כמעט באורח שיטתי "אהבתי" שהוא בלע"ז לייק כי זה הסימן וזה הביטוי שמאפשרת הטכנולוגיה בה אנו מתנהלים כעת.
אך לא בגלל שאני אוהב את הסיטואציה ואת התוכן ואת הנסיבות שהביאו לפרסום הפוסטים האלה ולא בגלל שאני אוהב לראות ולשמוע צער וסבל המשפחה והמשפחות מושא הפוסט. אלא בגלל שאני אוהב את המשפחה ואת האנשים היקרים האלה למרות שאת רובם טרם זכיתי להכיר אולם אני מכיר ואוהד את ערכם כבני אדם את ערכם כבני עמי את ערכם כאזרחי המדינה את ערך תרומתם יחד עם שאר בוני הארץ והמדינה . אני מכיר ומבין את הסבל ואת העוול שנעשה עמם.
דעו לכם שמקום בו הרשויות ובעלי התפקידים החל מפקידי מינהל מקרקעי ישראל ופקידי ממשלה ועד לשופטים ולשוטרים ולעובדי ההוצל"פ. - במקום שהם מגלין אטימות לב מיוחדת ומייחסים למסכנים מעמד,של פושעים (או פולשים) כביכול הרי שזה מלמד על כך שמצפונם של מקבלי ההחלטות ושל מבצעי ההחלטות מעיק עליהם וכדי להלחם במצפון של עצמם הם מקטרגים שלא בצדק על הקורבנות. הרי קל יותר למצפון לפגוע ב"אנשים רעים " . אז כשפוגעים באנשים שאינם רעים משקיטים את המצפון על ידי שמדביקים לקורבנות תווית של " רעים".
אם היו הפקידים. והשופטים והשוטרים עושים את המעשה בדמע ובבכי תוך הבנה והכרה בצער של המשפחות הילדים והזקנים. היינו מבינים גם אן לא מסכימים שהם מאמינים וחושבים שכך אכן נכון וכך הצדק. משנזקקים בעלי התפקידים להשקיט מצפונם ולהצדיק מעשיהם על ידי הדבקת תווית של "רעים" לתושבים האומללים הרי שהדבר מלמד על כך שמקבלי ההחלטות ומבצעי ההחלטות יודעים שההחלטות ותוצאות מעשיהם אינן צודקות ולא הוגנות ונעדרת רגש אנושי.
כך לא בלבד שהמשפחות היקרות מקבלות עונש במקום הכרה ופרס אלא שבנוסף מכתימים את שמם ושם אבותיהם ושם צאצאיהם לדורות הבאים באות של שקר אות של "פולשים" שעה שהאמת היא שאינם פולשים אלא חלוצים הראויים לא פחות מכל חלוץ ומכל קבוצת חלוצים אחרת מבוני הארץ והמדינה. כך בונה השיטה דור ועוד דור של אנשים אומללים שבמקרה הטוב ישארו שומרי חוק,מנוכרים ומתוסכלים ואשר מהם ומצאצאיהם עיקרו מקבלי ההחלטות ומבצעי ההחלטות את יכולת מימוש הפוטנציאל ואת המוטיבציה ליצור ולבנות ואת האמונה והאמון ברשות .
אולי ימצא מי שיתעשת ברגע האחרון .
עצוב. כואב. מקומם מתמיה.
נחזק ידי קורבנות הנסיבות האומללות ונשתדל להושיט להם יד ולפייסם בדברים ברגעים הנוראים האלה.
