01/09/2026
בשנת 1966 ניתנה החלטה של בית המשפט העליון בארה”ב ב’פרשת מירנדה’ (Miranda v. Arizona, 384 U.S. 436 (1966 נוסח האזהרה הופיע רבות בסיטואציית מעצר בסדרות מתח אמריקאיות:
1. יש לך הזכות לשמור על שתיקה.
2. כל מה שתאמר עלול לשמש נגדך בבית המשפט.
3. יש לך זכות לעורך-דין שיהיה נוכח כעת ובכל חקירה בעתיד.
4. אם אינך יכול להרשות לעצמך עורך דין, אתה רשאי שימונה לך מטעם המדינה.
שלושה חודשים לפני שניתנה הפסיקה, ארנסטו מירנדה נעצר בחשד שגנב 8,000 דולר מסניף בנק בפניקס, אריזונה. במהלך החקירה שבה לא הוצע לו עורך-דין, הודה מירנדה לא רק בגניבה אלא גם ב”אונס” שבוצע קודם לכן. הוא נשפט ונידון לעשרים שנות מאסר. ערעור הביא את המקרה קודם לבית המשפט העליון של אריזונה ואחר-כך לבית המשפט העליון האמריקני. ב-1966 העניק בית משפט עליון למירנדה משפט חוזר שבו ההודאה שלו לא תתקבל כראיה, וביסס את “זכויות מירנדה” של נאשמים, הזכות הבסיסית שלא להפליל את עצמם. הבסיס החוקתי לזכות זו הוא התיקון החמישי לחוקה, שבית המשפט קבע כי הוא חל מרגע שאדם נעצר במשטרה.
תמציתן של זכויות מירנדה היא כי חובה ליידע חשודים בזכויותיהם החוקתיות קודם לחקירה במשטרה. והנפקות היא כי התביעה במשפט איננה יכולה להשתמש בהודאה של החשוד שניתנה בעת היותו במעצר, אלא אם מוכח כי המשטרה פעלה על-פי ביטחונות המספקים הגנה בפני הפללה עצמית של החשוד. במובן מסוים זהו היבט של הדוקטרינה המשפטית האמריקנית של “פירות העץ המורעל”, הקובעת כי לא ניתן להשתמש בבית המשפט בראיות שהושגו שלא כדין (למשל, תוך שימוש בהאזנת סתר לא חוקית), גם אם בעזרתן נחשף פשע חמור.
זכויות מירנדה במשפט האמריקני, כוללות את זכותו של החשוד להיות מיודע באופן ברור בדבר זכות השתיקה שלו, בליווי הסבר כי כל מה שיאמר עלול לשמש כנגדו בבית המשפט; בדבר הזכות לנוכחות עו”ד בזמן החקירה, וכי אם אינו יכול להרשות זאת לעצמו – ימנו לו עו”ד כזה.
המשפט הישראלי אינו מחיל באופן אוטומטי את “אזהרת מירנדה” האמריקאית, אך אימץ כללים דומים בין היתר במסגרת פסק דין תקדימי (הלכת יששכרוב) שמחייב את המשטרה ליידע חשודים על זכויותיהם.
לכן היוועצות עם עו”ד למשפט פלילי עם ניסיון רב שנים היא חובה וקריטית וכמה שיותר מוקדם מרגע האירוע.
050-8616369
