משרד עו"ד ארז אדיר רביב

משרד עו"ד ארז אדיר רביב משפט אזרחי- דיני חוזים, דיני משפחה, הוצאה לפועל, דיני עב? משרד בעל חשיבות להון האנושי ולנושא המשפטי יחד

18/12/2014

לעורכי הדין הירושלמים:
בשל שינוי מעצמאי לשכיר יש ברשותי תיקים להעביר .
כל מי שמעוניין יצור קשר איתי בפרטי

10/12/2014

בושה וחרפה לקולגות אשר מוכנים לכתוב כך לבית המשפט
מצ"ב החלטה בית המשפט המחוזי תל אביב
חברים יש לשמור על שפה נאותה .
רמש (ת"א) 8287-10-14 א.ע נ' ר.ע
1
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
רמ״ש 8287-10-14 ע. נ' ע. ואח'
תיק חיצוני:
בפני כב' השופט שאול שוחט
מבקשים א.ע.
ע״י ב״כ עוה״ד ערן בן עוזר
נגד
1. ר.ע.
2. ע.ע.
ע"י ב"כ עוה"ד עזרא אשרי
מיני-רציו:
* בית המשפט הורה לב"כ המבקשת לתקן את כתב הטענות שהגיש היות ומדובר בכתב טענות מביש, פוגעני
ובלתי ראוי. נפסק, כי שיבוץ טענות, תהיות ורמיזות כלפי טוהר ליבו של בית המשפט קמא, במסגרת ערעור
(שאינו ערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט) חורגת מהמקובל.
* דיון אזרחי – כתבי -טענות – ניסוחם
המבקשים הגישו בקשת רשות על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שנוסחה באופן פוגעני.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין לאפשר לכתב טענות מסוג זה לבוא בשערי בית המשפט, ואין להידרש אליו בטרם יתוקן וייגרעו ממנו כל
ההערות והביטויים הפוגעניים שכוונו אל בית המשפט קמא.
בין אם עסקינן בבקשת רשות ערעור ובין אם עסקינן בערעור – מדובר בכתב טענות מביש, פוגעני ובלתי ראוי
שרצוף בביטויים עולבים כלפי בית המשפט קמא.
שיבוץ טענות, תהיות ורמיזות כלפי טוהר ליבו של בית המשפט קמא, במסגרת ערעור (שאינו ערעור על החלטה
בבקשה לפסלות שופט) חורגת מהמקובל, ויש לראות התבטאויות אלו כהמשך ישיר ליתר הטענות הבלתי ראויות
והפוגענות שהופנו כלפי בית המשפט קמא בכתב הטענות.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
8287 ע. נ' ע. ואח' 10 רמ"ש 14
תיק חיצוני:
4
1 מתו
1
בפני כב' השופט שאול שוחט
 מבקשי
א.ע.
עוזר  ב  ע"י ב"כ עוה"ד ער
נגד
 משיבי
1. ר.ע.
2. ע.ע
ע"י ב"כ עוה"ד עזרא אשרי
2
החלטה
3
4
במקור ש.ש. ) על החלטת בית המשפט לענייני משפחה 5
לפניי "בקשת רשות ערעור (או ערעור) " ( כ
6 . 1.9.14 & אביב (כב' השופט י.שקד), בתמ"ש 19490/05 , מיו  במחוז תל
7
לאפשר לכתב טענות מסוג זה לבוא בשערי בית המשפט, 8  בכתב הטענות החלטתי כי אי  לאחר עיו
שכוונו אל 9 & הפוגעניי & וייגרעו ממנו כל ההערות והביטויי  יתוק & בכוונתי להידרש אליו בטר  ואי
בית המשפט קמא. 10

10/12/2014

רשת חנויות האופנה פיטרה מנהלת אזור כחודש וחצי לאחר שהחלה בעבודה, בטענה שלא עמדה ביעדי המכירות. אלא שהפיטורים בוצעו שבוע ימים בלבד אחרי שהודיעה על היריון. סמיכות הזמנים ומהירות הפיטורים הביאו את בית הדין לקבוע כי הם היו פגומים.

בדצמבר 2011, בחלוף כחודש של הכשרה, החלה מנהלת אזור חדשה לעבוד ב"עונות" - רשת חנויות אופנה לנשים במידות גדולות. כחודש לאחר מכן הודיעה העובדת למנהל הרשת שנכנסה להיריון. כשבוע לאחר מכן, זימן אותה מנכ"ל החברה לשיחה, שבסופה פוטרה.

לכתבות נוספות בנושא:
•הרתה בחל"ת: זכאית לדמי לידה וגמלת שמירת הריון?
•העובדת התפטרה כדי לטפל בבתה - האם היה עליה לתת הודעה מוקדמת?

כעבור כארבעה חודשים, פנתה האישה לרשת בדרישה לפיצוי עקב פיטוריה בעת היריון. מאחר שהרשת סירבה והכחישה כי להיריון היה קשר לפיטורים, נאלצה האישה לתבוע אותה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

התובעת טענה כי פוטרה בשל ההיריון, ללא שימוע ובחוסר תום לב. לטענתה, באופן תמוה, כבר בריאיון העבודה שלה עם מנכ"ל הרשת (שנפטר בינתיים) היא נשאלה אם היא מתכננת להקים משפחה.

היא טענה, כי לא ייתכן שהיעדים הם הסיבה לפיטוריה רק חודש וחצי לאחר שנכנסה לתפקיד, שכן קיבלה לידיה אזור כושל שהצריך פעולות שיקום וגיוס עובדים שלוקחות זמן.

הרשת, מצידה, עמדה על כך שהתובעת פוטרה בשל הישגיה הנמוכים ולאחר שהוזהרה והודתה בעצמה כי אינה מסוגלת למלא את התפקיד.

הרשת טענה כי התובעת – שהתקבלה לתקופת ניסיון בלבד – קיבלה לידיה אזור מצליח אך כשלה בניהולו. ההחלטה לפטרה, התעקשה הרשת, לא הייתה קשורה להיריון, שהרי הרשת מעסיקה נשים רבות שיצאו לחופשת לידה וחזרו.

אחרים קיבלו הזדמנות, התובעת לא

השופטת קרן כהן קבעה כי אמנם ההיריון לא היה השיקול היחיד בפיטורי התובעת, ואולם, המהירות בה פוטרה כמו גם סמיכות הפיטורים למועד ההודעה על הריונה, מעידים כי היה זה אחד השיקולים לפיטוריה.

השופטת שוכנעה, שאלמלא ההיריון לא היו מפטרים את התובעת כל כך מהר אלא היו נותנים לה הזדמנות להוכיח את עצמה, כפי שנתנו למנהלים אחרים ברשת, והחליטה שדי בכך כדי "להכתים" את הפיטורים בחוסר חוקיות.

נפסק, כי בניגוד לגרסת הרשת, הוכח שמצבו של האזור שניהלה התובעת היה בכי רע ושלא עמד ביעדים תקופה ארוכה למדי, בין היתר בשל קשיים אובייקטיבים כמו מחסור בכח אדם.

לנוכח דברים אלה, קבעה השופטת, כי אי העמידה ביעדים בתוך חודש וחצי לא הייתה פגם מהותי שהצדיק את פיטורי התובעת.

השופטת הוסיפה כי קלטת השיחה עם המנכ"ל מהווה ראיה חשובה ביותר לכך שלהיריון היה משקל בהחלטת הפיטורים.

כמו כן, העובדה שהמנכ"ל אמר בשיחת הפיטורים שהופתע מההיריון ואף ניסה להוכיח לתובעת שהייתה בהיריון כבר בעת הראיון – מחזקת את טענתה כי נשאלה על כך עוד בראיון העבודה ומצביעה על פגם בהתנהלות הרשת.

השופטת כהן קבעה כי טענות הנתבעת שהיא מעסיקה עובדות שהיו בהיריון אינה רלוונטית כלל בשל הקביעה שההיריון לא היה השיקול היחיד לפיטורים אלא שימש כ"זרז".

לנוכח מסקנות אלה נקבע שהתובעת זכאית לפיצויים על פיטורים בחוסר תום לב, על הפרת חובת השימוע ועל הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אם כי השופטת לא נעתרה לכל הרכיבים והסכומים שדרשה התובעת.

בסיכומו של יום "עונות" חויבה לשלם 84,140 שקלים בתוספת 11,500 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

10/12/2014

אלמנה תבעה את רכושו של בעלה לאחר פטירתו, אך היא נדחתה וחויבה בהוצאות גבוהות. בערעור שהגישה לביהמ"ש המחוזי התהפכה התמונה: ביהמ"ש קיבל את מרבית טענותיה והורה על החזרת התיק לביהמ"ש למשפחה.

לאחר שבעלה נפטר, תבעה אלמנתו את רכושו בביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב, אך תביעתה נדחתה והיא אף חויבה בהוצאות של 50 אלף שקל. היא לא ויתרה, והגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בו דרשה לקבוע את חלקה בכל הנוגע לכספים והזכויות שהופקו משתי החברות שהיו בבעלות המנוח – שאלו היו נישואיו השניים. עוד ביקשה את חלקה מרווחיו ומדמי השכירות המופקים מהחנות שהייתה בבעלותו.

לכתבות נוספות בנושא:
•האם אישה שבעלה נפטר חודשיים לאחר נישואיהם תיחשב לאלמנה לצורך פיצויים?
•אלמנה שנאלצה לעזוב את בעלה בשל אלימותו זכאית לקצבת שאירים

המשיבים בערעור – ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים – טענו שב-1970, עוד לפני שהכיר את אשתו השנייה, הוא העביר את מניותיו בשתי החברות לאשתו הראשונה וילדיו, כך שאת הכספים והזכויות יש לזקוף לטובתם, ולא לטובת המנוח.

המערערת השיבה, שהעברת המניות הייתה טכנית בלבד, כיוון שבפועל הוא נשאר המחליט, הקובע ובעל השליטה היחיד בחברות. לדבריה, גם בהסכם הממון שנחתם ביניהם ובצוואתו הוא התייחס למניות כאל שלו ולכן, טענה, את זכויותיו יש לזקוף לפעילויותיו ולא למשיבים, שכלל לא היו פעילים בחברות.

הלכת השיתוף

השופט שאול שוחט קבע, שהכספים והזכויות שצבר המנוח במהלך נישואיו השניים, הכוללים גם את נכסיו והרווחים שהגיעו לידיו מפעילות החברות, ניתנים לאיזון. השופט הוסיף וקבע, שביהמ"ש למשפחה נמנע מלבחון את הראיות, שלטענת המערערת מלמדות שעל אף שהמניות המקנות זכויות לא היו בידי המנוח, בפועל הכספים והזכויות שהופקו מהן במהלך חיי הנישואין היו שלו.

אם כן, קבע השופט, הרי שהניתוח המשפטי צריך להיות שונה: כיוון שהמנוח והמערערת היו נשואים ועליהם לחלוק בנכסיהם המשותפים בצורה שוויונית, הרי שהמערערת זכאית למחצית הזכויות של כלל נכסיהם, הכוללים את הכספים והזכויות שהופקו מהחברות. השופט קבע, שאין מנוס אלא לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לביהמ"ש לענייני משפחה.

עם זאת, השופט התייחס להסכם הממון שנחתם בין המערערת והמנוח, לפיו המערערת זכאית לקבל פירות מהחנות, בין אם בדמי שכירות ובין אם תימכר. השופט קבע, שהענקה לאחר מיתה לא יכולה להיעשות בהסכם, אלא רק בדרך של צוואה, לכן הענקת הזכויות המופקות מהחנות אינה בת תוקף. השופט דחה את הערעור בכל הנוגע לסוגיה זו.

השופטים יהודית שבח וסגן הנשיאה יצחק ענבר הסכימו עם ההחלטה.


•ב"כ המערערת: עו"ד בועז קראוס, עו"ד חמוטל צרי
•ב"כ המשיבים: עו"ד ציון סמוכה, עו"ד עדי סמוכה

* עו"ד לימור חלימי עוסקת בדיני משפחה.

** הכותבת לא ייצגה בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

10/12/2014

האב, שקיבל משמורת על הילדים, תבע מזונות מהאם בטענה שהיא מתעלמת מילדיה. אלא שבפני ביהמ"ש הצטיירה תמונה קשה של ילדים כעוסים שמסרבים בתוקף להתראות עם אמם, ככל הנראה כיוון שהוסתו נגדה קשות.

בין ההורים, בני זוג לשעבר, התנהל סכסוך משמורת קשה על שני ילדיהם הקטינים. לפי תסקיר שירותי הרווחה שנערך בעניינם, נוצר נתק קשה בין הילדים לאמם, ככל הנראה כתוצאה מהסתה.

לכתבות נוספות בנושא:
•ביהמ"ש: הורים שחולקים במשמורת יחלקו גם במזונות
•נדחו תביעות מזונות ומשמורת: טענות האב שהאם מזניחה את הבנות - שקרית

ביולי 2012, לנוכח מערכת היחסים הבעייתית בין האם לילדים, קבע ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב שהילדים יהיו במשמורתו של האב, בכפוף להסדרי ראיה עם האם. כמו כן, חויבה האם לשלם את מחצית הוצאותיהם הרפואיות של הילדים וכן תשלומים נוספים עבור צרכיהם עד לגבול של 950 שקל.

אלא שבפועל, הקשר בין האם לילדיה ניתק לחלוטין והניסיונות לקיים את הסדרי הראייה לא צלחו: הילדים סירבו להתראות עם האם ואמרו לה כי אינם מעוניינים לקיים עמה כל קשר. משכך, האם לא נשאה בהוצאותיהם.

בתגובה הגיש האב בשם הילדים תביעת מזונות נגד האם. הוא טען שהאם היא שסירבה להתראות עם הילדים או ליצור עמם קשר, ודרש שתחויב לשלם להם 7,406 שקלים בחודש.

האם הציגה מצב שונה: לטענתה, ילדיה הוסתו קשות ואינם מעוניינים להתראות עמה. עוד טענה, כי האב סיכל את הסדרי הראייה פעם אחר פעם ולמעשה עודד את הנתק. האם סיפרה שהמפגשים הספורים שכן קוימו עם הילדים לוו בהתנהגות אלימה מצדם והטחת עלבונות של ממש.

האם הוסיפה כי האב לא הוכיח כי הוא זקוק לעזרתה בתשלום המזונות, לא הוכיח את הצרכים האמיתיים של הילדים ובחר לגור בדירה מפוארת תמורת שכירות לא הגיונית של 8,500 שקל, שאינה מתאימה למצבו הכלכלי.

הזכות למזונות או כיבוד ההורים?

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת ע"פ דרכה", ציטטה השופטת שפרה גליק מתוך ספרו של טולסטוי "אנה קרנינה". השופטת, שליבה נכמר למראה המשפחה השסועה, קבעה כי בנסיבות בהן הילדים מתנכרים לאמם ומסרבים להתראות עמה, אין היא צריכה לשלם את מזונותיהם.

השופטת הוסיפה, שממילא, גם אם האם הייתה צריכה לשאת במזונות כלשהם, היה זה במזונות בתה בת ה-16 בלבד. מזונות הילד הצעיר יותר, מוטלים כולם על שכם האב לפי הדין העברי.

בנוסף, ולאחר שהשופטת בחנה את מצבה הכלכלי של האם, היא הגיעה למסקנה כי אם תיאלץ לשלם את מזונות בתה – לא תוכל להתקיים בכבוד.

לנוכח מצבה הכלכלי של האם והניכור מצד ילדיה, ביטלה השופטת את חיוב האם בהשתתפות הוצאותיהם, למעט מחצית מהוצאותיהם הרפואיות החריגות (אלו שאינן מכוסות ע"י קופ"ח), ובד בבד דחתה את תביעת המזונות של האב.

השופטת הודיעה כי לא תחייב את האב בהוצאות כדי לא להעמיק את הקרע במשפחה עוד יותר.


•ב"כ התובעים: עו"ד ענבל הילי ערה
•ב"כ הנתבעת: עו"ד שרה מינטוס

* עו"ד ורוניקה ברומברג עוסקת בדיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

לאחר תקופה של 4 שנים התנדבות
26/11/2014

לאחר תקופה של 4 שנים התנדבות

07/11/2014

לכל העוסקים בדיני משפחה
לכול נושא המזונות יש הצעת חוק :
לתגובתכם :
הכנסת התשע-עשרה

יוזם: חבר הכנסת אמנון כהן

פ/1920/19

הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – תשלום עד גיל 22), התשע"ד–2013

תיקון סעיף 1 1. בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959 (להלן החוק העיקרי), בסעיף 1(א) –
(1) במקום ההגדרה "בגיר" יבוא:
""בגיר" – מי שאינו קטין;";
(2) אחרי ההגדרה "בגיר" יבוא:
""בגיר נזקק" – אדם שהוא נכה כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 , חולה נפש כמשמעותו בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א–1991 , או מפגר כהגדרתו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט–1969 , ושבשל נכותו, מחלתו או מוגבלותו אינו מסוגל לכלכל את עצמו ואין לו הכנסה ממקור אחר כדי מחייתו.";
(3) במקום ההגדרה "קטין" יבוא:
""קטין" – אחד מאלה:
(1) מי שלא מלאו לו 18 שנים או שטרם סיים את לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר;
(2) מי שמלאו לו 18 שנים אך לא מלאו לו 22 שנים, כל עוד הוא מיועד לשירות ביטחון או שהוא בשירות סדיר, כהגדרתו לפי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986 , או שהוא משרת בשירות לאומי כהגדרתו לפי חוק שירות לאומי, התש"יג–1953 ;".
תיקון סעיף 3א 2. בסעיף 3א לחוק העיקרי, בסופו יבוא:
"(ג) נפסקו מזונות לקטין לפני הגיעו לגיל 18, יימשך החיוב במזונות לאורך כל תקופת היותו קטין, כהגדרתו בחוק זה, אלא אם קבע בית המשפט אחרת, בהתאם להוראות סעיף קטן (ד).
(ד) שיעור המזונות לקטין מעל גיל 18 יהיה זהה לשיעור שנקבע לו לפני הגיעו לגיל זה; ואולם בית המשפט רשאי, בהתחשב, בין השאר, בהכנסותיו של הקטין מיום הגיעו לגיל 18, להפחית משיעור המזונות עד למחצית מגובה המזונות שנקבע, מטעמים שיירשמו.
(ה) קטין שנישא אינו זכאי למזונות משעה שנישא."
הוספת סעיף 3ב 3. אחרי סעיף 3א לחוק העיקרי יבוא:
"מזונות בגיר נזקק 3ב. הוראות חוק זה החלות על מזונות קטין יחולו בשינויים המחויבים על בגיר נזקק."

דברי הסבר
הלכה פסוקה היא כי מזונות הוא אחד מהחובות החשובים ביותר במערכת המשפט הישראלית בכלל ובדיני המשפחה בפרט. אולם, על פי החוק לתיקון דמי המשפחה (מזונות), התשי"ט–1959 (להלן – החוק), כלשונו היום, פוקעת חובתם של ההורים לשאת במזונות ילדיהם בהגיע הילדים לגיל 18. זאת, גם במקרים בהם הילדים הגיעו לגיל 18 וטרם סיימו את לימודיהם העל-תיכוניים. יתר על כך, רוב בני ה-18 משרתים שירות חובה בצה"ל מכוח חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, מה שמונע מהם להשתכר למחייתם.
בחוקי גמלאות שונים הוכר זה מכבר, כי זכות לגמלה של ילד שהתייתם מאב או מאם אינה פוקעת באופן אוטומטי בהגיעו לגיל 18 והיא נמשכת לגבי המשרתים בצה"ל או בשירות לאומי.
הפסקת הזכות למזונות ילדים לפי החוק הקיים, פוגעת פגיעה קשה בחיילים וחיילים שהוריהם גרושים או חיים בנפרד. במצב הקיים, בתי המשפט נוהגים לכל היותר לפסוק לילדים מעל גיל 18 המשרתים בשירות חובה או בשירות לאומי, מזונות בגובה שליש מהסכום שנפסק להם מלכתחילה. אולם, למעשה מדובר בסכומים פעוטים שאינם עולים בקנה אחד עם מטרת החוק, שכן הקטין אינו משתכר כדי מחייתו וממשיך לגור תחת קורת גג של אחד ההורים, אשר ממשיך בפועל לשאת בהוצאות גידולו לבדו.
מתוך מודעות לבעיה זו מוצע לתקן את החוק ולקבוע את חובת ההורים במזונות ילדיהם שמלאו להם 18 שנה ואשר טרם סיימו את לימודיהם העל-יסודיים או המשרתים שירות חובה, שירות לאומי או מיועדים לשירות ביטחון.
יתרה מכך, היות וקיימים מצבים רבים בהם הקטין משתחרר משירות צבאי רק בגיל 22 – למשל במקרה בו החל את שירותו הצבאי לאחר גיל 18 – מוצע להאריך את חובת תשלום המזונות עד להגיעו של הקטין לגיל 22, וכל עוד הוא משרת בשירות צבאי סדיר, תוך מתן אפשרות לבית המשפט להפחית עד כדי מחצית את סכום המזונות שנפסק לקטין, במידה וזה האחרון משתכר באופן המאפשר זאת.
באופן דומה, מוצע להחיל את חובת תשלום המזונות גם על בגיר נזקק, אשר אינו מסוגל לכלכל את עצמו. הפסקת חיוב המזונות בהגיע הבגיר הנזקק לגיל 18 תפגע בו באופן אנוש ותוביל למצב בו הורה אחד מכלכלו לבדו, פעמים רבות ללא היכולת הכלכלית לעשות זאת בצורה מספקת. חובה זו, החלה על בן הזוג שאינו משמורן, נובעת מכללי הצדק הטבעיים, שכן גירושי בני הזוג אינם פוטרים את בני הזוג מתפקידם כהורי החסוי. יתר על כן, ניתן להקיש וללמוד על חובה זו גם מהאמור בסעיף 57 לחוק הירושה, התשכ"ה–1965, הקובע כי ילד נכה, חולה נפש או מפגר זכאי למזונות מן העיזבון גם לאחר הגיעו לגיל 18. מזונות אלו הם זכותו של הילד מתוקף מצבו הפיזי או הנפשי, אשר אינו מאפשר לו לכלכל את עצמו.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת החמש-עשרה על ידי חברת הכנסת ענת מאור וקבוצת חברי הכנסת (פ/87) ועל ידי חבר הכנסת גנדי ריגר (פ/886), על שולחן הכנסת השש-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/1149), על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/10/17), על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברת הכנסת אורית זוארץ וקבוצת חברי הכנסת (פ/1442/18) ועל ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/3215/18) ועל ידי חבר הכנסת זבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת (פ/3605/18), ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/889/19).
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ט בכסלו התשע"ד – 2.12.13

01/10/2014

מבקש מכל מכרי, חברי וחברי בפיסבוק
מבקש סליחה ומחילה התנצלות על כל הדברים שאמרתי ומי מכם נפגע .
לא היתה לי כל כונה .
מבקש את סליחתכם ומכווה לשנה טובה יותר

24/09/2014
09/09/2014

בס"ד
עוולות עיריית בנושא גביית ארנונה:
לכל הקוראים שלום:
רציתי לשתף אתכם במקרה של מספר לקוחות שלי אשר גוללו בפני סיפור אשר חוזר על עצמו בעניין גביית תשלומי ארנונה .
מקרה דוגמא זה חוזר על עצמו רבות , ואם את/אתה נתקלתם במקרה זה לגבי עצמכם ו/או לגבי אדם אחר אשר אתם מכירים יש מוצא יש סוף לסיפור.
*כל השמות הם פרי דמיון בלבד ואין ליחס אותו לאף אדם ( השם שמור וחסוי).
המקרה:
"אסתר (המלכה) הייתה סטודנטית באוניברסיטה של החיים, עברה להתגורר בעיר ( הנצורה) ירושלים, בדירה 3 חדרים ובה ישנם עוד 2 שותפים. יוסף הצדיק, ואהרון הכהן.
שלושת הסטודנטים משלמים את כל החובות שלהם לעירייה בהתאם להסכם השכירות עם שלמה המלך, הן פנו לעירייה להירשם כשוכרי משנה על מנת לשלם את חובם לרשות ארנונה והמים והחשמל והגז.
לאחר ששלושת הסטודנטים סיימו את לימודיהם , ומצאו עבודה בעיר אחר , חדרה/ תל אביב / וחיפה , כל אחד בהתאם למקום העבודה שלו.
בטרם סיימו פנו הם ביחד עם שלמה המלך בעלי הדירה לעירייה להודיע על סיום חוזה השכירות ובאותו מועד לשלם את החוב.
בפגישה עם הפקיד של העירייה הוגש להם הודעת בעל הנכס( שלמה המלך) והודעת שלושת הסטודנטים על סיום החוזה ויציאה מהדירה, הפקיד בדק במחשבו המשוכלל לגבי חובות העבר וחובות בהווה, ולאחר שלא נימצא , הודיע כי אין חוב.
כך עשו שלושת חברנו הסטודנטים גם עם חברת חשמל וגם עם חברת הגז וגם עם חברת המים , וחשבו כי סיימו פרק חיים זה בעיר הנצורה ויכולים הם להתחיל חיים בעיר חדשה!
חלפו להם ימים, חלפו חודשים, חלפו שנים. ויום אחד חברתנו אסתר המלכה שכיום היא בעלת ארמון בעיר חדרה, ויש לה ממלכה שלה ובממלכה שלה היא משלמת את כל חובותיה לרשות בו היא חייה .
נזכרה לפתע עיריית כי יש חוב אשר במועד סיום החוזה אותו פקיד לא ראה אותו ויש עליו ריביות והצמדות ומיד העירייה ביצע עיקולים והליכים רק כנגד אסתר המלכה.
נבהלה אסתר ופנתה לעירייה אך הפעם העירייה העבירה את החוב לגובה הכספים אשר יפעל במלוא המרץ ובכל הכלים שיש לו כנגד אסתר המלכה , לא ידעה נפשה והחלה לפנות לעירייה לבטל את רועה הגזרה אך ללא מענה וללא כל יחס .
והעירייה ממשיכה בשלה , נוקטת הליכים עיקול הוצאה הגבלות בחייה של אסתר שכיום חייה כבר מספר שנים בעיר אחרת ...."(יש המשך לסיפור)
האם גם לכם זה קרה, האם זה קרה בעיר שלכם או בכל מועצה מקומית ? האם גם אתם חשים כמו אסתר המלכה?
מתארגנת קבוצה אנשים אשר מבקשת להביא לסיפור זה סוף אם גם אתם רוצים להצטרף לקבוצה זו אנא צרו קשר ו/או השאירו שם ומספר טלפון ליצירת קשר .
נא שלחו את הפרטים למייל: [email protected]
בכבוד רב
עוה"ד ארז אדיר רביב

30/08/2014

בני זוג, שביקשו לגרוע את שמם מחשבון שפתחו בבנק הפועלים, נתקלו בקשיים שהערים עליהם הבנק, שבין היתר חייב אותם לחתום על טופס המונע מהם להגיש נגדו תביעות בעתיד. ביהמ"ש קבע שמדובר בתנאי מקפח, וחייב את הבנק ב-48 אלף שקלים.

בשנות ה-90 פתח זוג, תושב ארה"ב, חשבון בבנק הפועלים, ובהמשך צורף לחשבון גם אבי האישה. בדצמבר 2012, ביקשו בני הזוג לגרוע את שמם מהחשבון ולהשאיר בו רק את האב. לבקשת הבנק, שלחו השניים מכתב ובו הצהירו על כוונתם.

למרות זאת, הבנק סירב לבצע הוראות שנתן האב בחשבונו ללא אישור בני הזוג, ובמרץ 2013 חסם את החשבון. לאחר פניות חוזרות ונשנות של האב, הוסבר לו שמשום שבני הזוג הם תושבי ארה"ב, הבנק מחויב לפעול לפי הנחיות רשויות המס של ארה"ב ובנק ישראל, וכל עוד לא יחתמו בני הזוג על טפסים מסוימים – ביניהם כתב ויתור על סודיות הכולל הצהרה לפיה לא תהיה להם טענה או תביעה כלפי הבנק – לא תתאפשר כל פעולה בחשבון.

לאחר מספר פגישות עם עורכי הדין של הצדדים, הסכימו בני הזוג לחתום על כתב הוויתור, אך תוך מחיקת המשפט המורה על ויתור תביעות כלפי הבנק, אך הבנק לא הסכים בטענה שמדובר בפעולה חוקית. לפיכך הגישו בני הזוג תביעה נגד הבנק בביהמ"ש המחוזי בתל אביב.

אין הצדקה לחתום על הטופס

השופט יונה אטדגי קבע, כי לבנק לא הייתה כל הצדקה לחייב את התובעים לחתום על הטופס, שכן מדובר בתנאי השולל ומגביל את זכותם של בני הזוג, כמי שהיו לקוחותיו, להשמיע טענות מסוימות או להיזקק להליכי משפט נגד הבנק, ולכן מדובר בתנאי מקפח.

השופט ציין, שבמהלך הדיונים בתיק הודיע הבנק על הסכמתו להסתפק בטפסים עליהם הסכימו בני הזוג לחתום, הכוללים את מחיקת סעיף היעדר התביעות, אולם היה זה מעט מדי ומאוחר מדי, שכן הסכמתו ניתנה רק לאחר שהם נאלצו לשכור עורך דין ולהגיש תביעה.

למעשה, קבע השופט, שהתובעים זכו לסעד שביקשו רק משום שהגישו את התביעה, ולכן הורה לבנק לפצות את התובעים, אם כי בפיצוי מופחת של 48 אלף שקלים.

יחודו של פסה"ד, בפסיקת הוצאות ריאליות במאבקו של 'האזרח הקטן' מול דרישה חסרת בסיס של הבנק עתיר הממון, הסומך על סוללת עורכי דינו, המודעים לכך כי בכל מקרה לא יחויבו בהוצאות ממשיות. חיוב בהוצאות ממשיות תוביל למניעת הזלזול הבוטה בלקוח הקטן, כאשר הגופים החזקים מול לקוחותיהם יחדלו להעריך מכשולי שווא ללא צידוק שלא לצורך.


•ב"כ המבקשים: עו"ד ד"ר אבישי אדד
•ב"כ המשיב: עו"ד מאיר לפלר

29/08/2014

Address

יפו 97
Jerusalem
91000

Opening Hours

Monday 09:00 - 19:00
Tuesday 09:00 - 19:00
Wednesday 09:00 - 19:00
Thursday 09:00 - 19:00
Friday 09:00 - 19:00
Sunday 09:00 - 19:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when משרד עו"ד ארז אדיר רביב posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Business

Send a message to משרד עו"ד ארז אדיר רביב:

Share