05/01/2026
***מ"חוסר ראיות" ל"חוסר אשמה" – נאבקנו על האמת, וניצחנו***
כשמדובר בתלונות על עבירות מין, הכתם שנשאר על החשוד הוא כמעט בלתי אפשרי להסרה. גם כשהתיק נסגר, עילת סגירה של "חוסר ראיות" משאירה עננה כבדה מעל הראש. הסביבה, המרשם המשטרתי, והתחושה האישית – כולם זוכרים ש"היה שם משהו", גם אם לא הוכח דבר. עבור אדם נורמטיבי, איש משפחה, זהו אות קין שקשה מאוד למחוק.
כעת, מחקנו אותו.
הסיפור שמאחורי הקלעים: לקוח המשרד מצא את עצמו בלב סיוט: תלונה חמורה על פגיעה בתוך המשפחה. המשטרה חקרה וסגרה את התיק, אך הותירה אותו מדמם עם עילת "חוסר ראיות". ידענו שהלקוח שלנו חף מפשע לחלוטין ושלא נסתפק בפחות מניקוי שמו המלא.
הקרב על הראיות: כדי להוכיח את החפות, היינו חייבים גישה לחומר הרגיש ביותר: חקירות הילדים. בפרקליטות סירבו בתחילה להעביר את החומרים. לא ויתרנו. פנינו לבית המשפט ונאבקנו על הזכות הבסיסית של אדם לדעת במה מאשימים אותו ולהגן על שמו. בית המשפט קיבל את עמדתנו, וברגע שקיבלנו את התיעוד – האמת יצאה לאור. ראינו בבירור כיצד בדלי דמיון של ילדה תמימה הפכו לחשד פלילי שווא, ללא שום אחיזה במציאות.
ההישג המשפטי – פרקליטות המחוז השתכנעה בעצמה: בדרך כלל, עררים על עילת סגירה מוגשים למחלקת עררים בפרקליטות המדינה דרך פרקליטות המחוז – הליך ארוך ומייגע שלעיתים לוקח חודשים ארוכים. במקרה הזה, הערר שהגשנו היה כה מנומק ומובהק, שהצלחנו לשכנע את פרקליטות המחוז עצמה. לאחר שבחנו שוב את הטיעונים שלנו ואת חומרי החקירה, הפרקליטים במחוז גילו הוגנות מקצועית ראויה לשבח, והחליטו בעצמם לקבל את הבקשה שלנו, ללא שנצטרך להמתין להכרעה של דרג ממונה.
השורה התחתונה - התקבלה ההחלטה: עילת הסגירה שונתה ל"חוסר אשמה". התיק נמחק, הרישום נעלם, והשם הטוב חזר.
המסר הוא פשוט - אל תשלימו עם "חוסר ראיות", בטח שלא בעבירות רגישות שמשאירות כתם לכל החיים. כשיודעים את האמת, צריך להילחם עליה עד הסוף.