24/07/2026
סמכות הורית – או אלימות במסווה של סמכות?
בשנים האחרונות הפך הביטוי "הילד אינו מקבל סמכות הורית" לאחד המונחים השכיחים ביותר בשיח המקצועי והמשפטי.
לא פעם הוא מופיע בתסקירים, בחוות דעת. אולם דווקא משום שכיחותו, חשוב לעצור ולשאול:
האם עצם השימוש במונח הזה מלמד בהכרח על הבעיה, או שלעיתים הוא מסתיר את הבעיה האמיתית?
סמכות הורית היא יסוד חיוני בגידול ילדים. ילדים זקוקים לגבולות, לעקביות, לביטחון ולהורה שמוביל אותם באחריות. סמכות הורית בריאה אינה נמדדת ביכולת לכפות ציות, אלא ביכולת להציב גבולות מתוך כבוד, הקשבה, הבנה, ביטחון ואחריות לילד.
אלא שלא כל מה שמכונה "סמכות הורית" הוא אכן סמכות הורית.
כאשר סמכות הופכת לשליטה, ביטול קול הילד, כאשר גבול הופך לכפייה, כאשר חינוך הופך להשפלה, כאשר פחד מחליף ביטחון וכאשר קולו של הילד מושתק - אין די בכך שההורה יגדיר את התנהלותו כ"הפעלת סמכות". המונח עצמו אינו מכשיר את הדרך שבה הופעלה הסמכות.
דווקא משום כך, קיימת אחריות כבדה המוטלת על גורמי המקצוע. כאשר נטען כי ילד "אינו מקבל סמכות הורית", אין להסתפק באבחנה זו.
החובה המקצועית היא לבחון תחילה את טיבה של אותה סמכות.
האם הגבולות שהוצבו לילד הם מידתיים ומתאימים לגילו? האם קיימת בחירה לילד? האם קיים מעשים של אהבה ולא רק מילים?
האם הדרך שבה הם נאכפים מכבדת את אישיותו ואת צרכיו?
האם הילד רשאי להביע רצון, פחד, כאב או התנגדות מבלי שיתויג מיד כמי שאינו מקבל סמכות?
האם קולו נשמע באמת?
האם עמדתו נשקלת בהתאם לגילו ולמידת בגרותו?
והאם ההתנגדות שלו נבחנה גם כאפשרות של מצוקה - ולא רק כבעיית משמעת?
לעיתים נדמה כי המונח "סמכות הורית" הפך למעין סעיף סל, שבאמצעותו ניתן להצדיק כמעט כל התנהלות הורית, מבלי לבחון את מהותה ומאפשרת אלימות רגשית. אולם אין די בכך שהורה טוען כי פעל מתוך סמכות הורית. יש לבחון האם מדובר בסמכות מיטיבה, או שמא בשליטה, כפייה, הפחדה או השפלה הלובשות כסות של סמכות.
לא כל ילד המתנגד להורה הוא ילד שאינו מקבל גבולות. לעיתים הוא ילד שמנסה להגן על עצמו בדרך היחידה שנותרה לו. התנגדות יכולה להיות גם ביטוי למצוקה, לפחד, לחוסר אונים או לתחושת חוסר נראות.
אין משמעות הדבר שכל התנגדות של ילד מעידה על פגיעה. אך באותה מידה, אין לקבל כמובן מאליו שכל טענה ל"אי קבלת סמכות הורית" היא האבחנה הנכונה.
דווקא במקרים הרגישים ביותר נדרשת הבחנה מקצועית מעמיקה: לא רק האם קיימת סמכות הורית, אלא כיצד היא מופעלת, כיצד היא נחווית על ידי הילד, ומהן השלכותיה על התפתחותו, על תחושת הביטחון שלו ועל טובתו.
בסופו של יום, השאלה אינה האם הילד מציית.
השאלה היא האם הסמכות שהופעלה כלפיו היא סמכות שמחנכת, מגינה ומעניקה ביטחון - או סמכות שמבקשת לשלוט, לכפות ולהשתיק.
לא כל התנגדות של ילד היא היעדר סמכות. לעיתים היא הקריאה שלו שמישהו יבחין בהבדל שבין גבול לבין שליטה.
לא כל התנגדות של ילד היא בעיית משמעת. לפעמים היא הדרך היחידה שלו לומר: 'כואב לי'.
משרד עו"ד ונוטריון מ.מ.
