23/07/2026
לפני כחודש פנה אליי אב לשלושה ילדים קטינים, חסר אונים, מתוסכל ושבור לב: ניתוק כמעט מוחלט מילדיו, ללא כל צו הרחקה, ללא כל ממצא מקצועי שתומך בניתוק - רק "עיקרון זהירות" גורף וסטטי, שבית המשפט לענייני משפחה בחר להשאיר על כנו, שוב ושוב, בלי לקדם שום מפגש, שום בירור, שום פתרון.
לא הסכמתי להשלים עם זה, כי כשמדובר בקטינים, כל שבוע שעובר בלי קשר עם הורה הוא שבוע שלא חוזר ויש השלכות לכך.
לכן, הגשנו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שם נלחמנו על טובת הקטינים, על זכותם לקשר עם שני הוריהם, ועל זכויותיו של האב שלא קיבל שום הזדמנות אמיתית לפגוש את ילדיו שוב.
היום ניתנה החלטה. בית המשפט המחוזי לא רק שינה את הגישה, הוא קבע באופן חד וברור:
✅ ימונה לאלתר מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הסוגייה הרלוונטית
✅ ייערך תסקיר דחוף מטעם רשויות הרווחה, תוך 45 יום בלבד (ביגוד להחלטת בית משפט קמא אשר נמנע מלמנות עו"ס)
✅ והכי חשוב - הוראה מפורשת לפעול מיידית לקיום מפגשים, כבר עכשיו, בלי להמתין לתסקיר, כדי לא לעכב את חידוש הקשר.
בית המשפט המחוזי הכיר במה שבית המשפט קמא סירב להכיר בו: שזמן הוא לא מושג תיאורטי כשמדובר בילדים קטנים, ושחידוש הקשר הוא לא משהו שאפשר לדחות.
קשר של הורה עם ילדיו הוא לא פריבילגיה, הוא זכות טבעית ובסיסית. וכשצריך להיאבק עליה אנחנו כאן.
