11/03/2022
מזל טוב לבנג'מין פרנץ, משפטן יהודי אמריקאי שהיה תובע ב'משפטי נירנברג', שחוגג היום את יום הולדתו ה-102! מוזמנים את סיפורו של האיש שרדף פושעי מלחמה נאצים ונשאר התובע היחידי מאותם משפטים שנשאר בחיים >>
__________
בנג'מין פרנץ נולד בשנת 1920 בטרנסילבניה (כיום רומניה) וכשהיה בן עשרה חודשים, עם התגברות הפרעות האנטישמיות במזרח אירופה, היגרה משפחתו לצפון אמריקה. כמו יהודים רבים ממזרח אירופה באותה תקופה, משפחת פרנץ התיישבה בשכונת 'הלוואר איסט סייד' שבמנהטן. הם גידלו את בנג'מין בעוני משום שאביו לא הצליח למצוא עבודה בניו יורק כסנדלר.
כשסיים את לימודי התיכון, קיבל מלגה באוניברסיטת הארוורד, שם למד בבית הספר למשפטים אצל המשפטן הנודע רוסקו פאונד ואף עבד במחקר אצל הקרימינולוג שלדון גלוק, שכתב באותה עת ספר אודות פשעי מלחמה. כאשר מלחמת העולם השנייה השתוללה באירופה, הוא ניסה להתנדב לצבא האמריקני, אך נדחה כמעט מכל חיל בטענה שהוא נמוך וקטן מדי, רק מטר ו-52 ס"מ. בסופו של דבר, הפך לטוראי בתותחנים ושירת ביחידת נ"מ, שהשתתפה בין השאר בהגנה על בריטניה ובפלישה לנורמנדי. מאוחר יותר הצטרף ל'ארמיה השלישית' בפיקוד הגנרל האמריקני ג'ורג' פטון, שהייתה לכוח מרכזי בכיבוש צרפת וגרמניה. בארמייה השלישית הצטרף פרנץ כחבר צוות שעסק באיסוף עדויות וחקירת פשעי מלחמה של הנאצים. במסגרת תפקידו הוא נשלח למחנות ריכוז ששוחררו על ידי הצבא האמריקני, ביניהם 'בוכנוואלד', 'מטהאוזן' ו'אוהרדרוף', שם נחשף לזוועות הנאצים.
עם סיום מלחמת העולם השנייה השתחרר פרנץ מצבא ארצות הברית בדרגת סמל ושב לניו יורק. מספר שבועות לאחר חזרתו גויס שוב, הפעם לצוות התביעה של 'משפטי נירנברג'; סדרה של שנים-עשר משפטים שהתנהלו נגד אנשי צבא, מדינאים, תעשיינים ואנשי מקצוע של גרמניה הנאצית שנשפטו על פשעי מלחמה. המשפטים נערכו עם תום מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1946 ועד 1949, בהיכל הצדק בנירנברג שבגרמניה. כעורך דין טירון, הוא היה אמור לעסוק בעיקר בעבודות תחקיר בארכיונים כדי למצוא הוכחות מרשיעות נגד הנאצים שיועמדו לדין. הנבירה במסמכים הובילה את פרנץ לתיקים של האיינזצגרופן, יחידות החיסול של האס.אס, בהם אסף הוכחות להרג של לפחות מיליון איש. מאוחר יותר בחייו הוא ציין כי "אוסף רישומי המוות נשמרו בקפדנות על ידי הגרמנים כמו תעודות לידה בבית חולים".
למרות שהיה בן 27 בסך הכל, ואף על פי שמעולם לא שימש כתובע במשפט, פרנץ מונה כתובע ראשי ב'משפטי האיינזצגרופן' שבנירנברג. באולם שבו התקיים המשפט הוא נעמד על מספר ספרים - כדי שיהיה מספיק גבוה מאחורי הדוכן - ואמר לשופטים: "הקורבנות נרצחו רק משום שלא היו שייכים לדת הנכונה. חייבים להעניש את האנשים הללו כדי שהפשעים האלה לא יחזרו". במשפט הורשעו כל 24 הנאשמים, ו-13 מהם קיבלו עונש מוות (אולם רק ארבעה הוצאו להורג בסופו של דבר).
למרות הצלחת התביעה שלו, פרנץ יצא ממשפטי נירנברג עם תחושת סיפוק חלקית בלבד. הוא ידע שרק חלק קטן מהפושעים הנאצים, מדגם מייצג בלבד, עמדו לדין, ואילו השאר המשיכו בחייהם כרגיל. "לא היה לנו אפילו מקום לשפוט את כולם", הוא אמר באחד מראיונותיו. לאחר משפטי נירנברג נותר פרנץ בגרמניה יחד עם אשתו גרטרוד, והקדיש את עצמו לתביעות משפטיות לפיצויים עבור אלפי ניצולים וכן בהכנת תכניות לפיצויים ולשיקום נפגעי רדיפות הנאצים. כמו כן השתתף במשא ומתן שהוביל ל'הסכם השילומים' שנחתם ב-1952 בין גרמניה המערבית וישראל ובחקיקת 'חוק ההשבה הגרמני'. בשנת 1957 חזר עם אשתו וארבעת ילדיהם לארצות הברית והחל לעבוד במשרד עורכי דין.
בשנת 1970, לאחר 13 שנים בפרקטיקה הפרטית ובהשפעת רשמי מלחמת וייטנאם, עזב את משרד עורכי הדין בו היה שותף, והחל להתמקד במשפט בינלאומי לפשעי מלחמה. בהמשך פרסם מספר ספרים בנושא, כאשר כבר בספרו הראשון 'להגדיר תוקפנות בינלאומית – החיפוש אחר שלום עולמי' (1975) הוא קרא להקמת בית דין בינלאומי שיעסוק בסוגיות אלו. בהמשך, כאשר הוקם בית דין שכזה, הוא קרא לממשל האמריקני לחתום על 'אמנת רומא' המהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
בספרו 'פלנטהוד' (Planethood) משנת 1988 כתב על הזיכרונות מתקופת שירותו בצבא האמריקני בשחרור מחנות הריכוז: "המראות שאליהן נחשפתי בשחרור מרכזי המוות וההרס האלה נצרבו בזיכרוני. מחנות כמו בוכנוולד, מאטהאוזן ודכאו מוטבעים בצורה מוחשית בעיני רוחי. גם היום, כשאני עוצם את עיניי, אני עד לחזון ההרסני שלעולם לא אוכל לשכוח – משרפות שמלאות בגוויות שנערמות ומחכות בתורן להישרף. זאת הייתה הצצה לגיהנום".
כיום הוא מתגורר בפלורידה, שם הוא ממשיך לכתוב ולשמש כדובר בכנסים בינלאומיים בנושאי משפט בינלאומי ושלום עולמי. אשתו, גרטרוד הלכה לעולמה בשנה שעברה. למרות גילו המתקדם הוא לא מתכוון להפסיק במאבק למען הנשוא שחשוב לו: "התקווה שלי היא שאנשים לא יסתפקו במבט אל העבר ואמירה של 'לעולם לא עוד', ואז יעשו כלום...לכן אני נוקט באמצעים כדי באמת למנוע מזה לקרות שוב".
גם לאחר הגיעו לגיל מאה המופלג, בן פעיל יותר מאי פעם; עם שלושה סרטים דוקומנטריים בהשתתפותו (2018 ,2020) קבלת פרס לשלום בנסיכות ליכטנשטיין והשתתפותו בפגישת החירום האחת עשרה של העצרת הכללית של האו"ם בעקבות המלחמה באוקראינה (28/2/2022).
----------------------
📸: Brooks Kraft / Getty Images
