18/12/2015
קונים או מוכרים מכונית ביותר מ-50 אלף שקל? אתם עלולים לסיים בכלא
תזכיר חוק שעבר להערות הציבור קובע שינויים משמעותיים בחוק איסור הלבנת הון, שמחמירים את הדרישות כדי להתאים אותן לסטנדרטים בינלאומיים ■ לשכת עורכי הדין: "הרף של 50 אלף שקל נמוך מדי, ועלול להכביד על חיי המסחר"
יסמין גואטה
16.12.2015
משרד המשפטים והרשות לאיסור הלבנת הון פועלים לתקן את חוק איסור הלבנת הון, ובאחרונה הפיצו להערות הציבור תזכיר לתיקון החוק, הכולל שינויים מהותיים שנדרשים לדבריהם כדי להילחם בהלבנת הון. אחד השינויים הדרמטיים הוא הפחתת הרף הכספי של עסקות שדורשות בדיקה של מקור הכספים ל–50 אלף שקל. בשלב הבא יעבור התזכיר לוועדת שרים לענייני חקיקה.
כיום קובע החוק מגבלת שווי של 500 אלף שקל על כספים ומגבלה של 150 אלף על רכוש — רק עסקה מעל הסכומים האלה תהיה חשודה לכאורה. תחת הגדרת רכוש בחוק נכללים סוגי רכוש בתחומים שבהם עבירת הלבנת הון היא נפוצה: חפצי אמנות, כלי קודש ויודאיקה, כלי תחבורה, כלי שיט וטיס, אבנים ומתכות יקרות, ניירות ערך ועתיקות. כעת מבקשים במשרד המשפטים לבטל את ההבחנה בין סוגי הרכוש ולהוריד את הרף הפלילי לסכום של 50 אלף שקל.
במשרד המשפטים אומרים כי על פי המלצות של גופים בינלאומיים, אין להגביל עבירת הלבנת הון מסוג זה ברכוש או בסכום. בביקורת שערך בישראל ארגון Moneyval (ארגון אירופאי, שמטרתו לוודא שמדינות ממלאות אחר הסטנדרטים הבינלאומיים בנושא המאבק בהלבנת הון ומימון טרור, באמצעות ביצוע ביקורות הדדיות) ב–2008–2013 נקבע כי מדובר בליקוי שיש לתקנו.
ואולם לשכת עורכי הדין מתנגדת בתוקף לתיקון זה. בנייר עמדה ששיגרו עורכי הדין יעל גרוסמן וגיל דחוח, יושבי הראש הוועדה לאיסור הלבנת הון של הלשכה, לעורך דין רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי), ולרשות לאיסור הלבנת הון, הם טוענים כי "הרף המוצע של 50 אלף שקל הוא נמוך מדי, וישליך על ציבור רחב של סוחרים ונותני שירותים, כולל עורכי דין, המבצעים עסקות בסכומים של יותר מ–50 אלף שקל, ויעמיד אותם בסיכון של ביצוע עבירה".
גם הסנגוריה הציבורית מתנגדת לתיקון הזה, וסבורה כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם מטרתו המוצהרת של חוק איסור הלבנת הון להתמקד בפעילות עבריינית חמורה ובפשיעה המאורגנת. בנייר עמדה ששיגרו עורכות הדין ענת הורוויץ, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ומורן כרמון, הממונה על אכיפה כלכלית ומיסוי בסניגוריה הציבורית, הן מתריעות כי קביעת המגבלה של סכום נמוך יחסית של 50 אלף שקל עלולה ליצור הכבדה מיותרת על חיי המסחר.
"כך למשל, מי שמבקש לרכוש כלי רכב יד שנייה, שערכו עולה על 50 אלף שקל ויתעורר בו החשד כי מדובר ברכוש אסור (אף אם החשד מופרך), ייאלץ לערוך בדיקות מרחיקות לכת כדי לשלול חשד זה", נכתב בעמדת הסנגוריה. לדעת הסנגוריה, יש להעלות את הרף המוצע לסכום גבוה בהרבה. באותו האופן, מי שמוכר מכונית בסכום זה יצטרך לוודא שמקור הכסף של הקונה אינו בהלבנת הון.
התאמה לסטנדרטים בינלאומיים
זה אינו השינוי היחיד המוצע לחוק איסור הלבנת הון. התזכיר כולל כמה שינויים שנדרשים בחוק על פי משרד המשפטים והרשות כדי להילחם בהלבנת הון, חלק מהם נכללו בעבר בהצעות שונות לתיקון החוק — שלא קודמו בכנסת. תיקונים נוספים, הנוגעים להלבנת הון בהקשר של עבירות מס, מקודמים בנפרד על ידי משרד האוצר.
במשרד המשפטים מציינים שתי מטרות לתיקון. הראשונה היא ייעול ושיפור המאבק בהלבנת ההון, והשנייה היא התאמת החקיקה הקיימת לסטנדרטים הבינלאומיים בתחום. חלק מהשינויים המוצעים בתזכיר נדרשו בביקורות בינלאומיות שנערכו בישראל, והם ישפרו את עמידתה של ישראל בסטנדרטים בינלאומיים.
ואולם גרוסמן ודחוח טוענים בנייר עמדה מטעם הוועדה לאיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, כי "תחולתו של חוק איסור הלבנת הון היא רחבה ביותר כבר כיום, והעונשים הקבועים בו הם כבדים ביותר. ההתרחבות והתיקונים המוצעים ירחיבו את תחולתו אף יותר, ויפגעו בציבור של סוחרים ונותני שירותים שאין להם נגיעה לעבירות הליבה של הלבנת הון, ושהחוק כלל אינו אמור לחול עליהם".
הסנגוריה הציבורית, שגם היא מתנגדת לתזכיר, סבורה כי התיקון המוצע יביא להקצנתו של המצב הקיים ולהרחבה גדולה עוד יותר של תחולת החוק ושל השפעתו, הרחק מעבר ל"סוחרי סמים ועברייני הפשע המאורגן" שעמם ביקש החוק להתמודד בראשית דרכו. "אם יתקבל התיקון לחוק — פעולות שנחשבות כיום ללגיטימיות ייהפכו לאסורות ואף לבעלות משמעות פלילית חמורה ביותר של הלבנת הון", מדגישות הורוויץ וכרמון בנייר העמדה. לדבריהן, דברי ההסבר לתזכיר החוק כלל לא מפרטים את הצורך בייעול האכיפה, ואינם מתארים קשיים כלשהם במצב הקיים, "בוודאי לא כאלה שלא ניתן למצוא דרך מידתית יותר להביא לפתרונם".
"עונש חמור וחסר פרופורציה"
אחד מהשינויים המרכזיים בתזכיר נוגע לסעיף 4 בחוק, שקובע עונש מאסר של שבע שנים למי שעושה פעולה ברכוש בידיעה שהוא אסור. בסעיף הזה נקבע חריג, שלפיו ידיעה לא כוללת עצימת עיניים: אם מבצע הפעולה לא ידע שמדובר ברכוש אסור אלא רק חשד בכך — הדבר לא ייחשב לעבירה. אלא שבמשרד המשפטים וברשות לאיסור הלבנת הון סבורים כי אין הצדקה לחריג הזה.
"הכלל בדיני העונשין בדבר עצימת עיניים קבוע בחוק העונשין, שלפיו רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם. כלל זה הוא חלק מהגדרת היסוד הנפשי של העבירה", נכתב בתזכיר.
מלכתחילה, כשנחקק חוק איסור הלבנת הון ב–2000, נקבע בו החריג הזה בגלל החשש מפני הרחבת יתר של האיסור הפלילי. החשש היה פגיעה בחיי המסחר היומיומיים לאור הטלת חובה לבצע בדיקות על הציבור. ואולם במשרד המשפטים והרשות חשבו כבר אז כי החריג לא נכון. לדבריהם, העובדה שעצימת עיניים הוחרגה בחוק איסור הלבנת הון יצרה אנומליה בין עבירות הלבנת הון ליתר החקיקה הפלילית, מפני שלגבי יתר העבירות הפליליות הדורשות מודעות חל הכלל של עצימת עיניים.
מנגד, לפי לשכת עורכי הדין, החריג הזה לא נקבע לחינם — והיא מתנגדת לביטולו. "אופיין של עבירות הלבנת הון שונה מאופיין של יתר העבירות הפליליות, שכן ידיעתו של הציבור והבנתו בנוגע לטיבן והיקפן של עבירות הלבנת הון היא מוגבלת", מדגישים גרוסמן ודחוח בנייר העמדה. הם מוסיפים כי "אם התיקון יתקבל הוא ירחיב באופן בלתי־סביר את היקף תחולתו של החוק, הוא יפגע בחיי המסחר ויטיל על הציבור נטל בלתי־מידתי, לבדוק כל חשד בנוגע למקור כספו של הצד השני לעסקה". לדבריהם התוצאה תהיה חמורה במיוחד אם תצטרף לכך הפחתת הסף הכספי של האיסור ל–50 אלף שקל.
שינוי נוסף שנכלל בתזכיר נוגע לסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון. סעיף זה קובע עונש מאסר למי שעושה פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר אותו או את מקורו. התזכיר מתייחס לסעיף 3(ב), שקובע כי גם אם מדובר ברכוש כשר — מסירת מידע כוזב תגרור עונש מאסר של עשר שנים. במשרד המשפטים וברשות החליטו להקל בעונש כך שדינה של עשיית פעולה או מסירת מידע כוזב בנוגע לרכוש כשר — יהיה חמש שנות מאסר, אך דינן של פעולות אלה ברכוש אסור יישאר עשר שנות מאסר.
ואולם בלשכת עורכי הדין מדגישים כי גם עונש של חמש שנות מאסר הוא "מופרז ביותר". הסנגוריה הציבורית מצטרפת לעמדה זו. היא סבורה כי התיקון המוצע אינו פותר את הבעיות הקיימות. על פי עמדתה התיקון קובע "עונש חמור יתר על המידה וחסר פרופורציה באשר לרכוש כשר". עוד מודגש שם, כי גם היום, כשהעונש בגין עבירה זו קבוע לעשר שנות מאסר, נוהגים בתי המשפט בזהירות רבה ומטלים חודשי מאסר ספורים לכל היותר בגין עבירות דיווח.
פגיעה בחיסיון עורך דין־לקוח
עוד שינוי בתזכיר מתייחס לסמכויותיו של הממונה על שירות עסקי במשרד המשפטים — גוף מפקח חדש שהוקם באחרונה. תפקידו הוא לאכוף את הצו החדש שנכנס לתוקף בספטמבר, שלפיו עורכי דין ורואי חשבון יבצעו הליך של הכרת הלקוח ויבחנו אם הפעולה שהוא מבקש מהם לבצע כרוכה בהלבנת הון. הממונה רשאי לערוך ביקורים במשרדי עורכי דין ורואי חשבון, לבקש מסמכים וגם לכנס ועדה שמוסמכת להטיל עיצומים כספיים במקרה שבו עורכי הדין מפרים את הצו.
מבחינת משרדי עורכי הדין, מדובר בשינוי דרמטי. מנגד במשרד המשפטים והרשות לאיסור הלבנת הון סבורים כי הוא לא מספיק כדי להילחם בהלבנת ההון. הם מבקשים כעת לאפשר לממונה ולמפקחים מטעמו גם להעביר מידע ומסמכים שגילו במסגרת תפקידם לגורמי האכיפה והחקירה. כיום יש חובת סודיות האוסרת על העברת המידע. ואולם על פי התזכיר, במקרים שבהם הממונה יקבל בקשה מגוף חקירה או במקרים שבהם הוא חושד כי בוצעה עבירה פלילית — הוא יוכל להעביר את המסמכים שברשותו.
אלא שלשכת עורכי הדין מתנגדת גם לשינוי הזה, וטוענת כי מדובר בפגיעה בחיסיון עורך דין־לקוח, כי המידע שמעבירים עורכי הדין לממונה על שירות עסקי במשרד המשפטים פוגע בחיסיון הלקוחות. "אין זה סביר להחמיר את הפגיעה בחיסיון זה בדרך של העברת מידע מהממונה לרשויות החקירה", מדגישים גרוסמן ודחוח בנייר העמדה. הם מציעים כי במקרה של עבירה פלילית חמורה, תועבר בקשה להסרת חיסיון להכרעת בית המשפט ויופעל אותו מנגנון שמופעל ביחס למסמכים שנתפסים במשרדי עורכי דין שלגביהם נטען חיסיון עורך דין־לקוח.
