16/10/2025
אזור הדמדומים בתביעות נזקי גוף:
יש 2 מדדים בתחום נזקי הגוף שלעולם עורך דין לא יוכל לצפות במדויק כיצד יעריך אותם השופט.
האחד הוא "כאב וסבל". זה סכום שנפסק לנפגע בגין.....כאבו וסבלו כתוצאה מהפגיעה. עכשיו, ברור לכל שהאושר הוא כללי אבל הסבל, אוווו הסבל הוא כל כך סובייקטיבי. האחד הפגיעה מונעת ממנו לשחות, למשל, ובלי שחיה "אין לו חיים" האחר הפציעה מונעת ממנו לרכוב על אופניים, הספורט החביב עליו. אבל השופט, מה לעשות, מעולם לא חיבב פעילות גופנית ולא מבין על מה ולמה ועד כמה גדולה עוגמת הנפש.
המדד השני שקשה לאמוד אותו הוא "אשם תורם". פה מחליט השופט מהי אשמתו של הנפגע בפגיעתו. גם פה ההחלטה מאוד תלויה בשופט; בדעותיו, בהשקפת עולמו, בחוויותיו ואף במינו. כן כן.
קיבלתי לאחרונה פסק דין בתביעה שבה ייצגתי רוכב אופניים שהחליק עם אופניו על כביש רטוב באמצע הקיץ. השופט החליט שלתובע יש אשמה של 50% בהחלקה שהסתיימה בכתף שבורה.
וכל זה למה? כי היה עליו לעצור את אופניו ולחצות רגלית (למה?), ומשהמשיך בכל זאת לרכוב היה עליו להפעיל את מעצור היד הימני ולא את שניהם (זה לא נכון), ושכבר נפל, היה עליו להדוף את הנפילה עם ידיו. כאילו שהוא שולט ב"איך ליפול טוב". כל ה"אשמות" האלו מסתכמות בהפחתה של מחצית מסכום הפיצוי שהשופט פסק.
עכשיו, נכון שאפשר לערער, אבל מי מבטיח שהשופט בערכאה הבאה יעריך אחרת את מדדי אזור הדמדומים? הרי אמרנו שהכל תלוי בזהות השופט היושב בדין. בתמונה: אזור הדימדומים במטאורה, צפון יוון
