05/09/2026
הדבר היה ככה:
אפרת הייתה צעירה, וגם האנשים. האנשים היו מעטים, וגם מי שרצה אולי לנסוע לבקר את ההורים לחג, לא תמיד עשה זאת: שמא מפני שההורים היו רחוקים מאוד, אולי בחו"ל. ושמא מפני שבית ההורים היה קטן מלהכיל, ואולי מפני שלא רצו להרחיק מבית הכנסת המקומי, שבו אחד היה גבאי ושני בעל תוקע ושלישי חזן במנחה והרביעית מקהילת מנייני ילדים.
בבית משפחת רכניץ יצחק ז"ל ושרה שתזכה לחיים ארוכים אמן, נתהווה מנהג מיוחד: בערב השני של ראש השנה, היו מארחים קרובים וחברים לסעודה, ואף קבעו "סדר ליל שני של ראש השנה" והגדילו והוציאו חוברת מיוחדת שיש בה קטעים קבועים הנאמרים בכל שנה ושנה כמו בהגדה של פסח.
עד כדי כך היה המנהג מגובש, עד כי כאשר גדלה אחת הבנות, התפלאה עד מאוד לשמוע שיש משפחות שאינן פותחות בערב שני של חג בקריאת "והשמים היו טהורים" לש"י עגנון ואפילו אינם בקיאים ב"השכיבנו" במנגינה-של-דרורי מסעד.
תודתנו ל@שרה רכניץ שחלקה איתנו צילומים מהחוברת המשפחתית, ונסיים בדברי הסבתא רבקה (מתוך החוברת):
'כיצד אנחנו מבקשים מהקב"ה שיצדיק אותנו במשפט – אם אין לנו אפילו מליץ יושר אחד? אלא שאנחנו מבקשים מהקב"ה שינהג כפי שלימדונוחכמים: כאשר היה אדם מובא למשפט לפני הסנהדרין, ולא היה אף אחד מחכמי הסנהדרין מלמד עליו זכות אלא כולם רק קטרגו עליו – היה פסק הדין "זכאי". כך אנחנו מבקשים מהקב"ה, אם אין לנו אף אחד שידבר בזכותנו, כלומר אין שום "מליץ יושר", עליו לזכות אותנו, וצדקנו במשפט'