29/09/2024
השנה הולכת להיות שנה טובה!
יש לי הרגשה כזאת ☺️
זה כמובן גם בגלל כל ההצלחות האחרונות
בתחום החיסולים (לא חיסולים בקניון),
וגם בגלל הנס הקטן והפרטי שלי (במסגרת "אמר רבי בנימין").
אז כל המשפחה יודעת, ועכשיו גם אתם,
שכבר שבוע אני מחפשת את הדרכון שלי.
ולמה?
כ-25 שנה שלא יצאתי מהארץ,
ובשנת הקורונה החלטנו לעשות דרכונים לכל המשפחה.
הדרכונים של כולם היו במדף בשולחן עבודה שלי בבית
ואת הדרכון שלי החלטתי להחביא טוב יותר, כדי שהילדים לא יאבדו לי (אתם מבינים לאן זה הולך).
לפני זמן מה הוצע לי לצאת לכנס בחו"ל (אספר על זה בהמשך)
ושבוע שעבר קיבלתי מייל ובו עלי למלא את הפרטים, כולל מספר דרכון
ועל כן חיפשתי אותו וגיליתי שהוא לא בערימה של כל הדרכונים (כי שמרתי עליו כל כך טוב שאפילו אני לא מוצאת ולא עלה לי קצה חוט).
כל השבוע זאב וולף ואני חיפשנו.
איפה לא?
במשרד,
ברכבים,
בחדר שינה,
במחסן,
בסלון,
במטבח,
במרפסת.
ואיננו.
ובשבת באה שכנה מהממת לבקר Hadas Maroz והציעה שאומר "אמר רבי בנימין, הכל בחזקת סומין, עד שפתח הקב"ה את עיניהם של ישראל".
ובמוצ"ש המשכנו לחפש.
והתיישבתי באחת בלילה במרפסת ואמרתי לעצמי שאולי ה' שולח לי מסר שאני לא צריכה לצאת מהארץ עדיין ועדיף שלא אסע.
ומולי עמד ארגז קטן שכבר חיפשנו בו, אבל הייתה לי תחושה לגביו.
החלטתי לתת צ'אנס אחרון ולחפש בו יותר ביסודיות.
התחלתי להוציא דברים, לרוקן אותו,
ובתחתית אני רואה משהו כחול מנצנץ.
וזה היה זה!
איזה הרגשה טובה ואיזה סיפוק למצוא משהו חשוב שאבד!
באיזשהו מקום אפילו שמחה שאיבדתי, כדי שאוכל לחוות את תחושת הסיפוק על המציאה.
על אותו משקל,
בשבת, אמרתי לילדים שעכשיו, אחרי החיסולים של צוררי היהודים,
אני מבינה איך מרגישה השמחה שאמורים לשמוח בפורים, על מות הצורר.
נראה שכדי להרגיש רגשות עוצמתיים של שמחה, סיפוק, הצלחה, התרוממות,
צריך להרגיש גם את הקושי, הפחד, החיפוש, החשש, האבידה,
ואפילו צריך להודות על האתגר והקושי,
שיביא איתו בהמשך את הרגש החיובי החזק ואת ההתקדמות שלנו כבני אדם.
בעז"ה שתהיה שנה של אתגרים הפיכים והרבה סיפוק.
ושנמצא ונחזיר את כל החטופים במהרה.
