12/09/2024
מספר המזל-
זה היה יום בלי פגישות מתוכננות ועם הקפה של הבוקר סקרתי את כל התיקים שעל השולחן. מיינתי לפי רמת דחיפות והייתי חדורת מטרה "לנקות שולחן". יום בלי פגישות/ דיונים זה נדיר וצריך לנצל.
לא סיימתי את הקפה וזמזום בדלת קטע את המחשבות החרוצות שלי. פותחת את הדלת. לפניי עומדת אישה בשנות ה -60. נראית מטופחת. "את עורכת דין"? היא שואלת. אני עונה שכן ותוך כדי שהיא נכנסת ברוח סערה למשרד ומתיישבת ללא הזמנה אני תוהה לעצמי אם זו לא הייתה טעות להודות באשמה.
"את חייבת לעזור לי" היא נסערת "אני חייבת שתסירי לי עיקולים מחברות הביטוח והגמל. אני חייבת למשוך את הכסף". "תשמעי" אני מתנצלת "אני ביום בלי פגישות חייבת לסיים דברים דחופים. אפשר לקבוע ליום אחר".
"כפרה עלייך" היא אומרת "את המלאך שלי. את תצילי אותי. אני יודעת. אין לי אוכל במקרר. אני חייבת שתעזרי לי". היא מספרת שהיא ערירית. חיה לבד בעולם. סבלה מאלימות כשהייתה נשואה. היא בוכה, הדמעות לא מפסיקות, היא לוקחת טישו (מצרך מבוקש במשרד) מנסה להירגע ומסבירה שזה דחוף דחוף. אין לה מה לאכול. אני מסתכלת על התיקים, הם מסתכלים עליי חזרה ואני מבינה שהיום לא יהיה ניקיון שולחן.
אני שואלת אותה "תגידי איך מכל עורכי הדין בבניין הגעת אליי"? היא מסתכלת עליי מלאת אמונה בהסבר שלה ועונה: "שאלתי בקבלה ואמרו לי לעלות לקומה 8. עליתי לשם אבל אז נזכרתי שמספר המזל שלי הוא 9. אז עליתי עוד קומה ומצאתי ישר אותך. את המזל שלי כפרה עלייך. אני אומרת לך". כמה פשוט.
מאז הפגישה הראשונה היא ביצעה במהירות ובדייקנות את כל מה שביקשתי והתייצבה במשרד מידית בכל פעם שהיה צורך. "תשמעי" אמרתי לה אתמול "יחסית למקרים של עיקולים בחברות ביטוח וגמל, העיקולים הוסרו מהר ודי בקלות". "אמרתי לך" היא עונה "את המזל שלי". פשוט.