13/05/2024
"אֵלִי, אֵלִי,
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם."
פיסת נייר בת 4 שורות שהפכה לאחד מהשירים המוכרים והאהובים ביותר בתולדות הזמר העברי.
"אחד השירים היפים ביותר שכתבתי בימי חיי הוא השיר 'הליכה לקיסריה' ואודה על האמת, בשעה שהלחנתי את השיר תוך כדי כתיבתו - זלגו עיני דמעות. יש גם אומרים כי הוא השיר היפה ביותר בין שיריי".
הציטוט למעלה הוא חלק ממכתב אותו כתב המלחין דוד זהבי ב- 7.12.76, במכתב לאמא של מחברת השיר - חנה סנש.
סיפורו של השיר "הליכה לקיסריה" מתחיל יותר מ-30 שנה קודם לכן. אבל מה שמפתיע הוא שהשיר הזה - ניצל בכלל בזכותו של שיר אחר. והנה הרקע של הסיפור האמיתי מאחורי "הליכה לקיסריה":
על חנה סנש ז"ל כולנו שמענו, נספר בקצרה שהיא נולדה בבודפשט בהונגריה למשפחה יהודית בשם אניקו סנש. גילויי האנטישמיות בבודפשט הביאו אותה להכרה עצמאית משלה וכשהייתה בת 18 הצטרפה לתנועת נוער ציונית, במסגרתה עלתה לארץ ישראל בשנת 1939 ושינתה את שמה לחנה. לאחר שלמדה שנתיים בביה"ס החקלאי בנהלל - הצטרפה לקיבוץ שדות ים.
בשנת 1943 התגייסה סנש לצבא הבריטי, ומתוך דאגה ליהודים שנשארו בהונגריה תחת השלטון הנאצי, כולל כמה ממשפחתה - היא עברה קורס צניחה והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה ולסייע לפרטיזנים היהודים להציל יהודים הנצורים תחת הכיבוש הנאצי.
במרץ 1944 צנחה חנה סנש עם חבריה ביוגוסלביה, קרוב לגבול עם הונגריה, במטרה להצטרף לפרטיזנים בהונגריה. ביוני 1944 היא חצתה את הגבול להונגריה ונתפסה ע"י חיילים הונגריים.
עוד לפני שחצתה את הגבול ותפסו אותה, כתבה חנה סנש שיר קצר בן ארבע שורות, אותו היא מסרה למשמרת לידיו של ראובן דפני, שותפה לצניחה של חנה סנש על אדמת יוגוסלביה.
בפתק היו ארבע שורות, שהחלו במילים..:
"אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות / אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות / אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד… / אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות".
סנש ביקשה מדפני : "אם לא אשוב, תביא את זה לחברים בשדות ים". בהתחלה פתח ראובן דפני את הפתק, ראה את השיר וזה קצת הרגיז אותו. למעשה השיר שנתנה סנש לשותפה לצניחה - ראובן דפני, כמעט והושמד כאשר נזרק לקוצים.
אלא שאז איזה קול פנימי אמר לו "בכל זאת הסיכוי שהיא לא תחזור הוא סיכוי די... טוב, והיא ביקשה" וכך חזר ראובן דפני לשדה הקוצים, חיפש שעה ומצא את הפתק.
חנה סנש נתפסה זמן קצר לאחר שעברה את הגבול, נאסרה, עונתה קשות, והוצאה להורג ב- 7 בנובמבר 1944 והיא בת 23 שנים.
יש כמה גרסאות למסעו של "אשרי הגפרור" עד לארץ ישראל ולא נרחיב עליו כאן.
בסופו של דבר הגיע השיר לידיו של יצחק טבנקין שעמד בראשות הקיבוץ המאוחד. זה מסר את כתב היד למשה ברסלבסקי שהיה העורך של כתב העת "מבפנים" כדי לפרסמו, ובתוך זמן קצר הוא נדפס בעמוד הראשון של "דבר הפועלת" תחת הכותרת - "חברה שיצאה בשליחות מיוחדת כתבה שורות אלו לפני צאתה".
בעקבות פרסום "אשרי הגפרור" משה ברסלבסקי תיאר לעצמו כי מי שאחראית לכתיבת שורות אלו ודאי השאירה יצירות נוספות.
הוא פנה אל קיבוצה של חנה סנש שדות ים, ואל חברתה וביקש ממנה לראות את חדרה. שם, באותו החדר, מצא ברסלבסקי ארגז מאובק ובו נמצאו מחברות ויומנים בכתב ידה של סנש טרם צאתה לשליחות.
מחברת אחת נשאה את הכותרת "ללא שפה", ובה נמצא שיר קצר, בן חמש שורות בסך הכל – "הליכה לקיסריה", בתחתית השיר נכתב: "קיסריה, 24.11.1942".
לשיר קדמו גרסאות שונות, שכתבה סנש. בהן גרסה שמילותיה: "אֵלִי, שֶׁלֹּא יִפָּסֵק לְעוֹלָם / הַחוֹל וְהַיָּם / זִמְזוּם הַמַּיִם / בְּרַק הַשָּׁמַיִם – / הָאֱמוּן בָּאָדָם.". עם זאת, הנוסח שאותו בחרה סנש לכלול במחברת השירים "ללא שפה" הוא זה המוכר לנו כיום.
משה ברסלבסקי, איש קיבוץ נען, העביר את הטקסט של 'הליכה לקיסריה' לחבר קיבוץ אחר – המלחין דוד זהבי שהלחין את השיר "בהינף אחד של חמש דקות, ותוך פרץ בלתי נשלט של דמעות - כך כתוב בספרו של מוטי זעירא "כמו קול של הלב: סיפור חייו ויצירתו של דוד זהבי".
לחדי העין ביניכם: בכל זאת מילה אחת מבדילה בהפיכתו של השיר לקלאסיקה נצחית. המילה "אלי".
סנש כתבה "אֵלִי, שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם", ואילו זהבי הכפיל את המילה הראשונה והלחין . זאת לא פעם ראשונה שכותב המנגינה נוטל לעצמו חירות לשנות סדר מילים בשיר,
ודוד זהבי עשה זאת ברגישות נדירה והפך את השיר לסוג של תפילה המשותף לכולנו.
השיר הולחן בשנת 1945, ודוד זהבי הפיץ את השיר בעצמו – בקיבוצים השונים שבהם הוא ביקר ובמפגשיו עם חניכי "הנוער העובד". כך עבר השיר מפה לאוזן וזכה לפרסום רב.
למרות ש 'הליכה לקיסריה' איננו עוסק בצורה ישירה בשואה, במאורעות היישוב העברי, במוות או בזיכרון, וגם חף מאווירה של הווייה קבוצתית או קולקטיבית - הנסיבות הטראגיות של חנה סנש ז"ל גרמו לכך, וכך הוא הפך להיות מזוהה מאוד עם יום הזיכרון לשואה ולגבורה וליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ולכך תרמו שלל גרסאות ביצועים למילים המרגשות והאלמותיות של סנש.
השנה קשה לנו מאוד להפריד בין זיכרון השואה לאירועי השבעה באוקטובר וטבח שמחת תורה הנורא. זיכרון הזוועה התמלא בזוועות חדשות. ה"לא עוד" קרס לנו מול הפנים בתוך מדינת ישראל 🇮🇱 המדינה שקמה ונוסדה כתשובה לכל הרדיפות והפוגרומים בהיסטוריה של העם היהודי - כשלה לנו מול העיניים.
מלבד לא מעט פרטיזנים לא מאורגנים, וגיבורים שמסרו את נפשם להציל, שיוועו אנשי עוטף ישראל שעות רבות להצלה אך נותרו ללא מענה. איך קרה שדווקא במדינתנו ביצעו בנו טבח אכזרי שיבלוט לנצח? את המעט שהיינו צריכים ללמוד מפרויקט הזיכרון של הציונות ומזכר השואה - לא למדנו.
כמו הנאצים שלקחו יהודים בשבי ושלחו אותם לתאי הגזים כשלא היתה לנו מדינה וצבא, כך, במדינתנו החופשית בחלוף 80 שנה בני עוולה ושטן שרפו את שדותינו, בזזו את בתינו, טבחו ורצחו באכזריות קשה וחטפו בשבי את אחינו ואחיותנו.
בעקבות הטבח הנורא של שמחת תורה. גם "הליכה לקיסריה" קיבל משמעות חדשה, וכך הגדילה לעשות הזמרת והיוצרת אסתר שמיר, שהוסיפה מילים חדשות לשיר התפילה של חנה סנש:
"אלי, אלי, ישובו בנים לגבולם, כל ילדינו, כל אמהותינו, כל תינוקותינו, ישובו כולם,
כל מי שנלקח, כל מי שנחטף, ישובו הביתה ישובו עכשיו".
וכך היא מספרת: "הופעתי באחת מקבלות השבת לכבוד החטופים. רציתי לשיר תפילה שתאחד אותנו בקונטקסט ישראלי ונזכרתי בשיר הנפלא הזה ''הליכה לקיסריה''. כתבתי את המילים בידיעה שכשאנשים ישירו אותו - הם יתחברו לכל מה שהשיר המקורי אומר. אסון עם תקווה, תפילה של ביחד, רצון לראות את האור מגיח לחשיכה הזו. ככה הוא נכתב. תפילה ישראלית חילונית".
מי ייתן שכל חטופינו וחיילנו ישובו הביתה במהרה בריאים ושלמים.
Dany Edelson שדרן רדיו
**************************************************************
יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקהילת אתם זוכרים את השירים - הבית החם של המוזיקה הנוסטלגית.
בהכנת הפוסט נעזרנו בכתבה על השיר מאת תמר זיגמן בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית משנת 2019, כאשר הציטוט מהמכתב של דוד זהבי הוא מתוך הכתבה.
עוד נעזרנו בבלוג סיפורי שיר של עופר גביש, והציטוט של אסתר שמיר הוא מתוך כתבה באתר ערוץ 7.
בתמונה חנה סנש בתוספת מילות השיר, מתוך ארכיון חנה סנש השמור בספרייה הלאומית.
