Prof. Yifat Bitton פרופ' יפעת ביטון

16/07/2026

אתמול בלילה אישרה הכנסת את חוק הרחבת ההפרדה המגדרית באקדמיה גם לתארים מתקדמים.
הוויכוח איננו אם כל אדם זכאי ללמוד. על כך אין מחלוקת. הוויכוח הוא איזו אקדמיה אנחנו מבקשים לבנות ואילו ערכים המדינה בוחרת לקדם. מעבר להכרעה הערכית הפגומה שמשקף החוק, ישנה בו גם הכרעה תקציבית - משאבים ציבוריים אדירים ינותבו להקמת מסלולים נפרדים, הפעלתם והרחבתם.
דווקא בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים, ברי כי זו אינה העדיפות הלאומית הנכונה.
מדינתנו זקוקה להגדלת ההשקעה במי שנושאים בנטל השירות הצבאי והמילואים, במי שנפגעו במלחמה, בתושבי הפריפריה, ובאלפי צעירים וצעירות שהם דור ראשון להשכלה גבוהה מכל מגזרי החברה הישראלית, שעבורם תואר אקדמי הוא מנוף לשינוי מציאות של משפחה ואף קהילה שלמה.
שילוב החברה החרדית בהשכלה הגבוהה הוא יעד לאומי חשוב. אולם שילוב אמיתי אינו מבוסס על הרחבת ההפרדה אלא על הרחבת ההזדמנויות.
המאבק על דמות האקדמיה אינו קשור לימין או שמאל. הוא מאבק של כולנו על דמותה של החברה הישראלית.
אסור לנו להתרגל למציאות שבה יושקעו יותר תקציבים בהפרדה מאשר במדע עצמו, יותר במחיצות מאשר במצוינות, ויותר בהתבדלות מאשר בעתיד משותף.
את המחיר של הבחירה הזאת נשלם בסופו של דבר כולנו.

16/07/2026

02/07/2026

אלף ימים לאחר שבעה באוקטובר, כבר ברור שאין דרך לחזור אל השגרה שהכרנו. החיים הציבוריים בישראל מתעצבים מחדש, ובתוך המציאות הזו מתחדד תפקידם הציבורי של המוסדות האקדמיים כשותפים בעיצוב דמותה של החברה הישראלית.

משמעות האקדמיה מתעצבת תדיר באמצעות מחקר, הוראה והעשייה הערכית הנלווית להם. באקדמית אחוה בחרנו לנתב למשל את הצמיחה האדירה שלנו בתארים השניים בפסיכולוגיה להקמת קליניקות טיפול בפסיכולוגיה קלינית ובשיקומית, מתוך מחויבות להנגשת שירותי בריאות הנפש לכל מי שזקוקים לכך.

בטקסי הסיום החודש העמדנו בגאווה בוגרות ובוגרים שיצאו לדרכם, מי לשוק העבודה ומי להמשך באקדמיה, עם מחויבות להשפיע לטובה על החברה הישראלית כולה, מצוידים בכלים הנדרשים לכך.

חודש יוני כלל גם את ציון חודש הגאווה ואת אירועי סיום הסמסטר, שהפגישו את קהילת אחוה סביב תרבות, יצירה, שיח ומפגש. בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם קיטוב, אובדן ומחלוקות עמוקות, המפגש בין אנשים מרקעים, זהויות ותפיסות עולם שונות הוא תנאי לקיומה של חברה משותפת משגשגת. הקמפוס הוא מהמקומות הבודדים שבהם מפגש כזה מתקיים מדי יום, באווירה ייחודית.

ביום כזה, היום האלף מאז ה-7 באוקטובר, הלב והמחשבה נתונים למשפחות השכולות, לפצועות ולפצועים, למשרתי ומשרתות המילואים ובני/ות זוגם, לכוחות הביטחון וההצלה ולכל מי שנושאים, כבר כמעט 3 שנים, במחיר הכבד של המציאות הישראלית. המחויבות, האחריות והמסירות שכל אלה מגלים הן התשתית שעליה נשענים החיים הציבוריים של כולנו.

מחויבות שכזו מוטלת גם על מוסדות החברה הישראלית: להצמיח דור הרואה בידע שליחות, במנהיגות אחריות, ובמרחב הציבורי נכס משותף שיש לטפח, להגן עליו ולהרחיבו. אחוה מחויבת לכך הרבה יותר מאלף ימים, אבל ביום כזה, מקדשת עשייה זו במיוחד.

07/05/2026

מה שהתחיל אחרי ה־7 באוקטובר כניסיון להבין את אובדן מסיבי של ראיות לפשעי המין שביצע חמאס, הופך כעת למאמץ בינלאומי לבנות כלים שימנעו זאת בעתיד.

השבוע הוזמנו לווינה, לעבודה משותפת עם United Nations Office on Drugs and Crime, בדיוני מומחים בינ"ל לפיתוח ה־Toolkit הראשון בעולם למגיבים ראשונים בזירות טרור שבהן בוצעו פשעי מין. פרויקט המבוסס על דוח RAIA אותו כתבתי והובלתי יחד עם צוות החוקרות: Vardit Avidan, Shir Bukra, Hodaya Shaked.

יש משהו כמעט בלתי נתפס בלראות כיצד שאלות שנולדו מתוך המציאות הישראלית הקשה: איך מזהים פשעי מין בתוך כאוס? איך שומרים ראיות כשהזירה היא זירת טרור? איך מונעים הכחשה והשתקה? הופכות כעת לכלי מקצועי בינלאומית שייצר שינוי אמיתי גלובלי.

מאחורי כל דיון כזה נמצאים האנשים שאיבדנו, הקורבנות שקולם נדם, אלו שיישאו את הפצע הזה כל חיי הם, ואלה שלצערנו עוד יגיעו.

אולי זו המשמעות העמוקה ביותר של העבודה הזו: לקחת כאב שלא ניתן לתאר במילים, ולהפוך אותו לאחריות בינלאומית. לוודא שבפעם הבאה שהעולם יעמוד מול זוועות כאלה כבר לא תהיה לו הפריבילגיה לומר “לא ידענו”.

תודה לסגן השגריר איתי תבור ולשגרירות ישראל לאום בוינה, למשרד החוץ, שיחד עם ממשלות שוויץ וארגנטינה, נרתם למשימה, ולשרה וייס מעודי, נציגת ישראל בפרויקט.

Israel in Österreich