30/08/2026
הוא בכלל הגיע אליי בגלל משהו אחר.
אדם מבוגר, חולה סרטן, שפנה אליי כדי שאעזור לו בעניין של קצבת ניידות.
תוך כדי שעברתי על התיק הרפואי שלו שאלתי אותו שאלה פשוטה:
"אתה מקבל קצבת נכות כללית?"
"לא", הוא ענה. "פעם הגשתי ודחו אותי".
שאלתי מתי.
ואז הבנתי.
הבקשה ההיא הוגשה לפני שנים.
עוד לפני שחלה בסרטן. עוד לפני שהמציאות הרפואית שלו השתנתה לחלוטין.
אבל מבחינתו, הוא כבר קיבל תשובה.
אמרו לו פעם אחת "לא", והוא המשיך הלאה עם ה"לא" הזה.
גם כשהמצב שלו השתנה, הוא לא חשב שאולי התשובה היום יכולה להיות אחרת.
הסברתי לו שהדחייה שקיבל אז לא קובעת את הזכויות שלו היום. שהמצב השתנה, ושצריך לבחון את הדברים מחדש.
הוא ביקש שאטפל גם בזה.
ויש אנשים שאתה פוגש במסגרת העבודה, ובאופן שקשה להסביר, פשוט נכנסים לך ללב.
האיש היקר הזה הוא אחד מהם.
אני כמובן רוצה שיקבל את כל מה שמגיע לו.
אבל כשאני חושב עליו, זו אפילו לא המשאלה הראשונה שלי.
הרבה לפני הקצבאות, הוועדות והכסף
אני פשוט מאחל לו בריאות.
בריאות איתנה.