25/02/2026
🔎 על פסק הדין שכתבתי עליו ב-11.8.25
(למי שפספס - זה הפוסט: https://www.facebook.com/share/p/1DHNCWWvh7/
)
פורסם כעת מאמר אקדמי ביקורתי שטוען שבית המשפט העליון “הרחיב יתר על המידה את האחריות” ויצר תקדים בעייתי.
את הקישור למאמר אני מצרף בתגובה הראשונה למי שרוצה לקרוא ולהעמיק.
שיח משפטי פתוח הוא דבר חשוב.
אבל הנה הנקודה בעיניי:
פסק הדין לא יצר מהפכה.
הוא יישם את מה שהמחוקק כבר קבע במפורש.
החוק למניעת הטרדה מינית חל באופן חד וברור גם על צה"ל.
לא במקרה. לא בטעות. המחוקק ידע היטב מדוע הוא מחיל את חובות המעסיק גם על כוחות הביטחון.
המשמעות פשוטה:
אם חייל נפגע מינית והוכר כנכה צה"ל
זה לא מעניק חסינות אוטומטית למערכת אם לאחר מכן היא מתעלמת ממנו או מטפלת בו ברשלנות.
יש הבדל בין הפגיעה עצמה
לבין הפגיעה בכבוד ובהשפלה כשלא ניתן טיפול ראוי.
מי שטוען שזה אותו דבר בעצם אומר שלעולם אי אפשר יהיה לתבוע את צה"ל כמעסיק לפי החוק למניעת הטרדה מינית.
ואז - מה המשמעות של אותו סעיף מפורש בחוק?
העליון לא קבע פיצוי.
לא קבע אחריות.
רק אמר: אל תסגרו את הדלת מראש. תנו לברר את התביעה לגופה.
ולכן השאלה בעיניי פשוטה:
האם הכרה כנכה צה"ל צריכה לסגור את הדלת לכל תביעה נוספת נגד המערכת?
יונתן פלדמן משרד עו"ד - נזקי גוף, תאונות דרכים, תאונות עבודה, ביטוח לאומי ואני גאים להיות חלק מהמהלך הזה.
